מדונה ו-U2 בפנים: גיא עוזרי משיק מותג חדש לניהול מוזיקאים

פותח בשותפות עם "לייב ניישן" מותג חדש לניהול מוזיקאים תחת השם "מייבריק", שבו הוא מנסה להמציא את תעשיית המוזיקה מחדש

בונו ומדונה / צילום: רויטרס
בונו ומדונה / צילום: רויטרס

גיא עוזרי, 42, היה עד לשבוע שעבר אחד משני הישראלים הכי בכירים בתעשיית המוזיקה העולמית, לצד ליאור כהן. אבל בסוף השבוע שעבר עוזרי עשה צעד נוסף לקראת הפיכתו לאחד האנשים החזקים בתעשייה הזו אי-פעם.

עוזרי חשף על שער מגזין תעשיית המוזיקה האמריקאית, ה"בילבורד", יוזמה חדשנית שעדיין לא ברור אם היא העתיד של תעשיית המוזיקה או רק פורמט עסקי חדש שמנסה לפצח את האתגרים שלה.

עוזרי, המנהל הוותיק של מדונה ובחודשים האחרונים גם של U2, פתח עם מדונה בשנות ה-90 חברת תקליטים בשם "מייבריק". עכשיו הוא משתמש שוב בשם הזה, אבל הפעם "מייבריק" לא מייצרת מוזיקה אלא הופכת למותג שמנהל מוזיקאים.

עוזרי פתח חברה בשם הזה יחד עם עוד 8 מנהלי אמנים מהמובילים בתעשיית המוזיקה העולמית, ובשותפות עם תאגיד "לייב ניישן" שהוא כיום הגוף הכי חזק בעסקי המוזיקה והכי רווחי בענף ההופעות.

בעוד ענף ההופעות החיות משגשג ומצטייר כמוצא האחרון של מוזיקאים להכנסות סבירות, תעשיית ההקלטות רק מתכווצת. בשבוע שעבר נודע שב-2014, עד כה, צנחו מכירות המוזיקה בארה"ב ב-14%, ושאף אמן לא הוציא השנה אלבום שהצליח לחצות את רף מכירות מיליון העותקים.

על רקע הקריסה העקבית הזו, ולראשונה בתולדות הענף, תשעת המנהלים מאחדים את כל האמנים והצוותים שלהם תחת כותרת מיתוגית חדשה.

אגב, עוזרי סיפר לבילבורד שהסוד נשמר במהלך חודשי התכנון עד שאפילו האמנים עצמם לא ידעו על השינוי שעומד להתחולל במבנה הארגוני סביבם. זה אומר שמעתה U2 ומדונה, פול מקרטני וארקייד פייר, פארל וויליאמס ואלישה קיז והרוטס, ואלו רק קומץ מתוך עשרות אמנים בולטים, יטופלו תחת אותה המטרייה. הפרטים העסקיים על ההתקשרות בין כל אחד מהמנהלים ו"מייבריק" ו"לייב ניישן" נותרו עדיין חסויים, אם כי המנהלים הצהירו שהחבירה לא נעשתה לצורך צמצומים במשרדיהם ופיטורי עובדים. אז מה המנג'רים ירוויחו מהסינרגיה? כנראה שבעיקר עוד עוצמה אישית, מנופי השפעה ולחץ, וקשרים. כבר היו, כמובן, מאות מקרים שבהם שלל אמני צמרת השתייכו לאותה חברת תקליטים או לאותה חברת בוקינג. אבל אף פעם לא כונסו ועבדו יחד באותו המשרד תשעה מהמנהלים האישיים המובילים בתעשייה.

בשוק האמריקאי נהוג שמנהל אישי גובה כ-15% מכל עסקה של הלקוחות שלו, וברור שבמקרים של אמנים מסדר הגודל הזה לא בטוח שאלו האחוזים המדויקים. ומאיפה יגיעו למנהלים ההכנסות? המהלך מעורר עד כה שני סוגים סותרים של תגובות: חלק טוענים שזו מגלומניה של מנהלים שהתבלבלו לחשוב שהם הכוכבים ולא האמנים, תאבי כוח ואגו ורודפי פרסום לעצמם. אחרים מסבירים שבכוחות משותפים אנשי "מייבריק" יוכלו להמציא לעצמם אפיקי הכנסה חדשים, מאחר שמכירות המוזיקה המוקלטת כבר מזמן גוססות. חלקם מושקעים במיזמים טכנולוגיים, כאלו שקשורים במוזיקה כמו ספוטיפיי וסאונדקלאוד וכאלו שלא. אבל נדמה שעיקר המשימה של אנשי מייבריק תהיה אכן לחבר בין כוח המשיכה של האמנים שלהם לבין חברות טכנולוגיה, חברות הזנק ותאגידים מובילים כמו גוגל ופייסבוק ואמזון, על מנת לעשות את מה שתעשיית ההקלטות הגוועת טרם הצליחה: למצוא פיתרונות אמיתיים ליכולת של מוזיקאים לייצר הכנסות מהחיים הדיגיטליים.

בהתחשב במהלך הראשון של עוזרי, שחיבר בין אפל ל-U2 ודחף את אלבומם החדש לכל 500 מיליוני משתמשי אפל ושלא ממש הוכתר בהצלחה, דומה שהדרך לשם, לגאולה הכלכלית הדיגיטלית של תעשיית המוזיקה, עדיין מאוד ארוכה.

מספרי שוק המוזיקה האמריקאי
 מספרי שוק המוזיקה האמריקאי

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988