70 שנה חלפו מאז המצאת הפלסטיק התעשייתי כפי שאנחנו מכירים אותו היום, וכנראה יריעת הפלסטיק הראשונה שמוסחרה עדיין איתנו. עם השנים יצא לפלסטיק שם רע, משום שאמנם מקורו בחומר אורגני, אך התכונות שמקנות לו את חוסנו ואטימותו הן גם אלה שגורמות לכך שיחלפו שנים ארוכות מאוד עד שיתכלה.
לדברי סיניה נתניהו, המדענית הראשית במשרד לאיכות הסביבה, פסולת הפלסטיק שאיננה ממחוזרת על ידי הציבור מופנית בחלקה לשריפה לשם הפעלת כבשני מלט, לייצור של בדים כמו פליס או לסלסלות פלסטיק, אבל הרוב עדיין הולך למטמנות, ונתניהו לא אופטימית לגבי הירידה בצריכה.
"כמות פסולת הפלסטיק לנפש בישראל היא בערך כמו באירופה, אולי קצת יותר. אנחנו עדיין רואים צרכנות לא מרוסנת ורכש של מוצרים רבים שמגיעים להיות פסולת", היא אומרת. "מעבר לרעיון של מיחזור הפלסטיק וייצור של פלסטיק לא מתכלה - היינו רוצים לראות פחות צריכה, אולם להערכתנו בשנים הקרובות הבעיה דווקא תחמיר, בגלל התפתחות הדפסת התלת ממד. כשהייצור של מוצרי פלסטיק כל כך נגיש לכל אדם בביתו, קשה לנו להאמין שכמות הפסולת הפלסטית תפחת דווקא".
נתניהו גם לא מתלהבת מפתרונות של פלסטיק מתכלה. "אנחנו לא תמיד ששים לזה כי האיכות והבטיחות של המוצר לצרכן ולסביבה תלויות מאוד בחומרים שמהם המוצר מורכב. לפעמים הפלסטיק המתכלה כולל תוסף כימי או שהמוצר הוא פלסטיק מתפרק, אבל לא ממש מתכלה. אנשים עלולים לחשוב שאם אמרו להם שהמוצר מתכלה, הם יכולים לזרוק אותו בחורשה או בפארק ואז הנזק רב מהתועלת".
במכללת שנקר, שיש בה התמחות מיוחדת בתחום הפלסטיקה, קצת יותר אופטימיים. בכנס הטכנולוגיות הירוקות שהתקיים אתמול (ה') במכללה הוצגו חידושים המוכיחים שפלסטיק גם יכול להועיל לסביבה ולא רק להזיק לה.
אלביט יוצאת לכבות שריפות
אחרי השריפה האחרונה שהתרחשה בכרמל וכמעט הגיע עד מפתן דלתה של חברת אלביט הישראלית, במתחם מת"ם בחיפה, החליטו המהנדסים הלוקאל-פטריוטים שגם הם יכולים לתרום לכיבוי שריפות.
בימים כתיקונם, אלביט מתמחה בבליסטיקה, תעופה ומערכות נשק. אין לה ניסיון לא בכיבוי שריפות ולא בפלסטיקה, אולם שלמה אלקחר, סגן נשיא פיתוח עסקי בחטיבת האוויר של החברה, העריך שניתן יהיה לשלב את הידע של אלביט בבליסטיקה במוצרים לכיבוי שריפות. היום מטוסי הכיבוי חגים מעל היערות הדולקים ומתיזים מים שחלקם מתנדפים לאוויר וחלקם מתפזרים הרחק מהמקום שאליו כוונו, ואלקחר וצוותו היה רעיון שיפתור זאת: לארוז את המים בשקית ולהשליכה על האש, וכך כל המים יגיעו ליעדם.
אולם ממה תהיה עשויה אותה שקית? נייר או בד לא יחזיקו כמות מספקת של מים. שקית פלסטיק רגילה, כמו שקית שוקו או חלב (אגב, גם הן המצאה ישראלית), אמנם יכולה להכיל את המים אבל אז יתכסה היער פלסטיק שרוף ותימנע התחדשותו.
לדברי ד"ר אנה דותן מהמחלקה להנדסת פלסטיקה בשנקר ויו"ר כנס הטכנולוגיות הירוקות, "המטרה הייתה ליצור שקית מתכלה, אבל לא סתם מתכלה במשך חודשים, בתוך מטמנת אשפה תעשייתית, אלא מתכלה בתוך כמה ימים, ומצד אחר שתהיה בעלת חוסן מספיק כדי להחזיק כמות גדולה של מים". אותה שקית אינה חייבת להיות בעלת תכונות המאפיינות אריזות מתכלות של מזון הצריך לשמור על טריותו, היא יכולה להתכלות זמן קצר אחרי ייצורה, ובלבד שתהיה חזקה מספיק להכיל את המים וניתן יהיה להשליכה על האש. "הסוד הוא לתרכב פולימרים מתכלים, שכבר קיימים, עם תוספים המזרזים את תהליך ההתכלות. כל הפולימרים הללו הם ממקור מתחדש וידידותיים לסביבה", אומרת דותן.
- איך ייראה היער בסיום פעולת הכיבוי בעזרת השקיות הללו?
"הן יתכלו בקצב שבו מתכלים עלים של עץ, וישחררו לאוויר חומרים ניטרליים לחלוטין. היום ממילא יש במים המשמשים לכיבוי שריפות גם חומרים מעכבי בערה, ובשיטה הקיימת היום החומרים הללו מתפזרים לכל עבר. בשיטת השקיות, ניתן יהיה להפחית את כמות החומרים מעכבי הבערה כי כל המים יגיעו ליעד, וגם זו תועלת סביבתית".
אריזה שמתכלה ב-180 יום
אחת הטכנולוגיות המתקדמות ביותר המוצגת בכנס של שנקר היא האריזה המתכלה של חברת "טיפה". מדובר באריזת פלסטיק המתכלה בתוך 180 יום בתוך קומפוסט (תמהיל של זבל אורגני הכולל חיידקים או תולעים המעודדים את העיכול של החומרים עד הבאתם למצב המאפשר את החזרתם לטבע), ומתאימה לאריזה של מוצרי מזון. החברה עדיין ממתינה לאישור חלק מהפטנטים שלה ולא מוכנה לחשוף פרטים רבים על הטכנולוגיה שלה, אך כן ניתן לגלות שהיא גייסה באפריל האחרון 10 מיליון דולר בהובלת קרן הורייזון של המיליארדר ההונג-קונגי לי קה שינג. על פי אתר IVC, עד היום גייסה החברה כ-12.5 מיליון דולר, ובין המשקיעים בה אפשר למצוא גם את קרן greensoil ואביב ונצ'רס.
לדברי טל נוימן, אחת ממייסדות החברה, ואיתי פלד, סמנכ"ל המו"פ, "הרעיון עלה מהשאלה מה צריך לעשות כדי שנוכל להשליך אריזות פלסטיק ולהיפטר מהן באותה דרך שבה אנחנו נפטרים מזבל אורגני. בתוך 180 יום החומר עובר השבה מלאה לטבע, אם כי אנחנו כמובן לא מיעצים לזרוק אותו ביערות אלא בקומפוסט תעשייתי או לכל הפחות בקומפוסט ביתי".
נוימן ושותפתה להקמת החברה דפנה ניסנבוים דווקא לא הגיעו מתחום הפלסטיקה. ניסנבוים הייתה בכלל מנכ"ל מכון המחקר רוטשילד קיסריה לחקר שווקים פיננסיים במרכז הבין-תחומי בהרצליה. אבל הן אומרות שזה מה שמאפשר להן לחשוב על פתרונות לא מובנים מאליהם בתחום. כמובן, בעזרתם של מומחים לפלסטיקה וחומרים, בין היתר משנקר.
"פיתחנו למעשה את הדור השלישי של הפלסטיק המתכלה, שיכול להחליף את האריזות הקיימות ממש אחד לאחד - יריעת פלסטיק מהחומר שלנו נכנסת למכונה של יצרן האריזות בדיוק היכן שהייתה נכנסת אליו יריעה של פלסטיק רגיל", אומרת נוימן. זהו יתרון גדול במוצר חדש.
יתרונות המוצר החדש על פני הדורות הראשונים של הפלסטיק המתכלה הם אטימות החומר, הגמישות שלו והעובדה שהאריזה שקופה - תכונה שקשה למצוא בחומר מתכלה. כמו כן, היום קיימות אריזות שבהן רק חלק מהחומר מתכלה, ואילו האריזה של טיפה אמורה להתכלות כולה. "בסך הכול חומרי המוצא דומים לאלה שמשתמשים בהם בתעשייה הקלאסית, אבל אנחנו מוסיפים לזה את הטאץ' שלנו", אומר פלד. לדבריו, האיחוד האירופי כבר הציג תקנים שייכנסו לתוקף מחייב בעוד 15 שנה, לגבי כמה מהחומר בכל אריזה חייב להתכלות, וטיפה מקווה להשתלב במגמה הזו. "השאיפה הגדולה שלנו היא להיות מסוגלים לארוז נוזלים בפלסטיק מתכלה. זה אתגר של כל התעשייה".
פלסטיק אצות נוגד חמצון
אחד מתוספי המזון הכי פופולריים היום הוא האסטקסנטין, שנחשב נוגד החמצון החזק ביותר בטבע - יותר מוויטמין C או ויטמין E. הפופולריות שלו נסקה במיוחד בעקבות המלצות נלהבות של הרופא-גורו הטלוויזיוני האמריקאי ד"ר מהמט אוז, אבל היא מגובה גם במחקרים קליניים המוכיחים את יעילותו כנוגד חמצון בעל פוטנציאל אנטי-דלקתי ואנטי-סרטני, ויש הטוענים שהוא גם תורם למניעה או עיכוב של מחלות מוח ניווניות כמו אלצהיימר ופרקינסון ונוגד חיידקים.
האסטקסנטין אינו נפוץ בפירות ובירקות שאנחנו אוכלים, והוא מופק היום מאצות אדומות ייחודיות, שרק בתנאים של עקה ואיום מפרישות את החומר האדום כמנגנון הגנה. בעלי חיים הניזונים מהאצות הללו, למשל פלמינגו או סלמון, מקבלים מהן את הצבע הוורוד. בארץ מייצרים את האצות הללו בקיבוץ קטורה. תחילה מגדלים אותן בתנאים מפנקים, וכשהן בריאות מספיק מכניסים אותן למצב של עקה, וכך מפיקים את האסטקסנטין, המשווק כתוסף מזון או כרכיב להעשרת מזון.
מה לתעשיית הפלסטיקה ולתוסף המזון הזה? ובכן, מתברר שאפשר לחבר את יחידות האסטקסנטין זו לזו, בדיוק כמו שמחברים כל חומר אורגני אחר, ליצירת פולימר (שרשרת ארוכה המורכבת חוליות חוליות של חומר אחד) בעל תכונות דומות לפולימרים פלסטיים. כך עשה ד"ר דן לויטוס משנקר. החומר שיצר נקרא פוליאקסקסנטין. כשהחומר ה"פלסטי" הזה נכנס לגוף, הוא מתחיל להתכלות ומתפרק למולקולות אסטקסנטין פעילות.
תארו לעצמכם סטנט העשוי מפולימר כזה. היום סטנטים מתכלים נחשבים הדור הבא בתחום. הפולימר מבוסס האצה של לויטוס הוא חזק מספיק כדי ליצור סטנט שיחזיק את עורקו של חולה הלב פתוח, אך הוא גם מתכלה, ואגב כך משחרר את החומר הפעיל המונע גדילת תאים על הסטנט - אחת הבעיות הקשות בסטנטים ללא ציפוי. היום נהוג לצפותם בתרופה, אך גם לה יש חסרונות. הסטנט החדש אינו מצופה בתרופה אלא מכיל באופן אינטרגרלי את התרופה, שהיא למעשה תוסף המזון אסטקסנטין.
לפלסטיק מבוסס האצה יישום רפואי נוסף: ניתן להוסיף את החומר לשתל המשמש לשחזור שד. התפרקות החומר בתוך השתל (באופן שאינו משנה את צורת השתל) עשויה לעזור במניעת הישנות של סרטן. כיוון נוסף שכבר נמצא בבדיקה, בשיתוף אחד מבתי החולים המובילים בארץ, הוא שילוב החומר במוצרי חבישה, כדי לעודד ריפוי של הפצעים ולמנוע זיהומים חיידקיים.
- האם החומר, לאחר הפיכתו לפולימר, עלול לקבל תכונות אחרות, חדשות, שיהפכו אותו לבעייתי בתוך הגוף?
"אנחנו יודעים שהוא מתפרק ישירות לחומר הפעיל המועיל והלא מסוכן. כבר היום משתמשים בו בזריקה תת-עורית או בעירוי תוך ורידי ללא בעיות, ולא רק בבבליעה. לא כדאי לקחת נוגד חמצון במינונים מופרזים, אבל במינון רגיל אין בכך שום בעיה. את התכונות של החומר המפולמר אנחנו עדיין לומדים, וכרגע חוקרים את התנהגותו בנוכחות של תרביות תאים".
חטיף ספורטאים ארוז בחטיף ספורטאים
מי גבינה, תוצר לוואי של תעשיית החלב, הם פסולת נוספת שאין בה היום שימוש רב והיא נפוצה יחסית בשוק הישראלי. מדובר בחלבון עשיר אבל דל ביקוש, המשמש בעיקר לתוספי מזון לספורטאים וחטיפי ספורט. ואולם אין בעולם מספיק ספורטאים שיצרכו את כל מי הגבינה שמייצרת התעשייה.
"אנחנו משתמשים בפסולת הזאת לייצור ציפויים לאריזות מתכלות", אומרת דותן. "היום לאריזות פלסטיק מתכלות יש חיסרון שהן אינן אטומות לחמצן כמו האריזות הבלתי מתכלות".
התוצאה היא שחיי המדף של המוצר קצרים יותר, כלומר הוא אינו שומר על טריותו. הפיתוח החדש מאפשר להפוך את חלבון מי הגבינה לציפוי נוסף על גבי האריזה המתכלה. חלבון מי הגבינה עצמו הוא חומר מתכלה לחלוטין בקומפוסט, כמו האריזה שהוא עוטף.
ואם אתם חוששים לריח, דותן מרגיעה: "אנחנו לוקחים רק את החלבון הבסיסי של מי הגבינה, והוא שקוף ונטול ריח. הצרכן כלל לא אמור לדעת שיש משהו נוסף על גבי הפלסטיק".
הקש שחיזק את גב הכיסא
הרעיון לשריין פלסטיק באמצעות קש חיטה הגיע דווקא מהשדה. כאשר חשבו איך ניתן לנצל פסולת חקלאית, התברר שקש חיטה הוא הפסולת החקלאית הנפוצה בישראל. היום הוא מוסב למזון בהמות או נשרף באופן שיוצר זיהום סביבתי גדול, אבל אין בעצם סיבה להיפטר ממנו באופן גס כל כך.
"מדובר בחומר עשיר בתאית, שהיא פולימר טבעי בעל תכונות מכניות מצוינות", אומרת דותן. בטיפול כימי, קש החיטה יכול להפוך לחומר שריון מוצלח למוצרי פלסטיק, והתוצאה היא מוצר הדומה בחוסנו ובמשקלו לפיברגלאס.
"אנחנו מחליפים את סיבי הזכוכית המשמשים היום לחיזוק בחומר טבעי יותר, ממקור מתחדש", אומרת דותן. "אנחנו יכולים לשפר את התכונות המכניות עד כדי כך, שגם פלסטיק ממוחזר הופך להיות קשיח ועמיד. היום פלסטיק ממוחזר הוא בעל תכונות מכניות ירודות ומשמש בעיקר לדברם רכים כמו שקיות".
התוצר הסופי מזכיר במראהו דווקא עץ, ולכן הטכנולוגיה נמצאת כבר בפיתוח מסחרי בחברה שמייצרת דקים דמויי עץ לשוק עיצוב הפנים. ייתכן שבעוד כמה חודשים כבר ניתן יהיה לראות את המוצר הזה בשוק.
"ניתן היום להגיע למראה הזה על ידי שילוב של שבבי עץ או אבקת עץ בתוך הפלסטיק", אומרת דותן, "אולם אבקת עץ היא בדרך כלל לא ממקור מתחדש, והמטרה היום בעולם היא להשתמש בכמה שפחות עץ. לעומת זאת, קש החיטה נוצר מחדש בכל שנה, והוא היום פסולת שאין לה שימוש. לאחר הטיפול שלנו, הוא מתאים לשריון פלסטיק אפילו יותר מאבקת עץ".
המספרים של הפלסטיק
כתבות
ני"ע
