"אימא שלי, מצביעת ש"ס מסורתית, אמרה שהיא תעלה לקבר של סבא שלה ושל הרב עובדיה יוסף ותבקש מהם סליחה על זה שהפעם היא תצביע מרצ"

בדיונים שליוו את הרשימה שבחרה מרצ לכנסת, זכה אבי דבוש למקום של כבוד. מלבד ההסכמה הגורפת כי מדובר בבן-אדם נעים ובפעיל חברתי רב-זכויות, כיכב דבוש בספירות המלאי שנערכו למזרחיים ברשימה, שלעולם כנראה תיתפס כאשכנזית תל-אביבית. שלושה מזרחיים ממוקמים בעשירייה הראשונה של הרשימה לכנסת, אבל רק אחד מהם, מוסי רז, שמוצב במקום השישי ומזוהה בעיקר עם המאבק בכיבוש, נתפס כבעל סיכויים ריאליים להיכנס לכנסת. רז כונה באחד המאמרים "מזרחי בארון". אורי זכי, שנמנה עם ראשי "בצלם", סוגר את העשירייה.

ויש כמובן את דבוש. מספר 8 ברשימה, שהוגדר באתר "שיחה מקומית" כיחיד מבין המועמדים ש"עובר כמזרחי", ושהמאבק המזרחי, למשל בנושאים של צדק חלוקתי ופריפריה-מרכז, הוא חלק מהאג'נדה שלו. ובמילים אחרות, היחידי שיכול לחבר את מרצ לקהלים שאינם נמנים עם האלקטורט הטבעי שלה. זה נשמע יפה על הנייר, אבל ברגע האמת בקלפי, לא בטוח שאותם מצביעים לא יחזרו להצבעה המסורתית שלהם, שמזוהה עם הימין.

דבוש, כמובן, חושב אחרת ומתאר איך המאבק שניהל מטעם מגמה ירוקה וארגון שתיל נגד הקמת תחנת כוח פחמית באשקלון, מראה שאפשר. "לצד העבודה מול ראשי הרשויות, משרדי הממשלה והשדולות, עשינו המון עבודה קהילתית כדי לגייס את התושבים למאבק", הוא אומר בראיון ל-G. "כשהגענו בהתחלה לשטח, אמרו לי 'מה אתה אשכנזי, שאתה מתעסק בזה', ואמרו 'צריך תעסוקה, אז נשים את הבריאות בצד'. אבל התעקשנו וכל יום שישי פתחנו דוכן במדרחוב ושוחחנו עם האנשים, ובסוף זה הפך למאבק של אנשי המקום, וניצחנו. לפני חודשיים הודיעה חברת החשמל שלא תכניס את התחנה לתוכנית הפיתוח שלה".

זה קרה אחרי מאבק של 13 שנה. עכשיו יש לך חודשיים לשנות דפוסי הצבעה של אנשים.

"עברתי על נתוני ההצבעה שהיו בעבר בדרום. נתונים לא פשוטים, למרות שבחלק מהישובים שיעורי ההצבעה למרצ דומים לאלה שהיו לה בבחירות הארציות. הרוב נמוך למדי. נכון שרוב מצביעי מרצ הם בני המעמד הבינוני ומעלה מאזור המרכז, אבל אני מאמין שעבודה בשטח תחדד אצל אנשים את מה שרלוונטי לחיי היומיום שלהם. ב-2008 הייתי מעורב בבחירות המוניציפליות באשקלון. ילדה באחד הבתים העזה לומר את מה שאחרים הסתירו: 'אנחנו מצביעים ג' (יהדות התורה)', היא אמרה, 'כי זה מה שאמר לנו להצביע האיש שמביא לנו את האוכל כל יום שישי'".

ומה אתה אומר לאותם אנשים? שיפסיקו לבחור בליכוד, שדופק אותם במדיניותו הכלכלית?

"הליכוד לא דפק אותם יותר מממשלות השמאל. ממשלת ברק ואפילו ממשלת אולמרט לא בדיוק הרעיפו מטובן על האזור. ובכלל, אני לא מאמין בדיבור של 'מי דפק אותנו', כמו שאני לא מאמין שחמישים עובדי נגב טקסטיל יצביעו מרצ כי הייתי איתם ברגעים הקשים, אבל חלקם לפחות יחשבו על זה. לצערי, הפסדנו במאבק על סגירת המפעל בגלל הנאיביות שלהם והאמון שנתנו בשר הכלכלה נפתלי בנט, שמסמס את המאבק הציבורי. הוא הבטיח לדאוג לעובדים, ועכשיו חמישים עובדים נמצאים שנה וחצי בבית. חבל שכל עניין הצדק החברתי נעדר לגמרי מהשיח הדתי-לאומי. אני פוגש מצביעי הבית היהודי שמתכוונים להצביע מרצ, כי הם לא מבינים מה עושה המפד"ל לצד הקפיטליזם החזירי".

ועדיין, המתלבטים בין הבית היהודי למרצ הם בגדר קוריוז. אתה באת ממשפחה דתית-ימנית. איך הם מתייחסים שם לחיבור שלך למרצ?

"הדרכתי בבני עקיבא ולמדתי בישיבת אור עציון, אבל אני עם כיפה שקופה מגיל 17 ונטוע במחוזות השמאל מזה עשור, כך שהיו להם הרבה שנים להתרגל. אמנם ב-92' הפגנתי נגד החזרת רמת הגולן, ואפילו התנדבתי לצבוע שלטים של 'העם עם הגולן', אבל ב-96' כבר הצבעתי למרצ ולפרס, כשלרצח רבין היה גם חלק בעניין. המשפחה שלי תומכת בי. אבא שלי מצביע ימין, הצביע אמסלם בבחירות האחרונות, והוא יצביע מרצ, ממקום של תמיכה בי. אימא שלי, מצביעת ש"ס מסורתית, אמרה שאם אהיה במקום ריאלי, היא תעלה לקבר של סבא שלה ושל הרב עובדיה יוסף ותבקש מהם סליחה על זה שהפעם היא תצביע מרצ".

ואתה במקום ריאלי? בחלק מהסקרים מרצ ירדה לחמישה מנדטים, שזה כבר לגרד את אחוז החסימה.

"אין סקר שמרצ לא עוברת בו את אחוז החסימה. אני מרגיש שמערכת הבחירות עוד לא ממש התחילה, ובהמשך העניינים יתחממו. יש ספורט לאומי, בעיקר של שמאלנים, לחבוט במרצ. גם אני יכולתי להיות שם, אבל בחרתי להפסיק לקטר, ולהיכנס פנימה כדי לשנות. אנחנו שואפים לעשרה מנדטים".

"נלך עד הסוף עם הסכם מדיני"

דבוש, 38, נמצא כעת בחופשה ללא תשלום מעבודתו כמנהל התוכניות בשתיל (שירותי תמיכה וייעוץ לקידום שינוי חברתי), ארגון שמוגדר כזרוע הביצועית של הקרן החדשה. הוא גם הקים מטעם כוח לעובדים ועד עובדים בקרן החדשה, ומתברר שגם שם זה לא היה עניין פשוט. "קשה להקים ועד בכל מקום כי מרגילים אותנו לתרבות שבה כל אחד צריך לדאוג לעצמו. זה לא ששמו לי רגל בברוטליות, כמו במקומות אחרים, אבל היו ניסיונות קודמים שלא הצליחו וניהלנו משאים ומתנים לא פשוטים, עד שזה עבד, למרות שלא נעשה ניסיון ממשי למנוע את זה".

על הדימוי השמאלני של שתיל, הוא אומר: "הקמפיין של תנועת 'אם תרצו' לצערי הצליח. להרבה אנשים יש סטיגמה שלילית על שתיל, ולוקח זמן עד שהם מבינים מה אנחנו עושים ונרגעים. גם כשהקמתי במהלך צוק איתן את התנועה למען הנגב המערבי, ניסו לתייג אותנו כשמאלנים, למרות שהיו שם ימנים משדרות ושמאלנים מהקיבוצים".

שתיל עובד עם עמותות, שממלאות תפקיד שבמדינת רווחה מוטל על המדינה. איך זה מסתדר עם תפיסת העולם שלך?

"שתיל נלחם על שינוי המדיניות ועל עצם זה שיהיה ים, ולא על החכות והדגים. יש איזון שמופר שוב ושוב של שימוש במגזר השלישי לצורכי הפרטה. מי שעומד היום בראש המחנה הציוני, היה מאוד בעייתי בהקשר הזה כשר רווחה".

הזדמנות לדבר על הרצוג. לא נראה שאתם עושים מספיק כדי לבדל את עצמכם מהעבודה.

"נכון, וחבל. אנשים שחושבים שממילא זה לא משנה, כי מדובר בגוש שמאל אחד, צריכים להבין שבבחירה במפלגת העבודה, אתה הולך לישון עם אג'נדה אחת וקם בבוקר עם אג'נדה אחרת. הולך לישון עם בוז'י ולבני וקם לממשלה עם נתניהו. העבודה פוזלת למרכז, וזה בסדר. בעוד שמרצ מרימה דגל ברור כשהיא אומרת שלא תשב עם נתניהו".

זה לא שנתניהו משתוקק לשבת אתכם.

"אולי כן. אנחנו לא נשב איתו, לא כי הוא פסול בעינינו, אלא כי דרכו פסולה. בסוף כל אדם צריך לחשוב איך עברו עליו שש השנים האחרונות שבהן נתניהו היה ראש ממשלה, ואם הוא רוצה עוד כאלה. אנחנו בפירוש לא נתמוך בהמשך מדיניות נתניהו. נלך עד הסוף עם הסכם מדיני כולל חלוקת ירושלים. צדק חברתי. העסקה ישירה. דיור ציבורי ולא רק מס שפתיים של כלכלת חמלה, שתסתפק במיליארד שקל לרווחה. וכמובן, גם הפרדת דת ומדינה. שבירת המונופול האורתודוקסי. חופש דת וחופש מדת. אין דבר שמרצ הולכת בו רחוק מדי, ואני אומר את זה כמי שמגדיר את עצמו כמסורתי. לא שומר תורה ומצוות, אבל הקמתי בית מדרש חברתי בשדרות ואני מוביל את בית הכנסת בברור חיל (הקיבוץ שבו הוא מתגורר, ח' ש')".

מנהיגי המחאה החברתית, סתיו שפיר ואיציק שמולי, הפכו להיות הפנים של העבודה. אתה חושב שמרצ לא השכילה לקלוט אותם?

"סתיו ושמולי היו צריכים להיות הכוכבים שהם, כדי להצליח להתברג בעבודה. אני פעיל עוד לפני סתיו ושמולי, והייתי איתם בקשר הדוק בזמן המחאה החברתית. גבי לסקי ייצגה את פעילי המחאה בבית המשפט ואילן גילאון הרבה יותר שנים בשטח מכולנו. מרצ היא לא מפלגה של כוכבים, אלא של אנשים מהשטח. את זהבה (גלאון) אני מכיר שנים, וכשביקשתי להתמודד היא לא הבטיחה שתתמוך בי אלא אמרה בוא ותעבוד קשה".

אתה אולי בא מהשטח, אבל האחרים כבר לא. ספגתם ביקורת על כך שאין אצלכם הרבה פנים חדשות, בטח לא בקרב החמישייה הראשונה.

"שלושה חברי כנסת מתוך החמישייה נכנסו רק לפני שנתיים - כמו סתיו ושמולי. אנשים כמוני, שבאו למרצ מתוך הפריפריה, יכלו לכאורה לקבל ממנה חיבוק לפני הקלעים, ולקבל סכינים מאחורי הקלעים. זה לא קרה. ברור שברשימת החלומות צריכות להיות גם נשים ערביות ומזרחיות ופיזור גיאוגרפי יותר גדול, אבל אני מאמין שאנחנו בכיוון".

נעלבת מכל הדיון במזרחיות שלך?

"שאלת הייצוג היא שאלה מרגיזה. אולי מרגיזה זו לא המילה הנכונה. אני יודע שלא בחרו בי רק כי אני מזרחי. בוודאי שזה לא היה הקמפיין שלי. נכון שהעניין של מזרחי-מסורתי מהנגב מוסיף ליכולות שלי להתחבר לקהלים, אבל זה לא העיקר מבחינתי".

טוב שלא דנו במידת הציונות שאתה מייצג.

"חבל שהעבודה נכנסת למגרש הזה. זה שיוסי יונה צריך לספור כמה פעמים הטנק שלו נפגע ביום כיפור, זה הזוי. כל הניסיון לזרוק בוץ על השמאל בהקשר הזה הוא בגדר מגמה נפסדת שאסור לשתף איתה פעולה. הימין עובד כאן עם טיעון כל-כך חלש, שכל מה שיש לו כדי לנצח, זה להרים את הקול".

"פריק של תחבורה ציבורית"

דבוש מתגורר כאמור בהרחבה של קיבוץ ברור חיל, שממוקם ליד שדרות. אמנם פצמ"רים לא נפלו בישוב, אבל 15 השניות שהיו למשפחתו להגיע למרחב המוגן, גרמו לו לחשוב איך הוא רוצה לראות את החיים שלו ושל ילדיו באזור. "ילד לא יכול להתעסק כל הזמן בשאלה אם יש הפסקת אש או מלחמה, וביבי, בוגי ובנט בעצם מציעים לנו שנה בחירות ושנה מלחמה וזה בלתי נסבל בעיניי. גם ברמה הכלכלית אני מודאג ממה שקורה כאן. אני רוצה שהילדים שלי יישארו באזור כשיגדלו. שיהיו להם אפשרויות תעסוקה. אני גדלתי באשקלון. מתוך כיתה של ארבעים ילד, 38 עזבו את העיר ומי שנשאר נחשב כישלון. אני רוצה שאנשים יראו את העתיד במקומות האלה".

למה אתה לא גר באשקלון בעצמך?

"אשתי חיפשה מקום עם חינוך טוב לילדים, ואין מה להשוות את אשקלון עם מערכת החינוך בברור חיל. זה מה שהכריע. אחד החלומות הפוליטיים שלי היה להיות ראש עיריית אשקלון. אשקלון מדהימה ביופייה ובמגוון הדמוקרטי שלה ובגלל מנהיגות בינונית היא מדשדשת במקום. אם אכנס לכנסת, אני מתכוון כמובן להשקיע בקידום של האזור הזה".

וברמה הארצית?

"סימנתי לי שלושה דברים, מלבד קידום הנגב. הראשון, המאבק בעוני - להמשיך את מה שהתחלנו בשתיל, דיור ציבורי. העסקה ישירה, תקצוב דיפרנציאלי בחינוך. ואני בכוונה אומר מאבק בעוני ולא שמות מכובסים כמו צמצום פערים. אני לא מאמין בגישה שאומרת שאם נחזק את מעמד הביניים, העניים כבר יעלו מעלה. השני, הוא המאבק בגזענות, שאני מעורב בו גם היום. והשלישי הוא קידום התחבורה ציבורית. אני פריק של תחבורה ציבורית. יש לי רישיון, אבל האוטו אצל אשתי. מבחירה אידיאולוגית, אני נוסע לכל מקום במוניות שירות וברכבות. ויש כל-כך הרבה מה לשפר שם כדי שהתחבורה הציבורית תהיה חלופה אמיתית לרכב הפרטי".

תמשיך לנסוע בתחבורה ציבורית לכנסת? זה לא פשוט ממקום כמו ברור חיל.

"האמת, לא יודע אם אוכל לעמוד בזה כח"כ. אמשיך לנסוע במוניות שירות לפחות פעם בשבוע, כדי לא להתנתק מהחיבור לאנשים. לרכבת אני מגיעה עם טרמפ מהשכנה, וככה מרוויח גם קהילתיות על הדרך".

אבי דבוש

אישי: 38, נשוי 2, מתגורר בקיבוץ ברור חיל

השכלה: תואר ראשון במדעי ההתנהגות ותואר שני בסוציולוגיה ארגונית - שניהם מאוניברסיטת בן גוריון

מסלול: הקים וניהל בעבר מסגרת לימודית לילדים אוטיסטים, התנדב ועבד בארגון מגמה ירוקה וניהל את פרויקט סביבה וקהילה בשתיל. משמש כיום מנהל התוכניות בארגון שתיל של הקרן החדשה