אז מה הבעיה?

אבני הדומינו של "מחיר מטרה" עלולות לקרוס בזו אחר זו

אורי אריאל / צילום: איל יצהר
אורי אריאל / צילום: איל יצהר

אז זה מה שהולך לקרות עכשיו: המדינה תסבסד קרקעות לקבלנים, במטרה שאלה יבנו אלפי דירות חדשות, זולות ב-20% ממחירי השוק ("מחיר מטרה");

ומדובר יהיה בכמות כל כך גדולה ומשמעותית של דירות מוזלות (עשרות אלפי דירות), שתאלץ את מוכרי היד השנייה להוריד גם אצלם את המחירים (אחרת הקונים יבחרו בדירות החדשות והזולות);

מאותה סיבה, גם הקבלנים שכבר קנו קרקעות יקרות, או כאלה שמתמודדים היום על קרקעות "רגילות" (בלי סבסוד הקרקע ודרישה למכור את חלקן במחיר מופחת), יהיו מוכרחים להוריד את מחירי הדירות המשווקות כדי להצליח למכור דירות;

ובגלל שמדובר בסיבה ותוצאה כל כך ודאיים, מחירי הדירות צריכים לרדת כבר מחר בבוקר. כי אם ברור שהמחירים ירדו באופן גורף אחרי אותם שיווקים מסיביים, אין שום סיבה לקנות דירה היום. ולכן, מי שמוכרח למכור היום, חייב להפחית משמעותית את המחירים כדי למצוא קונים.

מה בכל זאת הבעיה שלנו עם כל המודל הזה? שאם מע"מ אפס לרוכשי דירה ראשונה הציע מודל פשוט וטיפש - תקנה דירה, ותקבל את החזר מע"מ בשיעור 18% - הפעם ממשלת ישראל מנסה לשכנע אותנו שהיא יודעת לייצר מודל מורכב וחכם - שרשרת של סיבה ותוצאה, שורת אבני דומינו שצריכות לעמוד במקום כדי שכל העסק יתקדם, והמחירים ישנו כיוון (ולא שיינתנו הטבות למתי המעט שיזכו בהגרלות).

אבל כאשר שר הבינוי אורי אריאל אומר שמדובר בתוכנית "שזכתה להסכמה מקיר לקיר של כלכלנים בכירים, נגידת בנק ישראל והמועצה הלאומית לכלכלה", הוא בסה"כ אומר שהתוכנית אמורה לעבוד בתנאי מעבדה מושלמים. אין פה שום מילה על החיים האמיתיים, שבהם צריכים לצאת לפועל אותם שיווקים המוניים, שיחלו את שרשרת ירידת המחירים.

רק ששם, בחיים האמיתיים, אותן "אבני דומינו" ייתקלו באין ספור מהמורות ומכשולים: ראשי ערים, שמאבדים הכנסות מאגרות והיטלים על קרקע שתצא במחיר מטרה; קבלנים, שלא תמיד ישמחו לשתף פעולה ולהוריד 20% במחיר, כשהמדינה מסבסדת להם את הקרקע רק ב-60 אלף שקל; ופוליטיקאים חדשים. למשה כחלון למשל כבר יש חוברת של 100 עמ' עם הצעות משלו להורדת המחירים.

ואחרון חביב הציבור הרחב, שלגמרי בצדק מרגיש שוב חסר אונים. זאת, בזמן שכל המודל המורכב הזה נשען על ההנחה שהציבור (הן הקונים והן המוכרים) משוכנע שאו-טו-טו המחירים יורדים.