הסבת מפעל בישראל לגז לוקחת שנתיים, בהולנד רק 4 חודשים

בישראל גורמים רבים יותר צריכים לאשר את ההסבה ועלותה למפעל בינוני עומדת על 2.5 מיליון שקל ■ "עלויות הייצור כאן גבוהות הרבה יותר מארה"ב, ונוצר מצב שהאמריקאים חושבים אם בכלל משתלם להם להחזיק פה מפעל"

צינור גז / צילום: שאטרסטוק
צינור גז / צילום: שאטרסטוק

מסמך פנימי של משרד הכלכלה שהגיע לידי "גלובס" מאשר את סבך הביורוקרטיה בדרך להסבת מפעלי תעשייה לגז, כפי ש"גלובס" חשף אתמול. המסמך משווה בין היתר את המצב בין ישראל להולנד, הדומה לישראל מבחינות רבות - מדובר במדינה קטנה, עם תקנים דומים ומפעלים שנמצאים כעת בתהליך של הסבה לגז. מהנתונים עולה כי בעוד שבהולנד התהליך כולו אורך כ-4 חודשים, בישראל הוא אורך שנתיים, זמן ארוך פי שישה. משרד הכלכלה אף חישב את עלות ההסבה הממוצעת של מפעל בינוני בישראל והגיע לסכום של 2.5 מיליון שקל.

לפי אותו מסמך, בעוד שבהולנד הגורמים שצריכים לאשר את הסבת המפעל לגז טבעי הם שלושה - הגורם המתכנן, המבצע ומפקח על העבודות, בישראל רשימת המאשרים מתארכת וכוללת גם את הרשויות המקומיות ואת רשות הגז. בהולנד לא שמעו על רשות שצריכה לאשר את המתקנים במפעלים, וגם לא על רשויות מקומיות שדרכן האישור צריך לעבור.

בשבוע הבא צפוי לכנס יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ אבישי ברוורמן ועדת משנה שמטרתה להסיר חלק מהחסמים המונעים את הגעת הגז למפעלים, והיא צפויה להציע תיקון לחוק העוסק בבטיחות גז טבעי. "אני מצפה מהשרים להתגייס לטובת אישור התיקונים, כדי שנוכל להביא סוף סוף את הגז הטבעי למפעלים. חיבור הגז יוביל להורדה משמעותית של יוקר המחיה והוא גם צעד הכרחי לשיפור כושר התחרות של המפעלים", אמר ברוורמן.

בינתיים, התוצאה של הסרבול הזה היא שכמעט 2,000 מפעלים מחכים לחיבור לגז טבעי. הוצאות האנרגיה נחשבות העלויות המשתנות הגבוהות ביותר במפעלים ומעבר לצריכת גז טבעי עשוי לצמצם את עלויות האנרגיה שלהם בכ-60%, אבל במציאות מפעלים לא ממהרים להתחבר. עד היום התחברו רק 8 מפעלים.

"מסיבה שלא הצלחתי להבין, במשך שנה וחצי סירבה עיריית אשדוד להעניק לנו את האישור העקרוני לבניית החדר שיכיל את הדוודים אשר שורפים את הגז", אמר היום ל"גלובס" מנכ"ל סולבר, רן עמיר. לסולבר תעשיות שני מפעלים המייצרים מוצרי חלבון לתעשיית המזון - אחד באשדוד ואחר באשקלון. כל אחד מהם נתקל בקשיים אחרים בדרך לחיבור לגז. "מיותר לציין שאף אחד מהם עוד לא צורך גז טבעי", הוא אומר.

"אנחנו נמצאים בבעלות אמריקאית", מוסיף עמיר, "ואני כבר לא יודע מה להגיד לאמריקאים. הם קנו את החברה לפני שלוש שנים ובתהליך המכירה אמרו להם שהמפעל יתחבר לגז טבעי. בינתיים הדד-ליין עבר, כבר לפני שנה וחצי, ואנחנו צריכים להסביר להם שעיריית אשדוד מתנגדת ושמכון התקנים לא מאשר את הציוד החדש לנו. עלויות הייצור כאן גבוהות הרבה יותר מארה"ב, לאור עלויות האנרגיה. כל המפעלים בארה"ב פועלים בגז טבעי, שזול בעשרות אחוזים מהדלק שאנחנו צורכים כאן, ונוצר מצב שהאמריקאים חושבים אם בכלל משתלם להם להחזיק פה מפעל. מדובר בעלות המשתנה הגבוהה ביותר שלי, ועל פי חישוב שלנו המעבר לגז טבעי היה חוסך לנו 40% מהעלויות האלה".

מנכ"ל שמן, חיים אינזלברג, מצטרף לדברי עמיר. "הוצאות האנרגיה הן ההוצאה המשתנה העיקרית שלנו", הוא אומר, "אנחנו מוציאים בשנה כ-35 מיליון שקל על מזוט, שהוא יקר ומזהם, והמעבר לגז טבעי היה יכול לחסוך לנו 25%-30% מהעלויות.

"אנחנו צורכים מזוט שמזהם את מפרץ חיפה, אבל מעבר לזה, המעבר לצריכת גז טבעי הוא פשוט חיוני לנו. חתמנו על הסכם עם חברת החלוקה של הגז שתפקידה להניח את צנרת הגז, ועל פי ההסכם היא צריכה להגיע אלינו באפריל 2016. כמובן, זה לא יקרה כי הם נתקלים בקשיים שבגינם עוד לא התחילו אפילו לבנות את הצנרת. אתן לך דוגמה, מתברר שאחרי שחברת החלוקה עשתה את התכנון שלה להנחת הצנרת, חברת תשתיות נפט (תש"ן) טענה שצינור הולכת הגז לא יכול להיות צמוד לצינור הולכת הנפט". האם בהולנד יכולה חברת תשתית להתנגד? אם לשפוט לפי המסמך של משרד הכלכלה, נראה שלא.

"לאור הקשיים בהנחת הצינור, חשבנו לעבור באופן זמני לצריכת גז טבעי במכליות (גז טבעי דחוס, CNG - ה"כ) מחברת סופרגז, כדי שלפחות בינתיים נוכל להוזיל את עלויות האנרגיה שלנו, אבל גם זה מתעכב בגלל שהמשרד להגנת הסביבה החליט שצריך לשמור על רדיוס של 400 מטר מנקודת קליטת הגז ועד המקום שבו מקבלים קהל. זאת, אף שבעולם התקן הוא 50 מטר. פה החליטו שזה לא מספיק. כל זה עוד לפני שרשות הגז ומכון התקנים אפילו נכנסו לתמונה".

"משנים דרישות"

"לא נעים לי להתלונן כי חמישה מתוך שבעת המתקנים אצלי במפעל כבר מחוברים לגז טבעי", אומר זיו אטיאס, המנהל הטכני של נגב קרמיקה, הנחשב אחד מהמפעלים עתירי האנרגיה בישראל. "לעומת מפעלים אחרים שלא מגיע אליהם גז בכלל, מצבנו טוב. את שואלת מדוע שני המתקנים האחרים לא מחוברים לגז? משום שבשלושה החודשים שעברו בין חיבור 5 המתקנים ועד שתכננו לחבר את שני המתקנים הנותרים השתנו הדרישות. כרגע המפעל שלנו צורך גז לבישול (גפ"מ) וכל חודש שאנחנו לא צורכים גז טבעי הוא הפסד של עשרות אלפי שקלים למפעל. אתה מתכנן את כל תהליך ההסבה במפעל שלך לפי סטנדרט מסוים, ואחרי כמה חודשים משנים לך את הדרישות. מי שמע על דבר כזה?"

כחלון בעקבות תחקיר "גלובס": "אסור לתת לביורוקרטיה להביא לסגירת מפעלים"

"אם ממשלת ישראל הייתה דואגת שיגיע גז למפעל מגבות ערד, כמו שלבסוף הגיע למפעל פניציה, לא היינו רואים את ההונאה של הממשלה, שמבטיחה לתושבים לפתוח מפעלים אחרים אך בינתיים כל מה שאנחנו רואים זה אנשים מובטלים", כך אמר הבוקר (ג') יו"ר מפלגת כולנו, משה כחלון, בסיור שקיים במפעל פניציה.

כחלון שוחח עם עובדי פניציה, שמע על תהליכי הייצור וההתייעלות הצפויים בעזרת תמיכת הממשלה בחיבור המפעל לצינור הגז ואמר: "התעשייה הישראלית היא עמוד השדרה של המשק. מפעל פניציה הוא דוגמה לתרומת הגז לתעשייה הישראלית. המפעל הזה היה על סף סגירה בגלל רשלנות של הממשלה, והיום הוא הצליח להשתקם ואף הרחיב את קווי הייצור שלו. המפעל צפוי להרוויח בשנים הקרובות ולא מעט, ואני מזכיר שוב - הוא כמעט נסגר.

"אנחנו רואים שמונופול הוא נזק אדיר, גם מונופול הגז וגם ההולכה. מאחורי כל מפעל כזה עומדות מאות משפחות שתלויות בו ואסור לתת לביורוקרטיה להביא לסגירת מפעלים. המנהיגות הפוליטית בישראל לא הצליחה לכנס את כל הגורמים האחראים לכך ולהביא לפתרון. חשוב לזכור שהגז הוא משאב השייך לאזרחים ולכן אסור שהוא יהיה בשליטת מונופול. צריך לספק את הגז ולשפר את התייעלות המפעלים, ואסור לנו שהגז יישאר באדמה במקום שיזרום לתעשייה ולאזרחים".

עלות ההסבה של מפעל בינוני בישראל
 עלות ההסבה של מפעל בינוני בישראל

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988