הנקראות ביותר

הטלוויזיה החינוכית עושה חיל - אך עובדיה עלולים ללכת הביתה

החינוכית הפכה לערוץ הנצפה ביותר לילדים עד גיל 8, אך מנגד עובדיה מוצאים עצמם נאבקים על מקור פרנסתם, כאשר הרפורמה ברשות השידור אמורה למזג אותם לתוך גוף השידור הציבורי החדש ולשלוח רבים מהם הביתה

אלדד קובלנץ/ צילום:: איה אפרים
אלדד קובלנץ/ צילום:: איה אפרים

הדיון הער על גורל רשות השידור המצויה תחת פירוק, מותיר לעיתים בצל את השאלות על גורל הטלוויזיה החינוכית. על-פי החוק שעבר בכנסת היוצאת, לקראת סוף השנה הזו (אם להסתמך על לוח הזמנים שהוגדר מראש), עם הקמת תאגיד השידור החדש, תיסגר גם הטלוויזיה החינוכית (ערוץ 23), ויוקם ערוץ ילדים ציבורי חדש.

"אנחנו לחלוטין עובדים באופן רגיל, ויש לנו תוכנית עבודה מסודרת לשנת 2015", אומר מנכ"ל החינוכית, אלדד קובלנץ, ל"גלובס". "מצבנו שונה מזה של רשות השידור, אשר נמצאת תחת פירוק על-פי חוק. עד שהחינוכית תיטמע, היא פועלת כרגיל".

ערוץ הילדים שיוקם יהנה על-פי החוק מתקציב של 40 מיליון שקל בשנה, כשמשרד החינוך ימשיך להעביר סכום דומה לטובת הפקות לצרכיו, כלומר 80 מיליון שקל בסך-הכול. למרות שתקציב החינוכית, בעודה יחידת סמך של משרד החינוך, הוא גבוה היום יותר, במצב החדש יותר כסף יושקע במסך.

כיום, התקציב השנתי של הטלוויזיה החינוכית עומד על 83 מיליון שקל, שאליהם מתווספים כ-30 מיליון שקל לפרוייקטים ייעודיים של משרד החינוך, וכ-10 מיליון שקל מפרסום במהלך תוכניות החינוכית בערוץ 2. ועדיין, רק 37% מהסכום הזה מגיע לתוכן ממש, כשהיתר מושקע במשכורות, בתפעול ובמנהלות שונות.

למרות ההשקעה הכלכלית המועטה יחסית, מנתונים שהגיעו ל"גלובס" עולה, כי מדובר בהשקעה אפקטיבית במיוחד, כשלמעשה הערוץ הפך להיות הערוץ הנצפה ביותר לילדים עד גיל 8 בישראל, והוא זוכה בפרסים ולביקורות נלהבות בעיתונות. ההשקעה בתוכן הצליחה להגיע השנה ל-68 מיליון שקל, לאחר שכ-22 מיליון שקל שנותר מתקציב 2013 הגיע למסך רק בשנה שחלפה. בתוכניות לילדים ולנוער הושקעו כ-39 מיליון שקל, והטלוויזיה החינוכית הפיקה 34 כותרים, הכוללים 1,517 פרקים לילדים ונוער. בסה''כ הופקו 438 שעות, בעלות ממוצעת של כ-90 אלף שקל לשעה.

קובלנץ, בעצה אחת עם משרד החינוך, כיוון מחדש את הטלוויזיה החינוכית והתאים אותה לשני קהלי יעד עיקריים: ילדים עד גיל 8, ומבוגרים בני 30 פלוס, שמוצאים שהתוכן בערוצים המסחריים "נמוך" בעיניהם. בתוכניות למבוגרים השקיעה השנה החינוכית כ-29 מיליון שקל והפיקה 27 כותרים, הכוללים 1,360 פרקים למבוגרים.

"הפרופורציות הן כאלה היום שההשקעה בילדים שילשה את עצמה בשנתיים האחרונות", אומר קובלנץ. "לא נפסיק את התוכן למבוגרים, כי עדיין החינוכית משדרת בפלטפורמות שדורשות תוכן למבוגרים - ערוץ 2 וערוץ 1. לא נשדר לילדים בני 8 במשבצת של 'ערב חדש'. ועם זאת, ככל שהזמן ינקוף, מרבית התקציב ילך לילדים ולנוער, אבל תמיד יוקצה נתח לקהל המבוגר".

בין התוכניות שהחינוכית משדרת למבוגרים אפשר למצוא פרט ל"ערב חדש" (שקוצרה באחרונה לחצי שעה, במקום שעה), גם את "עושים סדר", "ואקום" המוערכת של גל גבאי, "חוצה ישראל" עם קובי מידן, "תיק תקשורת", ו"סוגרים חשבון".

"נאמנות גבוהה של הצופים"

למרות שחל גידול של 48% בשנתיים האחרונות בכלל החשיפה הציבורית לערוץ 23, הסיפור הגדול של שנת 2014 בטלוויזיה החינוכית, הוא בשידורי האיכות לילדים. ועדת לנדס שפרסמה את המלצותיה לשידור הציבורי בראשית 2014, כתבה כי "במהלך השנתיים האחרונות, ורק לאחר שבוצע בארגון שינוי מדיניות משמעותי שבמהלכו מוקדו עיקר ההשקעות בהפקות חיצוניות אשר מיועדות לילדים ונוער בלבד, עלתה משמעותית מידת הרלוונטיות והחשיפה של הערוץ".

סדרות כמו "שרגא בישגדא", "אני גיטרה", "גלילאו" ובעיקר "החפרנים", הוכיחו צפייה משפחתית, וההורים הרגישו בטוחים להניח לילדיהם לשבת מול מסך החינוכית יותר זמן מאשר מול ערוצי הילדים הצעירים האחרים (מבלי להתייחס לערוצים המשדרים תכנים המיועדים לילדים בוגרים יותר מגיל 8). הזמן הממוצע היומי של ילד שצופה בערוץ 23 עומד על 101.7 דקות, לעומד 84.6 דקות בערוץ הופ, לשם השוואה. על-פי נתוני הוועדה למדרוג, מבין ערוצי הילדים עומד נתח הצפייה של ערוץ 23 על 28% בממוצע בין השעות 06:00 בבוקר ל-20:00 בערב, לילדים בני 8 במשקי-בית יהודיים, לעומת 10% בלבד בשנת 2013. "זה נתון המעיד על נאמנות גבוהה", אומר קובלנץ.

"אפשר להסביר את זה ב-DNA מאוד ברור של תכנים קוהרנטיים. יצרנו מוצר מובהק - ולכן זו לא נאמנות לתוכנית אחת אלא לתחנה. הסיבה השנייה היא האיכות הגבוהה של המוצרים".

- האם החיבה לתוכני הערוץ היא אכן של הילדים, או שמא מדובר בבאזז שיוצרים דווקא הורים שמתלהבים יותר מהערוץ הזה לעומת הערוצים המסחריים?

קובלנץ: "יש צדק בטענה הזו. לאור העובדה שאנחנו מתייחסים הרבה יותר לתוכן שלנו, ופחות לבאזז, אנחנו חיים עם זה בשלום. ברור שלא נייצר כוכבי 'גאליס' ו'החממה', ולא נייצר מוצרים שיהיו להם מרצ'נדייז והופעת בפארק. העובדה שאנחנו מייצרים בית בטוח לילדי ישראל, זה דבר שאנחנו גאים בו. העובדה שההורים גויסו לא הייתה מספקת אם התוכן לא היה נעים ואהוב על-ידי הילדים. כך או אחרת, אף פעם לא נצליח לייצר את הבאזז של הערוצים המסחריים".

- הרבה הורים מרגישים שאולי הצורך האמיתי בתוכן הציבורי ואיכותי הוא בתחום הנוער, ולא הילדים. מדוע אתם לא משקיעים יותר שם?

"בתוכנית העבודה מתוכננים תכנים ייעודיים לנוער והם ישודרו באינטרנט. היינו שמחים להשקיע הרבה יותר לנוער, אבל לאור העובדה שהתקציב מוגבל צריך לקבל החלטות קשות. קיבלנו החלטה מודעת להשקיע יותר בשלב הזה בקבוצת הגיל הצעירה, ואנחנו בוחנים את המשאבים ואולי בשנה הבאה נשקיע יותר לבני-נוער. בכל זאת לא מדובר על סדרות דרמה אלא במוצרים לימודיים דידקטיים".

השקעה בדיגיטל

מהלך משמעותי נוסף שביצע קובלנץ הוא ההשקעה בדיגיטל. כל תוכני החינוכית המשודרים היום על מסך הטלוויזיה, וגם רבים מן העבר, עלו לאתר טח"י (ללא עלות) ולאתר יו-טיוב, והתחנה החלה להפיק אך ורק בעבור הרשת, כשלפחות שתי תוכניות שמתוכננות לעלות בשנת 2015, ישודרו רק באינטרנט. יחד עם עלות התפעול וההפקה הייעודית, כ-5 מיליון שקל מהתקציב מושקעים בדיגיטל, ובכלל זה בתחזוקת עמוד פייסבוק שוקק, בין היתר באמצעות חברה חיצונית.

כחלק מאסטרטגיה זו, שונה שם המותג מ"הטלוויזיה החינוכית", לפשוט "חינוכית" ואף הושקה אפליקציה סלולרית לשירים המיתולוגיים של החינוכית. ההבנה היא, כי שידור התוכן החינוכי לא יגודר רק לתחומי ערוצי הטלוויזיה הלניאריים, אלא יכול להופיע בכל ערוץ. על-פי נתונים שסיפקה החינוכית, עד כה נרשמו יותר מ-100 מיליון צפיות בתוכני החינוכית ברשת. "בנוסף לשינוי השיווקי, מדובר גם בבשורה צרכנית-ערכית, שלפיה התכנים של השידור הציבורי הם נחלתו של הציבור ולכן מוטלת על החינוכית חובה להנגיש אותם לכלל ללא עלות", אומר קובלנץ.

במקביל, נמשך הליך הדיגיטציה של ארכיון הטלוויזיה החינוכית והוא מגובה ומשומר. התהליך המדובר התבצע בעלות ייעודית של כ-7 מליון שקל, שהוקצו על-ידי משרדי החינוך והאוצר.

לא הכול ורוד: עובדי "החינוכית" חוששים לעתידם

אתמול (א'), לראשונה אחרי שנים ארוכות, קיבלו עשרות עובדי הטלוויזיה החינוכית דרגות. לרוב עובדי הטלוויזיה החינוכית לא שופרו התנאים מאז שנות ה-90'. לאור הרפורמה שדורש האוצר כבר שנים - עוד לפני רפורמת ארדן בשידור הציבורי - עובדים ממשיכים לפרוש, אבל איש לא מחליף אותם.

רק בשנה החולפת פרשו 18 עובדים, והיום מצבת כוח-האדם בחינוכית עומדת על 198 עובדים בלבד. יותר ויותר עובדים ממלאים יותר מתפקיד אחד, ועדיין חוסר הוודאות הפך להיות חלק בלתי נפרד מקיומו של עובד בגוף השידור הוותיק.

משום שמדובר בעובדי מדינה, בניגוד לעובדי רשות השידור, דורשים אנשי החינוכית תנאי פרישה משופרים מאלה של עמיתיהם ברוממה. אלא שבניגוד לאנשי הרשות, לאנשי החינוכית אין שום הבטחה שמישהו מהם ייקלט וימשיך לעבוד באחד ממקצועות הטלוויזיה אחרי הקמת התאגיד החדש. בדיונים שמתנהלים בין האוצר להסתדרות ולמשרד החינוך, מבקשים באוצר לנייד רק 30 מהעובדים למשרדי ממשלה אחרים, ולהפריש את היתר.

שלא כמו ברשות השידור, המדינה רואה בהוצאת עובדי החינוכית מהמערכת יעד אטרקטיבי יותר. העובדים כמובן מתנגדים לכך, ודורשים פתרון בעבודה לכל העובדים - 70 שינוידו והיתר שייקלטו בגוף החדש.

"ההשקעה בתוכן גדלה ואנחנו עושים ערוץ נפלא", אומר עובד בחינוכית, "אבל לא מחדשים ציוד שנשאר מיושן, ויש מעט מאוד השקעה באנשים. אנחנו כל הזמן עומדים במקום. בגלל הבחירות יש מריחה במשרדי הממשלה ואין תשובות ביחס לגורלנו ואין לאף אחד פה ביטחון תעסוקתי. לאור הביצועים של הערוץ, במצבו הנוכחי, נשאלת השאלה מדוע צריך לסגור אותנו ולשלוח את כולנו הביתה. אם היו משקיעים עוד כסף בציוד ובעוד כוח-אדם, אנחנו יכולים לשרוד כאן עוד 50 שנה".

המהפכה החינוכית
 המהפכה החינוכית

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא נתח שוק וצרכנות?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של היום
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות