"הכהנת הגדולה של וול סטריט" ממליצה לכם לקנות מניות

זוהי תקופה מעניינת למדי בשוקי ההון העולמיים. שוק המניות האמריקאי, שהפך למעין 'תרמוסטט' של שוקי ההון הגלובליים, נוסק כמעט מדי יום לרמות שיא חדשות, אך מדי פעם נסוג מעט על רקע חשש כזה או אחר - שקשור לכלכלת ארה"ב, יפן, סין או אירופה. שאלת השאלות היא לאן שוקי ההון הולכים מכאן, וכשזה נוגע לשוק ההון האמריקאי - האם הוא מתומחר בחסר, אולי תמחורו הנוכחי הוגן או שמא הוא זוכה לתמחור יתר, וזה אומר שהוא לקראת תיקון.

לדעת אבי ג'וזף כהן, אסטרטגית השקעות בכירה בבנק ההשקעות האמריקאי גולדמן זאקס - ומי שנחשבת לאחת הכלכלניות הבכירות בוול סטריט - שוק המניות האמריקאי עדיין לא אמר את מילתו האחרונה. "השוק מתומחר כעת בחסר", אומרת כהן בראיון מיוחד ל"גלובס", בעת ביקורה הקצרצר בארץ במסגרת הפורום הבינלאומי של הספרייה הלאומית (הגוף המופקד על שמירת אוצרותיה המודפסים של מדינת ישראל ושל תרבות העם היהודי.

"אנו נמצאים בתקופה שבה כבר אין קורלציה בין שוקי ההון בעולם, כלומר הם לא נעים באותו כיוון", אומרת כהן. "אחרי המשבר הפיננסי העולמי, כל השווקים זזו באותו כיוון. אם השוק האמריקאי עלה או ירד, שוקי ההון האחרים הלכו בעקבותיו. עכשיו, לעומת זאת, הכלכלות מתנהגות באופן שונה ולכן שוקי ההון הולכים בכיוון שונה. כלכלת ארה"ב, לדוגמה, נמצאת במצב די טוב. לכן - למרות שמחירי המניות האמריקאיות עלו דרמטית מאז תחילת שנת 2009 - אנו עדיין מאמינים שיש לו הרבה לאן להמשיך לעלות".

תחזית גולדמן זאקס למדד S&P 500 לסוף שנה זו היא לפחות 2,050 נקודות, לעומת רמה נוכחית של 2,032 נקודות. התחזית ל-12 חודשים קדימה היא 2,150 נקודות.

"שוקי ההון תמיד נסחרים על בסיס הצפי של המשקיעים לעתיד, ובארה"ב המשקיעים מאמינים שכלכלת ארה"ב תמשיך לצמוח. להערכתנו, צמיחת התמ"ג האמריקאי בשנה הבאה תהיה גבוהה מ-3%, וזו צמיחה טובה לכלכלה גדולה כמו ארה"ב. האינפלציה תיוותר ברמה רגועה של 1.8%-2%, וזו רמה נוחה".

דאגה לגבי אירופה

לגבי הכלכלות האירופיות, כהן הרבה פחות אופטימית. "יש דאגה לגבי שיעורי הצמיחה של הכלכלות האירופיות, ולכן ייתכן שאנו לפני תקופה שבה שוקי המניות באירופה יישארו על כנם. מכפיל הרווח של השוק האירופי נמוך מזה של האמריקאי, מאחר שרווחיות החברות האירופיות הרבה יותר נמוכה משל החברות האמריקאיות, כמו גם ה-ROE (החזר על ההון). ה-ROE של ה-S&P 500 עומד 16%, ואילו מקבילו האירופי נע בין 8%-9%".

כהן טוענת שצריך להבדיל בין הכלכלות השונות של אירופה, אך באופן כללי פקטור אחד שמבדיל בינן לבין כלכלת ארה"ב הוא האופן שבו הן התאוששו ממשבר האשראי. "לאחר אותו משבר, ארה"ב פעלה הרבה יותר מהר מאירופה כדי לטפל בסוגיות הבעייתיות שעורר המשבר. הממשל האמריקאי הנהיג מדיניות פיסקלית מתמרצת, דהיינו הוציא יותר כסף. לפי המודל של קיינס (הכלכלן הבריטי שנודע בתורתו הכלכלית אחרי המשבר העולמי של שנת 1929, ט' צ'), כשאין מספיק הוצאה מצד הצרכנים או העסקים, הממשלה היא זו שצריכה להחליף אותם ולהגדיל את ההוצאה.

"כמו כן, ארה"ב הפעילה מדיניות מוניטרית מקלה שבאה לידי ביטוי הן בתוכניות ההקלה הכמותית (רכישות אג"ח), והן בריביות נמוכות עד אפסיות. בנוסף, הוקשחה הרגולציה של הפד, הבנק המרכזי, כלפי המוסדות הפיננסיים בארה"ב, או כפי שאנחנו קוראים לזה: Tough love. הבנקים האמריקאים מציגים עכשיו מאזנים חזקים והם יכולים להלוות ללווים דוגמת משקי בית ועסקים קטנים ובינוניים".

לטענת כהן, מהלכים כאלו לא יצאו לפועל באופן דומה באירופה. "בגלל תפיסות כלכליות שונות, ניסיון ליישם מדיניות פיסקלית קפדנית של צנע במקום מדיניות מרחיבה, וכן ובגלל שאירופה אינה מדינה אחת - לקח לה יותר זמן מלארה"ב להסדיר רגולציה בנקאית ולהתאושש מהמשבר הפיננסי. אירופה עדיין נאבקת בבעיות שנוצרו עקב מצוקת האשראי. כמו כן, "מבחינה מבנית לכלכלת ארה"ב קל יותר לצמוח, כי האוכלוסייה שלה צעירה יותר ופריון העבודה גבוה יותר".

ההבדל בין סין להודו

אחת הסוגיות המהותיות בשוק האמריקאי היא רמת הריבית, וליתר דיוק - מתי הפד יחזור להעלות אותה. לדברי כהן, גולדמן זאקס צופה כי ככל הנראה שיעור הריבית קצרת המועד, הנשלטת ישירות על ידי הפד, לא תעלה שוב לפני סתיו 2015. ועדיין, לטענתה, "לא כל המשקיעים מחכים שהפד יודיע על העלאת הריבית, ושיעורי הריבית לזמן בינוני וארוך עלו זה מכבר. גם כשיועלו שיעורי הריבית - עדיין מדובר יהיה ברמות נמוכות בראייה היסטורית, והן ככל הנראה לא יפגעו בשוק המניות האמריקאי או בכלכלה האמריקאית".

באשר לשוק הראשוני (IPO), מעריכה כהן כי כל עוד השוק המשני ימשיך לעלות או יהיה יציב, הפעילות של השוק הראשוני תיוותר בעינה: "עדיין יש ביקוש גבוה למניות חדשות, ובעיקר של חברות שפרופיל הסיכון שלהן גבוה יותר".

מלבד ארה"ב ואירופה, כהן חוותה דעתה על השווקים המתעוררים, והדגישה כי "אי אפשר להתייחס לשווקים אלו כאל מקשה אחת. יש כבר הבדל מהותי, לדוגמה בין הודו לסין".

באשר לסין, טוענת כהן, "זו כלכלה מרתקת, שחוותה צמיחה מאוד גבוהה לאורך שנים - בקצב של 12% בשנה - אך כעת היא בנקודה מהותית שבה הצמיחה מאטה לכ-7%. הצמיחה הסינית הייתה מהירה בזכות היקף יצוא ובשל השקעה ממשלתית מאסיבית בתשתיות. ואולם, עכשיו הביקוש המקומי, שבין היתר בא לידי ביטוי במעמד ביניים שגדל והשקעה מצד העסקים, צריך לצבור עוצמה. אם לא יצליחו לעשות כן - תהיה האטה.

"נשיא סין החדש, שי ג'ין-פינג, שם לו למטרה לבער את השחיתות בממשל הסיני במסגרת רפורמות שונות, ועד שהן יתנו פירות, אנו מעריכים שכלכלת סין תצמח בשיעור שנתי ממוצע של 7%". לטענת כהן, יישום הרפורמות מעורר את תשומת ליבו של הציבור הסיני, ו"אני אפילו מופתעת מהמהירות שבה זה קורה". עוד לדבריה, "סין גם צריכה להפחית את רמת החוב, האישי והבנקאי".

ומסין להודו. "להבדיל מסין, האוכלוסייה בהודו הרבה יותר צעירה, בעוד שסין מזדקנת, בין היתר בגלל מדיניות הילד הבודד למשפחה. הודו תרוויח משכבת האוכלוסייה העובדת - גילאי 25-44 - הידועה כבעלת חשיבות מכרעת לפרודוקטיביות ולהכנסות הנצברות, ובעתיד צפויה שכבת גיל זו בהודו להיות הגדולה בעולם. כדי לנצל את ההזדמנות הזו, צריכה הודו להשקיע יותר בחינוך ובתשתיות - משהו שהיא לא עשתה מספיק עד כה. ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, מעוניין בצמצום הבירוקרטיה הממשלתית, ובדומה למקבילו הסיני, רוצה לבער את השחיתות בממשל, וגם הוא פועל די מהר בנושא".