טעם החיים בעזה

במקביל לדיווחים בשבוע שעבר על הפיגועים ועל המהומות בירושלים, פורסמה בשקט יחסי ידיעה כי יזמים פלסטינים קיבלו את כל האישורים הנדרשים מישראל, מהרשות הפלסטינית ומחמאס להקים מפעל חדש של קוקה-קולה באזור התעשייה קרני בשטח רצועת עזה. לפי תוכניותיהם של היזמים, כבר בימים הקרובים יגיעו למעבר קרני משאיות מירדן ויפרקו מכונות באזור התעשייה, במבנים שבשנים האחרונות לא היו מאוכלסים. בתוך מספר שבועות, מקווים היזמים, כבר יתחיל המפעל לייצר. לכאורה מדובר באירוע קטן ולא מאוד מסעיר - בשטחים פועלים כמה וכמה מפעלי משקאות קלים - אך מבט קצת יותר מעמיק מעלה כי יש לדברים גם משמעות מדינית/אזורית לא מבוטלת.

בעיניים ישראליות החלק המשמעותי הוא מתן האישורים להקמת המפעל החדש והעברת המכונות הנדרשות לו דרך שטח ישראל. הגורמים השונים שהתראיינו לכתבה הזאת לא הצליחו להיזכר באף אישור דומה שנתנה ישראל לפחות מאז הטלת הסגר על עזה ביוני 2007, וכנראה גם לא כמה שנים לפני כן. למעשה, אומר גורם שעוסק בנושא, ישראל לא התעניינה, לא עסקה ולא קידמה דבר בכל הנוגע לפיתוח הכלכלי של עזה. מבחינתה, זו הייתה בעיה פלסטינית שאינה נוגעת אליה. כיום, אחרי מספר סבבי הסלמה ולחימה, שלפחות בחלקם תודלקו על-ידי המצוקה הכלכלית ברצועה, ברור לישראל שיש לה אינטרס ארוך טווח שעזה תתפתח כלכלית, עניין שיכול לתרום לרגיעה.

האם האישור מרמז על שינוי במדיניות הישראלית? בתיאום הפעולות בשטחים מעדיפים להימנע מהכרזות. האישור, אומרים שם, ניתן עוד לפני צוק איתן ולאחר עבודת מטה ארוכה. בשנים האחרונות לא היו אישורים, מוסיפים ומסבירים שם, כיוון שלא היו יוזמות כאלה. "זו הפעם הראשונה זה עשור שיש פה יוזמה להקים מפעל מאפס", אומר מתאם הפעולות בשטחים, האלוף יואב (פולי) מרדכי. "יש כאן אמירה של החברה, שהם מגיעים לאזור לאחר לחימה אחד האזורים הכי צפופים בעולם, ומייצרים תעסוקה. קוקה-קולה היא יותר מרק משקה: היא ערך, היא סמל כלכלי-מערבי. אנחנו מקווים שבגלל שמדובר בענקית המשקאות קוקה-קולה יגיעו יזמים ובעלי מפעלים נוספים ויפתחו עסקים ברצועה".

גם בצד הפלסטיני האישורים שניתנו הם יוצאי דופן. אותו גורם שעוסק בנושא אומר כי השגת אישורים גם מהרשות הפלסטינית וגם מחמאס אינם עניין מובן מאליו, גם לא כשמדובר במטרה שיש לגביה הסכמה מקיר אל קיר. להערכתו, רק קשריהם של היזמים בחלונות הגבוהים ברשות הפלסטינית ובעזה יכלו להביא לקבלתם.

היזמים שמאחורי הפרויקט

מאחורי היוזמה עומדים שני אנשי עסקים פלסטינים מוכרים. האחד הוא מוניב אל-מאסרי, מבעלי השליטה בקונצרן פדיקו ומהפלסטינים העשירים ביותר. אל-מאסרי - שזכה בעבר ללא מעט פרסום בתקשורת הישראלית בשל וילה ענקית בסגנון איטלקי שבנה לא רחוק משכם - נחשב בישראל לאחד המתווכים במשא ומתן על הקמת ממשלת האחדות בין הרשות הפלסטינית לחמאס. היזם השני הוא זאהי חורי, איש עסקים שמוכר בעיקר על רקע עיסוקו בטלפוניה. חורי הוא גם בין הבעלים של חברתNBC , זכיינית קוקה-קולה ברשות הפלסטינית שבבעלותה שלושה מפעלים, ברמאללה, בטול-כרם וביריחו, וגם חבר בדירקטוריון פדיקו.

נוסף על השניים, בין בעלי המניות של החברה שתפעל בעזה נמנים גם ילדיהם של חורי ושל אל-מסרי, חברה בשם VOIC (Vegetable Oil Industries Company) שפדיקו היא בין בעלי מניותיה, וגם קוקה-קולה העולמית.

בשיחה עם G מסביר חורי כי האוכלוסייה העזתית צורכת קוקה-קולה בהיקף נרחב מהמפעלים של NBC בשטחים. בשל עלויות כוח אדם שונות, השינוע, הקשיים שיוצר הסגר וכולי, ייצור ברצועה יוכל להוזיל משמעותית את המחירים ללקוח הקצה. "אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים להיות אחראיים כלפי הלקוחות בעזה", אומר חורי בשיחת טלפון מפלורידה. "עלינו למצוא דרך לכך שהמוצרים יהיו יותר זולים. המשפחות בעזה מביאות הרבה יותר ילדים מאשר המשפחות בגדה. אנו רוצים לספק מוצר שיהיה מותאם ליוקר המחיה שם. אני גם מקווה שחברות נוספות יגיעו בעקבותינו וייצרו בעזה".

מחמוד יזג'י, שמשפחתו היא בעלת הזיכיון של פפסי ומפעל בעזה, חולק על חורי בכל הנוגע לעלות הנמוכה: "את זה הוא (חורי - ה' מ') אומר תוך כדי זה שהוא יושב במשרד שלו ברמאללה. כשהוא יגיע לכאן, לעזה, הוא יראה שזה אחרת. בגלל שעזה במצור, צריכים להביא הרבה מוצרים מבחוץ, וצריך לשלם על זה. אם מכונה מתקלקלת לי במפעל, אני צריך לשלוח אותה לתיקון בחוץ, ואז היא מושבתת במשך זמן רב. הכל יותר קשה כאן. יותר מזה: בגלל שהגענו למסקנה שיותר זול לייצר בגדה, אנחנו מקימים עכשיו מפעל ביריחו".

אגב, המחירים בשטחים נמוכים מהותית מאשר בישראל. מחירו של בקבוק של חצי ליטר לצרכן נע סביב ה-2.5 שקלים. בקבוק של ליטר נע סביב ה-3.5 שקלים ובקבוק משפחתי של שני ליטרים סביב ה-5 שקלים.

אלמנט משמעותי הרבה יותר ממחיר הקולה לצרכן הוא התעסוקה לאוכלוסייה העזתית. בפרסומים בישראל דובר על תעסוקה לכ-3,000 איש. למעשה, מצנן חורי את ההתלהבות, מדובר, לפחות ברמה הישירה, בהרבה פחות. בשלב הראשון מדובר בכמה מאות עובדים, "אבל תזכרי שכל אחד מהם מספק אוכל לכשמונה פיות".

מעבר לעובדים הישירים, חורי מאמין שהמפעל יספק בעקיפין תעסוקה לאוכלוסייה נוספת בהיקף של עוד כמה מאות: "יש מי שיפתחו מכולות משפחתיות, יש מי שיאספו את הבקבוקים למיחזור. סטודנטים יעבדו בעבודות חלקיות. אתה יוצר הרבה דברים קטנים, שבסוף מספקים תעסוקה להרבה אנשים. אנו בכוונה לא רוצים שהמפעל יהיה יותר מדי מודרני, כדי שתהיה יותר תעסוקה לאנשים".

אתה מאמין שכשתהיה תעסוקה זה יפחית מוטיבציה לטרור?

"התעסוקה היא האויב הכי גדול של האלימות. אנשים שאין להם עבודה תמיד יפנו לאלימות".

יחד עם המפעל מתכוון חורי לייסד בעזה גם פעילות של אחריות חברתית בדומה לפעילות של NBC בגדה המערבית, ובכלל זאת סיוע לילדים עם צרכים מיוחדים; מחשוב בתי ספר ותמיכה בסטודנטים הלומדים לימודי עסקים.

מעג'מי לפלורידה

חורי, 76, הוא יליד שכונת עג'מי ביפו. הוא סיים תיכון בלבנון, למד הנדסה במכון הטכנולוגי בשטוטגרט, גרמניה, ובהמשך למד בבית הספר היוקרתי למינהל עסקים בצרפת, אינסיאד. את זמנו הוא מחלק בין העיר העתיקה בירושלים לפלורידה, שם הוא עומד בראש הדירקטוריון של חברה בשם אינטרם, הפועלת מאורלנדו.

את ההחלטה על הקמת המפעל בעזה, הוא אומר, קיבל דירקטוריון NBC אחרי שחבריו הסתכלו על המספרים של שוק הצרכנים העזתי, והגיעו למסקנה שיש פוטנציאל.

לא הייתה התנגדות מצדו של חמאס?

"ההפך. חמאס מברך על היוזמה. אני מאוד מבסוט מהדרך החיובית שבה מסתכלים על הפרויקט שלנו".

ומה אתה חושב שיקרה עם הרקטה הראשונה שתשוגר לעבר ישראל לאחר ההקמה? המפעל ייסגר?

"לא יהיו טילים".

למה אתה כל-כך משוכנע בזה?

"שני הצדדים מבינים שהם צריכים לחיות יחד, ואין דרך אחרת. אולי לא נפתור את זה מחר בבוקר, אבל הדבר החשוב זה להביא יותר עסקים בטווח הארוך. ישראל יודעת כל-כך מעט על הפלסטינים, בעיקר כי הישראלים לא רוצים לדעת. כשהם יבואו אלינו, לרמאללה, לערים האחרות, אז יהיה דיאלוג".

המתח בין הרשות לחמאס לא הקשה את תהליך קבלת האישורים?

"אין לנו שום בעיה לדון עם גורמים שלטוניים מכל צד שהוא. כולם רואים את היתרון שטמון בהשקעה וביצירת מקומות עבודה".

למרות הברכות בשני הצדדים ישראל מן הסתם תבדוק בשבע עיניים את המשאיות הראשונות שיגיעו מירדן. בהמשך יגיעו חומרים גם לנמל אשדוד, חלקם גם חומרים שבעגה הצבאית מכונים "חומרים דואליים", כלומר כאלה שיש להם שימוש תמים לצד שימוש פוגעני. "אנחנו רואים בזה סוג של פיילוט", מודה האלוף מרדכי. "אנחנו רוצים לראות איך המכניזם עובד, איך המכונות עוברות לתוך עזה".