רשימה יוצאת דופן

הרשימה הנשית של העבודה היא, ככל הזכור, חסרת תקדים

שלי יחימוביץ'  / צילום: רויטרס
שלי יחימוביץ' / צילום: רויטרס

למצביע הלא-ימני או דתי, וגם הלא-מאוד-שמאלי, נקרא לו "המרכזי", יש שלוש אפשרויות עיקריות: יאיר לפיד, משה כחלון ומפלגת העבודה. אתם מבינים את המשמעות? שני אנשים - ומפלגה אחת. לפיד וכחלון הן רשימות של איש אחד, במובן זה ששניהם בוחרים את אנשי הרשימה, ואין בלתם. כלומר, בחירות לא היו שם - לא לרשימה, לא למנהיגות במפלגה. לפיד הגדיל לעשות כאשר שריין עצמו כמנהיג בלתי-נבחר לשנים רבות. יש לו רשימה בהחלט איכותית, אבל לחלוטין לא דמוקרטית. וזה, כשלעצמו, דבר מאוד לא איכותי.

מפלגה דמוקרטית באמת

יש סיבות רבות להצביע או לא להצביע לאדם או לרשימה. אני חושב שאחת החשובות צריכה להיות הדרך שבה גובשה הנהגת המפלגה ורשימתה לכנסת. מבחינה זו, העבודה עשתה זאת בצורה הדמוקרטית ביותר. מבלי לצעוק בראש חוצות ש"אנחנו המפלגה הדמוקרטית היחידה", כפי שעשו אנשי הליכוד, אנשי העבודה יישמו את הדמוקרטיה בשטח. אם היו דילים, אם היו אי-סדרים, הם לא התחילו אפילו להתקרב לממדים של "המפלגה הדמוקרטית ביותר", שהיא בעצם "המפלגה הקומבינטורית ביותר". צריך להוריד בפניהם את הכובע, לאלה שהראו לנו, לכולנו, שאפשר גם אחרת.

הדרך המיוחדת של שלי

גם במישור הפרסונלי מציגה העבודה רשימה יוצאת דופן. 4 נשים בעשירייה הראשונה, ועוד 3 נשים במקומות ריאליים! זה, ככל הזכור, באמת חסר תקדים. במיוחד ראויה לציון שלי יחימוביץ'. אני לא זוכר אדם שעשה כזה תיקון לגבי עצמו. היא לקחה את הפסדה בבחירות נגד הרצוג, והפכה אותו למנוף לא רק פוליטי, אלא גם אישי. היא לא נתנה לעצמה להיות מרירה, להאשים את כל העולם, לחתור נגד היריב שניצח אותה. היא עשתה הכל הפוך. קיבלה את ההפסד ברוח טובה ("יש לי כבוד עצום לדמוקרטיה"), התייצבה לצדו של המנהיג הנבחר, אף פעם לא יצאה מפיה מילה רעה נגד מי שנישל אותה מהמנהיגות. לא רק שקידמה עצמה במפלגה, היא גם קידמה עצמה בפני עצמה. היא לקחה את התבוסה כמנוף להיות אדם ופוליטיקאית טובה יותר. מרשים מאוד.

בהלול שעט במהירות

זוהיר בהלול נכנס לעבודה ולפריימריז רק לפני כמה שבועות, והיום הוא במקום ריאלי (17) ברשימה לכנסת. פעם, בהיותו שדר ופרשן כדורגל, הוא טבע את האמירה הקלסית "הוא שועט באיטיות". עכשיו זוהיר שעט אל הכנסת דווקא במהירות. כל הכבוד, ובהצלחה.

ביבי בפריז

הצורה שבה נתניהו התפלח לשורה הראשונה בפריז צריך שתוצג לכל אורך מערכת הבחירות. כי התמונה הזאת היא האיש, היא בנימין נתניהו. קופץ בראש, משתמש בדרכי רמייה, חסר בושה, איש קטן, תחמן, רודף כבוד. הבושה היא של כולנו.