ערב פוליטי

ערוץ 10 בערב מאוזן: "גב האומה" ואח"כ חנוך דאום המקורב לאשת רה"מ

"גב האומה" / צילום: גיא כץ
"גב האומה" / צילום: גיא כץ

"גב האומה" ו"המתנחל 2", יום א' מ-21:00, ערוץ 10

התוכנית הראשונה של "מצב האומה" שהייתה ל"גב האומה" הצדיקה את המעבר לערוץ 10: היא הייתה בוטה, שנונה והכי חשוב - מלאת הומור עצמי: הרגע שבו רביב דרוקר - האיש שבלשכת ראש הממשלה סבורים כי מקומו בכלא (אחרי שחשף את טיוטת המבקר) - תהה בקול רם האם הערוץ ימשיך להתקיים גם אחרי הבחירות, עוד ישודר אין-ספור פעמים כששוב יצטרכו לחרוץ את גורלו של הערוץ.

התוכנית הקצינה מעט: האם זה משום שהיה צריך להצדיק את הטענה לפיה המחלוקת עם הזכיין הקודם הייתה עקרונית - ואולי זה מפני שקצת כמו כל אזרח, גם דעותיהם של חברי הפאנל מתחדדות ככל שמתקרבות הבחירות? אין לדעת.

מכל מקום, העונה השנייה של "המתנחל", אמורה (לפחות במשתמע) להציג תמונה מאוזנת, בבחינת: יבואו חבורת תקועי הסכין בגב האומה, יעשו מה שיעשו - ואז יעלה ויבוא מכרה ומוקירה של רעיית ראש הממשלה ויעשה את ההפך.

חנוך דאום הוא איש נבון ומוכשר שמצליח לייצר אמירות מעניינות. אני מודה שקשה לי מעט עם הסגנון שלו, סגנון ילד הכאפות שתמיד יגיד את הדבר הכי מעצבן: יתקרב רק כדי לחבוט, ויברח כדי להתגעגע.

יחד עם זאת, הפורמט מעניין: ביקורי בית אצל פוליטיקאים שיעשו הכול כדי לעמוד עוד קצת בעין המצלמה, כמו למשל גיבורת הפרק הראשון, זהבה גלאון, שאותה מקפיד דאום לכנות "סוהא ערפאת".

אולי זה לא מאוד מצחיק - אבל תודו שזה מאוזן.

סרט מלחמה

"ובחרת בחיים", יום א' 20:25, ערוץ yes דוקו

אני מנצל את השידור החוזר כדי להמליץ שוב על הסרט התיעודי המרשים הזה שהפיק וביים, כמעט עד נשימתו האחרונה, ניר טויב - והשלים שותפו גיל איזקוב.

מה קורה כאשר אדם מתבשר שימיו קצרים, ובמקום לנצל את הזמן כדי לעשות סידורים אחרונים, מפתיע ואומר לממסד הרפואי: "תמות אתה בעוד כמה חודשים, אני מעדיף לחיות" (זה אינו ציטוט אלא נקודת המוצא של הסרט)?

סרט שחובה לראות.

ראווה לעיניים

משחק האולסטאר, יום ב' 3:00, ערוץ הספורט

מכל משחקי האולסטר של ה-NBA זכור לי במיוחד זה של ראשית 1987. היינו רגע לפני הגיוס לצבא והצטופפנו מול הטלוויזיה ב"מועדון הצעירים" של הקיבוץ כדי לצפות בהתמודדות. המשחק הלך להארכה, ועבור עובדי רשות השידור זה היה האות שאפשר לשדר את מהדורת חדשות הלילה וללכת לישון.

בעיניים כלות הבטנו ב"פסוקו של יום" והתפזרנו לקול נגינת "התקווה" מבלי לדעת כיצד הסתיים המשחק (המערב ניצח, טום צ'יימברס נבחר לשחקן המצטיין, וכמה עונות אחר-כך סיים את הקריירה שלו בקול ענות חלושה בעונה נוראית בשורות מכבי תל-אביב).

את הלילה ההוא הזכרתי לעצמי בקיץ, עת עלה קול שוועתם של עובדי רשות השידור החרדים למקום עבודתם לאחר הרפורמה.

במשחק הזה אין הרבה כדורסל, אלא רק תצוגת ראווה. העניין הוא שכשמדובר באמריקאים וספורט, גם ראווה לשמה היא פשוט "ראווה לעיניים".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988