הצהרות ריקות

ביום שאחרי הבחירות הקרובות, כשהממשלה הבאה תורכב שוב מאינספור מפלגות ואינטרסים שייאלצו גם את ראש הממשלה הבא לפרוס את עוגת הטיפול בנדל"ן להרבה יותר מבן אדם אחד (זוכרים את ההבטחה של נתניהו לפני שנתיים שתיק הדיור יישאר בממשלת השלטון?), נגלה שוב עד כמה קשה ליישם את ההצהרות הגדולות, הראויות והמוצדקות שמופרחות פה מכל עבר בימים האחרונים ובאלה שוודאי עוד יבואו.

הלאמת קק"ל, שעליה דיבר אתמול יאיר לפיד ועולה לדיון באיחור של 67 שנה; הכרזת כחלון על הוצאת התכנון מידי משרד הפנים; הצהרותיו על ביטול דה-פקטו של משרד השיכון והאצלת מלוא הסמכויות על משרד האוצר - כל אלה הם שלל פתרונות מצוינים, שיכולים להיות ישימים רק בשיטת שלטון שונה. הרי ביום שאחרי הבחירות, מר כחלון, לא רק אתה תחשוק בכמה שיותר סמכויות, ודאי לטיפול בנושא חם ופופולרי כמו תחום הדיור.

ואז, בכרוניקה כל כך מוכרת, כשמתחוור לשרים שלנו שאותם פתרונות גדולים מתאימים רק לטווח הבינוני והארוך, נשלפים תמיד הפתרונות הקלים והמיידים - מענקים וסובסידיות. במקום לבנות פה יותר, להוריד מחירים ו/או להעלות לנו את המשכורת כדי שנוכל להגיע לקורת גג סבירה, עדיף לתת לאזרחים כסף שירוצו לקנות דירה.

במקום לייצר עוד היצע, נהפוך את הביקוש ליותר רחב: כזאת הייתה השליפה של השר לפיד בממשלה הקודמת (החזר 18% מע"מ לרוכשי דירה ראשונה). כאלה היו תוכניות המענקים - לפריפריה בדרך כלל - ששירתו בעשורים האחרונים את שרי השיכון לדורותיהם. כך גם עבדה שיטת הסיוע בשכר דירה של הרשות לפיתוח ירושלים, שהעניקה לסטודנטים מלגות של 6,600 שקל בשנה (שפחתו עד 3,400 שקל) למי ששכר דירה במרכז הבירה.

ורק בנק ישראל, הכלכלנים שפוליטיקאים אוהבים להשמיץ, דואג להזכיר פה ושם כמה זה עולה לנו. להזכיר שלא כל הסובסידיה זורמת מקופת המדינה לכיס של אותם אומללים שמחכים לדירה. ללמדנו שהגדלת ביקוש ללא הגדלת היצע מעלה מחירים ונוגסת בגובה הסובסידיה (אחד השיעורים הראשונים של כל סטודנט בכלכלה).

היום, למשל, פרסם הבנק מחקר ולפיו 20%-40% מאותו סיוע בשכר דירה בירושלים "התגלגל לבעלי הדירות של המלגאים". שכר הדירה במרכז העיר עלה בעקבות כניסת המלגות ב-4%-7% - כי למה שרק הסטודנטים ירוויחו מהצ'ופר שחילקה העירייה?

זו כמובן לא תגלית מרעישה. כבר לפני יותר מעשור, בשנת 2003, בדק בנק ישראל את "תוכנית שרנסקי", שהעניקה במחצית השנייה של 2001 סיוע לזכאים בקניית דירה בפריפריה בעלות כוללת של 190 מיליון שקל (כ-50 אלף שקל לרוכש דירה, חציו מענק וחציו הלוואה). דוח בנק ישראל קבע אז כי "תוכנית הסיוע גרמה לעלייה ניכרת במחירי הדירות, ובממוצע לא היטיבה את מצבם של הרוכשים". מספר העסקאות קפץ אמנם במאות אחוזים, אולם התברר שהקבלנים ראו את הביקושים החדשים וגלגלו את רוב סכום המענק למחיר הדירה המעודכן (לפחות בעלי דירות פרטיות פחות גרידים ומתוחכמים, והם הסתפקו בנתח של 20%-40%).

אבל תסמכו על הזיכרון הקצר שלנו. הרי למרות הדוח ההוא של בנק ישראל מ-2003, כבר במחצית השנייה של אותה שנה יצא גם השר אפי איתם במבצע מענקים משלו, בעלות 94 מיליון שקל, מענקים שהורחבו גם לזכאים שקנו דירה בירושלים. אח"כ שחזרו את פטנט המענקים המפוקפק גם השרים הרצוג ואטיאס.

גם הם פשוט הבינו שהרבה יותר קשה והרבה פחות משתלם תקשורתית וציבורית לנער את מינהל התכנון או את מינהל מקרקעי ישראל, שאמורים לדאוג להיצע ראוי של דירות במדינה. הם הבינו שהציבור הרבה יותר אוהב לקבל החזר מע"מ או 100 אלף שקל במזומן כדי לקנות דירה שהתייקרה.