הופעת בכורה

"בייבי בום", יום א' 21:00, ערוץ 10

שלום לך עובר קטן. אתה אפילו עוד לא נולדת, אבל יש משהו שצריך שנשוחח עליו כבר עכשיו, בין מוזיקה קלאסית קלה שהוריך משמיעים לך בתוך הרחם, לכל מיני סדנאות "הכנה ללידה".

כן, אני יודע שהלו"ז שלך די עמוס, יחסית למישהו שהחיים שלו עוד לא התחילו - ובכל זאת, שמע נא חביבי (או חביבתי, תתרגלי - לפחות עד שמרב מיכאלי תשלים את המהפך - בעברית פונים לרוב לזכר): אם אתה רוצה להיות "סלב" (או לזכות את הוריך ברבע שעת תהילה), מוטב שתחשוב על דרך מקורית לצאת לאוויר העולם. כל העניין הזה של צירים, פתיחה, אפידורל, לידה - כבר כל-כך שחוק ובנאלי, שהפורמט חייב להתרענן.

איך אני יודע? כי ככל שמתקדמת העונה השנייה של "בייבי בום", נראה כי אבד הכלח על הקונספט הישן והטוב ההוא שבו שני בני זוג "רגילים" מתרגשים מלידה "רגילה". כדי לבלוט הם צריכים איזה סיפור חיים יוצא דופן, טרגדיה מן העבר או - כפי שיקרה הערב - הגעה מאוחרת לחדר הלידה, מלווה בדרמה של נסיעה מהירה באמבולנס, התרוצצות במסדרונות - אל תשאל.

וזה לא שיש לי חלילה משהו נגד משתתפי התוכנית - הם הרי לא המציאו עבר מורכב כדי לזכות בתהילה בהווה, גם נגד הצוות המסור של בית-החולים אין לי דבר וחצי-דבר.

הבעיה שלי היא אצלנו, או נגד מה שיוצרי התוכנית מזהים כבעיה אצלנו: אם בעונה הראשונה הריגוש נבע מעצם הלידה כסוג של פלא שמנקז אליו מטענים פיזיים ורגשיים כאחד, הרי שבעונה הזאת סף הריגוש שלנו עלה: אם אין מצוקה נפשית או פיזית קשה שמלווה את התהליך - אנחנו בורחים ל"מועדון לילה" עם ארז טל או אפילו למשחק משמים מליגת העל בכדורגל.

כן, ככה זה עובר חביבי - בשלב הבא בטח יעברו לריאליטי שמנסה לתעד מבפנים ומבחוץ את הערב (ואולי היה זה בכלל בוקר?) שבו הרו אותך - משלב המשחק המקדים ועד לבחילת הבוקר הראשונה, אבל עד אז, זו המשמרת שלך: אל תאכזב את אמא ואבא שמחכים לך אחרי איפור ושיער בחדר הלידה, אחרת עוד תצטרך לחכות כמה שנים טובות לריאליטי שיעשה אותך מפורסם, שבו תוכל לספר איך האכזבה של הוריך מהלידה החלקה נטעה בך את תחושת הכישלון הראשונה בחייך. לא עדיף להיות יצירתי כבר עכשיו?

* ציון: 7