כאן מסתיימים שידורינו

ערב טוב, מה תרצו לראות הערב בערוץ הפופולרי בישראל?

אולי כדי להקדים את העונה השנייה של ריאליטי-הלידה המוצלח בערוץ המתחרה, ואולי כדי להכניס את הצופים לעלילה, תשדר הערב (ה') זכיינית ערוץ 2 קשת שני פרקים של "9 חודשים" - סדרה דוקומנטרית שמלווה את תהליך ההיריון אצל זוגות שונים.

היריון הוא חוויה נשית וזוגית מרגשת, עמוסה בתקוות ופחדים שמסתיימת, למרבה המזל, בדרך-כלל בשמחה. אם כי כאשר לא כך הוא הדבר, מדובר במהלומה כואבת. אין ספק שזהו רקע טוב למשדר תיעודי.

אז מה הבעיה? הבעיה היא שהמוצר נראה כאילו לקחו זרע ממחלקת השיווק והפרו איתו ביצית ממחלקת התוכן. היריון ולידה הם מטבעם מצע נוח למפרסמים - מקופות-החולים ועד ליצרני החיתולים או מזון לתינוקות, ואם על המסך המטרה האמיתית של הסדרה הזאת עוד איכשהו מוסווית, כנסו-כנסו לאתר מאקו ותקבלו ערימה של ג'אנק-מייל עד שיתחשק לכם להרים את המחשב שלכם לגרפעס, כדי שיפלוט הכול ויירגע.

אין לי כעס על הזכיין: הוא בסך-הכול מנסה לשרוד כלכלית במציאות טלוויזיונית בלתי אפשרית, עם רגולציה שאין להגדירה אלא כ"מטומטמת-פעמיים": פעם אחת מייסודה ובפעם השנייה - בהווייתה, ועם עצבים כה רופפים עד שכל אירוע גדול, ממחאה חברתית ועד למבצע צבאי, כמעט שמחשיך את המסך בזמן הפרסומות.

הבעיה היא שבזמן שגם הרגולטור וגם הזכיין מרוצים (או לפחות לא מרוצים במידה שווה), מי שנדפק הוא הצופה שנדון לערב שכולו בחילת בוקר.

ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם. ובשעה טובה מגיע זמן האיכות המשפחתי מול המסך (כן, אני יודע שיש שגורסים ש"זמן איכות" ו"טלוויזיה" הם איפכא-מסתברא, אבל המדור הזה מיועד לאנשים שאוהבים טלוויזיה): הארוחה המשפחתית מאחורינו, כתבות היומן חולפות מול עינינו - ו...מה יצא? "סברי מרנן" - הסדרה שמוכיחה שגם יוצרים מוכשרים עם רעיון טוב (שחוק, אבל טוב), שמגובים בחבורה מוכשרת של שחקנים, יכולים ליצור סדרה בינונית להפליא ובעיקר לא ממש מצחיקה.

גם כאן עובדים עלינו בשיטת "הפרק הכפול", ואחרי שעה נקבל כקינוח את השידור החוזר של העונה השלישית של "רמזור", דווקא יופי של סדרה במקור.

אז למה הזכיין הבכיר בישראל מאכיל אותנו בערימה של שאריות שחוממה במיקרוגל? שוב, האשמה בשיטה: בשבוע הבא יתחלפו ימי השידורים בין קשת לרשת, ושישי יעבור לזכיין המתחרה.

אם החלפת ימים שכזאת מגובה בהצהרות יומרניות לרוב על "פיצוח" החולשה המסחרית המובנית ביום שישי (איך זה קרה לנו כחברה? איך הפכה מדורת השבט של "שעה טובה", "סיבה למסיבה" ואפילו תוכניות המשימות של דודו טופז המנוח, למשהו שמוחזק מראש כפגום מבחינה מסחרית?) - הרי שסוף תקופת הזיכיון לאותם ימים היא "ברווז צולע" מבחינה טלוויזיונית:

לקשת, בצדק מבחינתה, אין שום עניין לעניין את הצופה בערב שמהשבוע הבא יהיה של רשת. לפיכך, מאז הסתיימה "תוכנית קיציס" (ניסיון לא מאוד מוצלח, אבל לפחות ניסיון ליצור עניין בקרב צופים חילוניים, צעירים יחסית ומעודכנים - קהל חשוב אם רוצים לתקוף ברצינות את ערב שבת) "זכינו" לשבועות ארוכים של ימי שישי משמימים.

אפשר להאשים את קשת, ואין ספק שיש לה חלק באשמה, אבל אל תחפשו את המטבע המאבד מערכו הזה מתחת לפנס של הזכיין, אלא דווקא בחשכת השיטה שהולידה טלוויזיה מסחרית בחטא קדמון שמבטיח לנו תוכניות שקשה לצרוך בלי אפידורל.