עמדת הממונה גילה: מכירת "תמר" תהיה הזדמנות עסקית

רשות ההגבלים העסקיים עמדה בעין הסערה מאז הודיע הממונה פרופ' דיוויד גילה כי החליט לחזור בו מטיוטת ההסדר עם השותפות במאגר לוויתן, שאפשרה להן למכור שני מאגרים קטנים ובתמורה להמשיך להחזיק בתמר ולוויתן, המכילים 90% מעתודות הגז של ישראל. בימים האחרונים עסקו ברשות בהדיפת טענות הביקורת הרבות שהופנו כלפי גילה. את עמדת הרשות ביחס לטענות שהושמעו אפשר לסכם באופן הבא:

הטענה: הכרזה על הסדר כובל והמאבק המשפטי הצפוי יובילו לעיכוב של שנים בפיתוח מאגר לוויתן

הממונה על ההגבלים מוכן להגיע להסדר שיתבסס על מכירת זכויות דלק ונובל במאגר תמר. במסגרת הסדר כזה מוכן פרופ' גילה להבטיח כי זכויות דלק ונובל בלוויתן לא ייפגעו - הבטחה שתאפשר להסיר כל עיכוב רגולטורי בדרך לפיתוח המאגר וכן את השלמת המו"מ המסחרי לחתימת הסכמי מכירת גז. ברשות להגבלים סבורים כי אם יחליטו דלק ונובל לדחות את הצעת הממונה, יש לראותם כמי שמעכבים במתכוון את פיתוח המאגר, על כל ההשלכות הנובעות מכך מבחינת עמידה בתנאי שטר החזקה שקיבלו מהמדינה ובו התחייבו לפתח את המאגר בהקדם האפשרי. ברשות מפנים את הטענות לאי-ודאות בחזרה אל דלק ונובל. הרשות מציעה כלי ייחודי - פטור מהסדר כובל - שמבטיח להם מראש שלא יינקטו נגדם הליכים. כיוון שדלק ונובל העדיפו שלא לבקש פטור כזה בעת רכישת הזכויות במה שהפך לימים מאגר לוויתן - אין להן להלין אלא על עצמן.

בסביבת גילה טוענים כי גם אם דלק ונובל יגרמו לעיכוב בפיתוח המאגר, ההשלכות אינן נוראיות כל כך, וזאת בין היתר משום שהביקוש לגז עולה בקצב נמוך מהצפוי. אם ועדת צמח חזתה שעד שנת 2040 יצרוך המשק הישראלי 501 מיליארד מטר מעוקב של גז (BCM), ההערכה העדכנית היא שהוא צפוי לצרוך רק כ-470 BCM.

הטענה: שלוש שנים נדרשו לגיבוש הצו המוסכם, מדוע עכשיו התקבלה ההחלטה?

בסביבת גילה טוענים כי לפני שלוש שנים רק התגלתה ההפרה של החוק, ואז נכנסה הרשות להליך שימוע ארוך ומורכב. הרשות לקחה ברצינות את איומי דלק ונובל שיעכבו את פיתוח לוויתן ולכן העדיפה להתמקד במציאת פתרון שיאפשר תחרות וימנע את הנזקים למשק שעלולים להיגרם בעקבות הידיינות משפטית ממושכת. טיוטת ההסכם הועמדה לשימוע ציבורי וככל שחלף הזמן הצטברו ברשות, לצד הערות הציבור, עוד נתונים שהטו את הכף נגד ההסדר. אם בעת החתימה על טיוטת ההסדר שגובש עם השותפות בלוויתן סברה הרשות כי יש בהסדר תועלת מסוימת להגברת התחרות וההשלכות מעיכוב פיתוח המאגר על ידי דלק ונובל הן משמעותיות מאוד, בשבועות האחרונים התגבשה ההבנה כי ההסדר לא יביא לתחרות של ממש והמחיר של אי פתיחת המשק לתחרות הוא כבד יותר מהעיכוב בפיתוח המאגר.

הטענה: אף אחד לא יקנה לא את תמר ולא את לוויתן. גם החברות הגדולות שבאו - וודסייד האוסטרלית ובריטיש גז - ברחו מפה.

בסביבת גילה טוענים שהפעם מדובר במקרה אחר, משום שהגז ממאגר תמר כבר זורם וכל הסיכונים הכרוכים בחיפושים, בפיתוח, ובמציאת לקוחות - כבר לא קיימים. מדובר בהשקעה בטוחה: מאגר מפותח ופעיל שכמעט כל כמות הגז שבו כבר מכורה, פרת מזומנים שמניבה תשואה נאה על ההון, כמעט ללא סיכונים. על כך אפשר להוסיף את ההנחה שהזכויות בתמר יימכרו בדיסקאונט בשל העובדה שהליך המכירה מוגבל בזמן. נכון שלגופים הגדולים בישראל אין המיליארדים הדרושים למימון העסקה (שווי המאגר מוערך בכ-12 מיליארד דולר) אך בעולם ישנם לא מעט גופי השקעה שעבורם תמר היא השקעה מעניינת. נקודת התורפה בעמדת הרשות היא האפשרות שרגולטורים אחרים יחליטו להטיל פיקוח על מחירי הגז. במקרה כזה, מודים גם ברשות, אטרקטיביות העסקה תיפגע קשות.

הטענה: משקיעים זרים לא יגיעו לכאן בגלל חוסר הוודאות הרגולטורית.

גורמים בסביבת גילה טוענים כי בכל מדינה מערבית יש חוק של הגבלים עסקיים, וכי גם האמריקאים מבינים זאת. אמנם יש צורך בוודאות, אך זה לא אומר שלא צריך לאכוף את החוק.

הטענה: המציאות מוכיחה שדואופול הוא לא בהכרח טוב יותר לצרכן. לכן גם אם חברה בינלאומית תקנה את אחד משני המאגרים, המחירים לצרכן לאו דווקא יירדו.

ברשות ההגבלים העסקיים מניחים שדואופול אכן יוריד את המחיר ומזכירים שבתקופה שבה ישראל קנתה גז גם ממאגר תמר וגם מהמצרים המחירים היו נמוכים יותר. לראיה, אם כיום משלמת חברת החשמל כ-5.7 דולרים ליחידת אנרגיה (mmbtu) הרי שבתקופה שבה פעלו בשוק שני ספקים - מאגר ים תטיס והגז המצרי - עמד מחיר הגז על 4.25 עד 4.75 דולרים.