דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

מחדל ענק: כ-2,000 מפעלים בישראל לא מחוברים לגז הטבעי

מה הסיבה? ניחשתם נכון: ביורוקרטיה, מאבקים בין-משרדיים ועד דרישות הנדסיות שמשתנות בתדירות גבוהה ■ כמה מפעלים חוברו עד היום? 8

צינור גז / צילום: שאטרסטוק
צינור גז / צילום: שאטרסטוק

בחמש השנים האחרונות התגלו בישראל עתודות גז שאמורות להספיק לצריכה מקומית לאורך עשרות שנים ולאפשר צריכת אנרגיה זולה עד פי שלושה מצריכת דלקים כמו מזוט וסולר. אבל לא כולם נהנים ממהפכת הגז הזאת. מתוך 2,000 מפעלי תעשייה שיכלו לעבור לגז טבעי ולהפחית את עלויות הייצור שלהם, רק שמונה מחוברים היום לגז טבעי.

בשנת 2013, עוד לפני שהחל לזרום הגז ממאגר תמר, דאגה נתג"ז הממשלתית לרשת את ישראל בצינורות שיובילו את הגז מהמאגר לחוף, ומשם לשאר חלקי הארץ. לרשת הצינורות הזאת מחוברים היום צרכני הגז הגדולים ביותר - חברת החשמל, תחנות כוח פרטיות ומפעלים עתירי אנרגיה. מאחר שהלחץ הגבוה בצנרת אינו מאפשר לרוב המפעלים להתחבר אליה, קבע משרד האנרגיה שלצנרת ההולכה תתחבר צנרת נוספת, בלחץ נמוך יותר, ואליה יתחברו המפעלים - זו צנרת החלוקה, שבכל אזור אחראית עליה חברה אחרת (ראו מסגרת).

החיבור לגז טבעי מחייב את המפעלים להתאים את הצנרת הקיימת בהם למעבר גז טבעי - הסבה שעלותה הממוצעת היא יותר ממיליון שקל. הפחתת הוצאות האנרגיה העתידיות ב-60% לפחות, לצד מענקים מהמדינה, אמורים להוביל לכך שבתוך שנתיים תוחזר ההשקעה. כך לפחות סברו בכירים במשק הגז ועשרות מפעלים שכבר החלו בתהליך הסבתם לגז. אלא שהמציאות גילתה שהגז נתקע בצנרת הביורוקטיה.

מי פה האחראי על הבטיחות?

בשיחה שקיים "גלובס" עם תעשיינים, הם העלו קושי אחד מרכזי המונע את התחברות המפעלים לגז טבעי, והוא הקרב בין משרד התשתיות הלאומיות למשרד הכלכלה בשאלה מי אחראי לבטיחות המתקנים. משרד הכלכלה, האחראי כיום לבטיחות הדוודים השורפים דלקים במפעלים, טוען שעם המעבר לגז טבעי, האחריות לבטיחות הדוודים צריכה לעבור לרשות הגז במשרד האנרגיה, ואילו ברשות הגז מסרבים לקבל את האחריות המלאה לכך. כשנה וחצי מתנהל הוויכוח הזה, וכל משרד מנסה להעביר כמה שיותר אחריות למשרד האחר. במצב היום, לרשותו של האחראי על הבטיחות ברשות הגז, יאשה יורבורסקי, האחראי לביצוע בדיקה, לצד מכון התקנים, של כל מתקן ומתקן. לרשותו של יורבורסקי עומדים מהנדסים ספורים בלבד שיכולים לאשר את בטיחותם של מאות מתקני קצה (מתקני הצריכה), דבר שגורם עיכובים גדולים באישורים.

מעבר לעיכובים האלה, טוענים תעשיינים רבים שהתקנים עצמם שהם צריכים לעמוד בהם אינם הגיוניים והופכים את ההסבה כולה ללא כלכלית.

"יש אדם אחד במשרד האנרגיה שאחראי על הבטיחות של כל מתקן ומתקן, אז ברור שהוא לא רוצה לקחת על זה את האחריות", אומר אלי שטיין, מנכ"ל יהודה פלדות. "במפעל שלי יש שלושה סוגי מתקנים שונים שמיובאים ממדינות שונות. כל מתקן כזה צריך להיות מאושר על ידי מכון התקנים. זו בדיחה. רק מומחה שמבין בכל מתקן ומתקן ייקח על עצמו לאשר את זה. בינתיים, כל חודש שההסבה מתעכבת עולה לנו מיליוני שקלים. הוצאות האנרגיה שלנו מסתכמות ב-20% מכלל העלויות. פירוש הדבר הוא שכאשר אני רוצה להתחרות עם יתר מפעלי הפלדה בעולם איני יכול לעשות זאת, שכן הם כולם צורכים גז טבעי".

אלי אברמוב, סמנכ"ל בכיר לתפעול גלובלי בחברת אדמה, מאשר את הדברים. "המעבר לגז טבעי חסך למפעלים שלנו 28 מיליון דולר בשנה", אומר אברמוב, ששימש גם יו"ר ועדת אנרגיה בהתאחדות התעשיינים. חברת אדמה מחזיקה שני מפעלים בארץ - באשדוד ובנאות חובב - ועוד 12 בחו"ל. החברה הצליחה להתחבר לרשת הולכת הגז הטבעי לפני כ-5 שנים, אז חתמה על הסכם אספקת גז ממצרים עם חברת EMG. "בזמנו רשות הגז אישרה לנו את החיבור לרשת הולכת הגז, ואולם מאז נוספו לנו מתקנים חדשים במפעלים, וכבר שנים שאנחנו לא מצליחים לקבל עליהם אישור".

לדברי אברמוב, אלמלא המעבר לייצור בגז טבעי, היו צריכים המפעלים להעביר את הייצור שלהם לחו"ל. "לייצור בגז טבעי יש יכולת לשנות את כלל פני התעשייה.

"בשנים האחרונות תעשיות מסורתיות בארה"ב חוזרות ליבשת, ואחד הדברים המרכזיים שמאפשר להן לעשות זאת הוא הגז הטבעי הזול. זה יוקר המחיה. תעשיות שלמות של חומרי הגלם והמזון היו יכולות להפחית את עלויותיהן באופן משמעותי, מה שהיה מתגלגל למחירים נמוכים יותר לצרכנים. הבעיה היא שאין כתובת אחת שניתן לפנות אליה.

"יש יותר מדי גורמים בתהליך שאינם תורמים דבר ורק מקבלים כסף. מדובר בכל שרשרת האישורים, כמו למשל זו של מכון התקנים שבודק מערכות המסופקות על ידי חברות בינלאומיות אמינות ומוכרות".

עיכוב של שנים בהנחת צנרת הגז

לא רק אישורי הבטיחות מתעכבים, גם הצנרת שחברות החלוקה אמורות להניח נמצאות בפיגור של שנים, לטענתן בגלל התנגדות של רשויות מקומיות, דרישות לא הגיוניות של חברת ההנדסה המייעצת לרשות הגז ובעיקר מחסור בלקוחות.

נתחיל מהסוף - מחסור בלקוחות. לפי מודל הפעילות של חברות החלוקה, הן מקבלות את כספיהן מחיבור ואספקת הגז למפעלים. עלויות הנחת צנרת ההובלה למפעל הן עליהן. כך, מאחר שהגז לא מגיע למפעלים שכבר חוברו לצנרת (כי אין אישורי בטיחות), חברות החלוקה פועלות ללא הכנסה, ולכן הן לא ממהרות להניח צינורות נוספים. נוצר מצב של ביצה ותרנגולת: רוב המפעלים ממילא לא יכולים לצרוך גז טבעי משום שאין צנרת, אך גם אין צנרת משום שמפעלים לא ממהרים להשקיע במעבר לגז טבעי.

מפעלים ששקלו לעבור לצריכת גז טבעי חוזרים בהם ברגע שהם שומעים מעמיתיהם על מסלול המכשולים הצפוי להם. אבל מעבר לקושי הזה, בחברות החלוקה, שאנשיהן העדיפו לדבר בעילום שם, טוענים שהצנרת מתעכבת בשנים משום שלכל רשות מקומית שבשטחה היא עוברת יש מה לומר בעניין ויש לה התנגדויות למעבר הצנרת סמוך אליה. ולא רק הן, גם חברות תשתיות כמו חברת החשמל, רכבת ישראל ונתיבי ישראל המתנגדות שצנרת חלוקת הגז תעבור בסמוך לשטחיהן.

טענה נוספת מופנית לחברת ההנדסה שנשכרה על ידי רשות הגז - PB. בחברות החלוקה טוענים שהיא הופכת את הנחת הצנרת לבלתי אפשרית ושתקני הבטיחות שעליהן לעמוד בהם אינם קיימים בשום מקום אחר בעולם. מעבר לזה, טוענים בחברות החלוקה, מכון התקנים שאמור להצטרף ל-PB ולסייע באישור מתקני הקצה, אינו מבין בגז טבעי וכך החיבור הופך לבלתי אפשרי.

לדברי מנהל תפעול במפעל פלסטיק בדרום, שמעדיף גם הוא לדבר בעילום שם, החוזה שנחתם עם חברת החלוקה אינו שווה דבר. "חתמנו על חוזה עם חברת החלוקה בתחילת 2012 ובמעמד החתימה נאלצנו לשלם 300 אלף שקל, 50% מהעלות. הם מצדם התחייבו להגיע אלינו עם הצנרת בתוך 18 חודשים. מיותר לציין שזה לא קרה, ושחברת החלוקה - בגלל הביורוקרטיה שבה נתקלה - אפילו לא התחילה לבנות את הצינור שיתחבר אלינו".

אותו מנהל תפעול מפרט גם את הקשיים שבהם נתקלים המפעלים בהסבה של המתקנים הקיימים לגז. "כדי להתחבר לרשת חלוקת הגז היינו צריכים לשכור את שירותיה של חברת הנדסה, שתהיה אחראית על ההסבה במפעל ועל הצינור שיתחבר מפתח המפעל ועד צינור החלוקה. אלא שהדרישות הרגולטוריות הטכניות, ה'דירקטיבה' של הנחת הצינור, השתנו 8 פעמים מאז 2012, שלוש פעמים רק ב-2014.

"בכל פעם שחברת ההנדסה מתכננת משהו, והדרישות הרגולטוריות משתנות, התכנון הולך לפח וצריך להתחיל מחדש ולהגיש את התוכנית לחברת PB, חברת ההנדסה המייעצת לרשות הגז. כל שינוי כזה עולה עשרות אלפי שקלים".

"זה לא נגמר כאן", ממשיך מנהל התפעול, "רשות הגז הוציאה לא מזמן הנחיה שלפיה כל חברת הנדסה שמפעל שוכר צריכה למצוא חברת הנדסה בינלאומית שתחנוך אותה. אז עכשיו חברת ההנדסה שחתמתי איתה צריכה למצוא חברה בינלאומית, וכמובן שגם על שירותיה אני צריך לשלם.

"בסוף אני צריך לשלם למפקח שיפקח על חברת ההנדסה ויש שניים כאלה בארץ. אחרי כל ה'וויה דולורוזה' הזאת אין לי גז".

גם ההמלצות תקועות

בינתיים בממשלה, מתנהלים יותר משנה דיונים על הסרת החסמים בהליכי התכנון וההקמה של מערכות חלוקת הגז הטבעי ובהסבת המפעלים. כדי לפתור את נושא הליכי התכנון וההקמה של חלוקת צנרת הגז, הוקמה ועדה בראשות הראל לוקר, ולאחרונה אף הוגשה טיוטת ההצעה. אלא שהבחירות בפתח וגם הדיונים בהצעה כנראה יתעכבו.

בטיוטת ההצעה, ועדת לוקר ממליצה לאשר את תוכניות העבודה ולתת היתרי בנייה להנחת צינורות הגז באזורים ספציפיים ברחבי הארץ, כמו בדימונה, פארק תעשיות נעם, רחובות ואשדוד. עוד מציעה הוועדה שיושבי ראש רשויות הרישוי יעדכנו אחת לרבעון את השרים הרלוונטיים בסטטוס הטיפול. כמו כן, המליצה הוועדה לאלץ את הרשויות המקומיות לאשר את תוכנית העבודה של חברות החלוקה בתוך 90 יום ממועד הגשתה.

הוועדה הציעה גם ליצור מנגנון תיאום בין חברות חלוקת הגז לגופי התשתית הגדולים כמו חברת נתיבי ישראל ורכבת ישראל, ולמנות בכל חברת תשתית גדולה אדם שירכז את הטיפול מול חברות החלוקה. באשר לרכישת הזכויות במקרקעין הדרושות לצורך הקמת תחנת גז, הוועדה ממליצה ששר האוצר יסמיך את חברות החלוקה לפעול בשם המדינה לעניין זה וימנה אדם במשרדו שיטפל בנושא.כמו כן, הוועדה ממליצה שמועצת מקרקעי ישראל תגדיר את התנאים בהסכמים עם חברות החלוקה. בנוגע לטיפול בהסבת המפעלים עצמם לגז, התקיימו פגישות רבות בין משרד הכלכלה למשרד האנרגיה, ואולם הצדדים לא הגיעו להסכמות משמעותיות.

התעשיינים, מצדם, טוענים שכדי לטפל בעניין הזה, צריך קודם כול לתקן את החוק העוסק בבטיחות גז טבעי ולהתאימו למשק כיום, וכמו כן להגדיל את המענקים למפעלים קטנים שיתחברו לגז טבעי ולהציב יעד ברור לחיבור המפעלים (כיום הסכום המוקצה למענקים הוא 120 מיליון שקל). יעד כזה, הם אומרים, יהיה מצפן לכל הרגולטורים ויזרז אותם למצוא את הפתרונות הנדרשים.

חברות החלוקה: איך זה עובד?

רשת ההובלה של הגז הטבעי מחולקת להובלת גז בלחץ גבוה (צינור ההולכה) ולהובלת גז בלחץ נמוך יותר (צינור החלוקה). את מערכת ההולכה הקימה החברה הממשלתית נתיבי הגז הטבעי לישראל (נתג"ז) אשר כוללת היום רשת צינורות של 443 ק"מ בארבעה מקטעים עיקריים: ימי, מרכזי, דרומי וצפוני. אל מערכת הולכת הגז מתחברים צרכני הגז הגדולים ביותר כמו חברת החשמל, תחנות כוח פרטיות ומפעלים עתירי אנרגיה. רשת חלוקת הגז מתחברת לרשת ההולכה של נתג"ז ומספקת גז טבעי בלחץ נמוך בעיקר למפעלי תעשייה. הרשת מוקמת ומופעלת ע"י בעל רישיון חלוקה אזורי. ישראל חולקה ל-6 אזורים, ובכל אחד (למעט באזור ירושלים) נבחר במכרז בעל רישיון לתקופה של 25 שנה. לאותו בעל רישיון יש בלעדיות בהקמה, הפעלה ותחזוקה של רשת החלוקה. אלה החברות שזכו במכרזים:

אזור הנגב

בעלת רישיון החלוקה: חברת נגב גז טבעי שבבעלות אמישראגז, אלקטרה וחמו אהרון

מתי ניתן הרישיון: נובמבר 2009

אזור החלוקה: אופקים, נתיבות, באר שבע, נאות חובב, דימונה, ירוחם, ערד

היקף ההשקעה המוערך: כ-80 מיליון שקל

אזור המרכז

בעלת רישיון החלוקה: חברת סופר אנ.ג'י, שבבעלות סופרגז ושפיר הנדסה

מתי ניתן הרישיון: נובמבר 2009

אזור החלוקה: בין גדרה לחדרה, כולל תל אביב וגוש דן

היקף ההשקעה המוערך: כ-150 מיליון שקל

אזור הדרום

בעלת רישיון החלוקה: חברת גז טבעי דרום שבבעלות אמישראגז, אלקו התקנות ושירותים וחמו אהרון

מתי ניתן הרישיון: נובמבר 2010

אזור החלוקה: אשדוד, אשקלון, קריית גת, קריית מלאכי ושדרות

היקף ההשקעה המוערך: כ-106 מיליון שקל

אזור חיפה והגליל

בעלת רישיון החלוקה: מרימון גז טבעי צפון שבבעלות רימון שירותי ייעוץ וניהול, וחמר תעשיות

מתי ניתן הרישיון: אפריל 2013

אזור החלוקה: חיפה, נהריה, צפת, כרמיאל והקריות

היקף ההשקעה המוערך: כ-225 מיליון שקל

אזור חדרה והעמקים

בעלת רישיון החלוקה: חברת סופר אנ.ג'י חדרה והעמקים שבבעלות סופרגז ושפיר הנדסה

מתי ניתן הרישיון: אפריל 2013

אזור החלוקה: חדרה, נתניה, עפולה ומגדל העמק

היקף ההשקעה המוערך: כ-218 מיליון שקל

אזור ירושלים

בעלת רישיון החלוקה: המכרז עדיין בהליכים

אזור החלוקה: ירושלים ובית שמש

היקף ההשקעה המוערך: כ-120 מיליון שקל.

תגובות

מכון התקנים:

"מכון התקנים התארגן בלוח זמנים קצר ביותר וקיבל הסמכה של מעבדה בינלאומית. המכון הכשיר צוות של כ-12 בודקים העובדים סביב לשעון. עד כה אושרו 6 מפעלים בלוח זמנים יחסית קצר. בתוך התקופה הזאת מתקיימים דיונים עם התאחדות התעשיינים כדי להבהיר את הדרישות, שהן בעיקרן בטיחותיות".

משרד הכלכלה:

"משרדי הכלכלה והאנרגיה הגדירו כבר לפני יותר משנתיים מתווה פעילות בנושא הסבת מפעלים לגז טבעי. המשנה ליועץ המשפטי, אבי ליכט, אשר נדרש לסוגיה, הבהיר את הסמכויות, לרבות העובדה שהרגולטור לנושא הגז הטבעי הנו משרד האנרגיה בלבד. הטענות על חוסר שיתוף פעולה הפוגע בהסבות לא ברורות במקרה זה.

"באשר לתהליך, סוכם כי המקטע הראשון, העוסק בהעברת הגז בין רשת החלוקה למפעל עצמו - הוא נמצא באחריות מלאה של משרד האנרגיה. המקטע הנוגע לאופן השימוש בתוך המפעל מלווה ונבדק על ידי מכון התקנים (הנמצא באחריות משרד הכלכלה). לאחר שניתן אישור מכון התקנים, משרד האנרגיה הנו האחראי לספק את האישור הנדרש. לעניין זה, נציין כי מכון התקנים החל מזה זמן בבדיקת עשרות מפעלים ומתקדם בכך. להבהרות נוספות בנושא, יש לפנות למשרד האנרגיה".

רשות הגז במשרד האנרגיה:

"תקני הבטיחות הנדרשים הם ברמה הגבוהה ביותר ונסמכים על התקינה הבינלאומית ומותאמים לה. המשרד מלווה וחונך את המפעלים והעוסקים בתחום הגז הטבעי לעבודה נכונה ובטוחה, בתוך מתן הבהרות כדי למנוע מצבי סיכון ועיכוב פרויקטים. המשרד תומך ומעודד מפעלים וצרכנים להסב את מערכותיהם לשימוש בגז טבעי, דבר אשר יוזיל את עלויות התפעול של המפעלים ויוביל לירידה ביוקר המחיה".

מסלול המכשולים בדרך לחיבור המפעלים לגז טבעי
 מסלול המכשולים בדרך לחיבור המפעלים לגז טבעי

מענקי הממשלה למפעלים המבצעים הסבה לגז טבעי
 מענקי הממשלה למפעלים המבצעים הסבה לגז טבעי

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גז ונפט?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות