זה לא מה שימוטט אותו

גועל נפש ונצלנות עלובה - כן. אקדח מעשן - לא

בנימין ושרה נתניהו / צילום: רויטרס
בנימין ושרה נתניהו / צילום: רויטרס

1. פלילי? לא פלילי? יפיל את נתניהו? יחזק את נתניהו? הרי ברור שזה כל סיפור דוחות מבקר המדינה מהיום. כל השאר - קישוט. מי שלא רוצים את נתניהו, וזה תמיד בא בעוצמה ובטינה עמוקה אחרי שכבר ניצלו את אחרון הבקבוקים ורהיטי הגן וקצה קצהו של כל "סיפור" משפחתי ועובד/ת בית, מלקקים שפתיים. 'זהו... זה גומר אותו סופית'. אלה שתומכים בנתניהו, חלקם בעיקר מטינה לצד השני, מצקצקים שפתיים: 'זהו? זה כל הסיפור? על זה כל הרעש? שמעון פרס לא בדיוק אותו דבר? בדקו את הבית של ציפי? מאיפה הכסף של בוז'י? אם זה מה שהשמאלנים רוצים - אז אנחנו כבר נראה להם מה זה'.

2. האם הדוח הנוכחי ילבין את פני נתניהו ברבים, הפעם בחתימת המבקר, עד כדי נטישה מסיבית של בוחרים? עוד נראה. בדוח על "הוצאות מעונות ראש הממשלה" יש הרבה גועל נפש, עליבות קמצנית, קטנוניות, תאוותנות, ניצול לרעה של כספי אחרים, ציבור, אפילו "חזירות" - אבל אין אקדח מעשן. אין בדוח הזה את אותו משהו אחד, פלילי, שימוטט משפטית את עידן נתניהו.

המבקר עצמו רומז על כך, בעקיפין. המקום שבו מצוין חשד לפלילים מופיע במבוא שבחתימתו ומתייחס לפרשת רהיטי הגן ופרשת הבקבוקים - אלא, שאת הנושאים הללו העביר המבקר מעצמו לפני שבועיים ישירות ליועץ המשפטי לממשלה. "החומרים הללו", כותב יוסף חיים שפירא במבוא, "הועברו הואיל והם העלו חשש לכאורה לפגיעה בטוהר המידות, עד כדי חשש למעשה פלילי. כמו כן, הועברו ליועץ המשפטי לממשלה חומרים הנוגעים לסוגיות נוספות, שאף הן אינן נכללות בדוח זה, אשר מידע לגביהן התקבל במשרד מבקר המדינה לאחר גיבוש הטיוטה של דוח זה, וכן חומרים הנוגעים לגורמים שאינם מבוקרים, על מנת שהוא יעמיק חקר בהם ככל שימצא לנכון". בקיצור - מי שמחפש פלילי לא ימצא אותו עכשיו. אולי בהמשך. מי שמחפש התנהלות אישית ונצלנית של משפחת הצמרת - יימצא פה הרבה.

3. ומי שוב מצליח להתחמק מהלבה הרותחת? שמעון פרס. דוח המבקר על "מינהל וכספים בבית הנשיא" בתקופתו, לא פחות נמוך, בזבזני ונצלני מזה של נתניהו. אבל, דוח הנשיא, בשונה מדוח ראש הממשלה, נעדר את הממד האישי, החטטני, הדקדקני והמפורט שלו. רק לחשוב על זה שהנשיא או אנשיו הביאו לכך, בגיבוי ייעוץ משפטי, שחשבי בית הנשיא - נציגי החשב הכללי שאמורים לבקר על ביצוע תקציב ולדווח לחשב האוצר - לא ממש עשו כן. לא רק שבוצע רק "חלק קטן" מהביקורת שנדרשה, הרי שגם הדוחות האלה כלל לא הוגשו ליחידת הביקורת באגף החשב הכללי.

עוד פרק: בית נשיא המדינה נקט בסוג של התחכמות (ישראבלוף?) בבואו לקיים את "ועידת נשיא ישראל: פונים אל המחר". הנשיא, שהצהיר כי ימלא את הוראות היועץ המשפטי לממשלה והמבקר, הציג את מעורבותו בוועידה כ"מתן חסות", כאשר האוניברסיטה העברית הוצגה כיישות המשפטית שבאמצעותה הוכנה ותופעלה הוועידה. אלא, שבפועל, במציאות, זה לא היה באמת כך. האקדמיה הכי גדולה ומכובדת במדינה "לא קיבלה למעשה את האחריות לפעילות ועידת הנשיא, אף שכך הוצגו הדברים". כך כתוב בדוח.

4. זה לא "שימון" ולא "ביבי" - הדוחות הללו הם תבנית הכוח של האליטות הבזבזניות, היהירות, האטומות, נעדרות ההגינות, שאנשיהן משוכנעים שהכול מגיע להם. פרס ונתניהו הם רק הפרק הנוכחי בסאגה. לפניהם היו רבים. לצדם יש רבים. שכמותם ניצלו ומנצלים את לשד הארץ למען עצמם.

עוד דוח, עוד חשיפה, עוד שקיפות, עוד "תספורת", עוד ארגון חברתי ועמותה ציבורית, אולי עוד מחאה, עוד הפגנה והגברת הלחץ הציבורי - אפשר שהיום נכתב פרק נוסף בתחילת הקץ של "השיטה". המבקר חושף את הריחוק מהמציאות, את הציניות של שיא האוליגרכיה הפוליטית - נשיא לשעבר, ראש ממשלה ויו"ר כנסת שמחלק כסף לאנשיו כאילו אין מחר (שמאל או ימין, כשזה מגיע לניצול כסף ציבורי עלום פנים - כולם אותו דבר).

5. לא במתכוון מגיעים דוחות אלה בימים שאחרי פריצתה הקולנית של מלחמת ההישרדות של אליטת התרבות והספרות שנהגה בפרס ישראל כבטריטוריה פרטית שלה. בחודשים שבהם עוד "אליטה", משטרת ישראל, נחשפת בשיא עליבותה הגברית, ובשבוע שמתמנה ראש חדש לאליטת הביטחון, שהפכה מאותגרת ציבורית לאחר שאיבדה במו ידיה את מעמדה שהיה פעם בלתי מעורער.

תוסיפו את זה לפירות הבאושים (ואפילו לא אמרנו מושחתים) שגדלו ולבלבו על ברכי איחוד-האליטות: הפוליטית, הכלכלית-ממשלתית, הכלכלית-עסקית, הביטחונית, האקדמית, המשפטית והתרבותית - ותזהו את "השיטה". היא מעניקה יתרונות-על לקבוצות מצומצמות, אליטות בעיני עצמן, שמקיימות ביניהן קשרי אינטרסים - יד רוחצת יד - על חשבון ציבור גדול שעומד, מתבונן ועצבנותו הולכת ומתגברת.

"שלטת בתוכנו אריסטוקרטיה הקרועה למעשה מחיי ההמונים" - כתב דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של ישראל, ובעצם סיכם את תמונת חיינו היום. רק שזה היה ב-1969 בספר 'מדינת ישראל המחודשת'.

6. כמה מביך, כמה עלוב, שראש ממשלה ומשפחתו נהנים מזה שעובדי משרד שילמו מכספם הפרטי לרכישות מצרכים עבורם. כדורים לכאבי ראש, ארוחה כזו, ארוחה אחרת (לא סתם מכונה ראש הממשלה בכינוי "אוי שכחתי את הארנק בבית..."). כמה עלוב שמה שיש למבקר המדינה לומר על זה הוא: "כאשר עובד במשרד רה"מ נאלץ לממן מכיסו הוצאה עבור ראש הממשלה, מדובר במינהל לא תקין, ואין נפקא מינה אם מדובר בסכום גדול או קטן". זה מה שיש לומר? שלישיית מילים מכובסת וחסרות משמעות "מינהל לא תקין".

7. יוסף שפירא, מבקר המדינה, מסתבר כמשתתף לא קטן בחגיגה. גם הוא, כמו מבוקריו וכמו חבריו לאליטה הפקידותית הבכירה, מוצא את דרך המילים הפתלתלות במטרה לשמור ולהגן על האליטה הפוליטית הגבוהה, מה שמעלה תמיהה על שיקול הדעת שלו.

למשל, הפרק "מימון היטל בשל צריכת מים עודפת במעון הפרטי של ראש הממשלה". בשנת 2009, אחרי הכרזה על בצורת מתמשכת, "ישראל מתייבשת", עבר חוק ההתייעלות הכלכלית. הוא הטיל על מי שצרך מים בכמות גדולה מהקבוע בחוק היטל כספי שנקרא אז מס בצורת או היטל בצורת. משפחת נתניהו, במעונה הפרטי, השתמשה בכמות גבוהה מאוד של מים, ולכן חויבה, ב-2009 וב-2010, לשלם מס בצורת. 1,322 שקל ו-4,160 שקל בהתאמה. לא משהו שמשפחת נתניהו, כמו כל משפחה שברשותה גינה וברכת שחייה, לא יכולה לעמוד בו.

זה כל כך ברור: ביזבזתם שילמתם. והנה, גם הדבר הזה, כמו עשרות רבות של הוצאות קטנות וגדולות, הגיע ל"ועדת השלושה" - יועצת משפטית של משרד ראש הממשלה, חשב משרד ראש הממשלה וסמנכ"ל משרד ראש הממשלה. בתחילה הורה נתניהו שהיטל הבצורת לא ישולם על ידי המשרד - כלומר, שהוא עצמו ישלם, "זאת מסיבות מובנות", לדבריו. ואכן, ועדת השלושה קיבלה החלטה שאין לממן את היטל הבצורת במעון הפרטי של משפחת נתניהו. אבל הדיונים התחדשו, ומשום מה מסתבר כי הנחיית ראש הממשלה השתנתה, ואז ועדת השלושה מיהרה להתקפל ולשנות גם היא את החלטתה.

כשבא המבקר, ב-2014, ושאל איך קורה שעמישראל צריך לשלם עבור משפחת נתניהו על עודף שימוש במים בזמן הבצורת, השיב המשרד ש"ראש הממשלה לא הנחה את ועדת השלושה אלא הבהיר לה את עמדתו. הוועדה סוברנית לקבל החלטותיה..". בקיצור אמר נתניהו: 'זה לא אני שלא רציתי לשלם זו הוועדה שהכריחה אותי לא לשלם...'.

"מימון היטל זה מכספי אוצר המדינה", כותב המבקר, "אינו עלה בקנה אחד לא עם אמות מידה ציבוריות ולא עם החשיבות של מתן דוגמה אישית". אז מה המסקנה של שפירא בנדון? שהוא כבר אמר קודם שאין אמות מידה ברורות להבחנה בין ההוצאה הפרטית להוצאה הציבורית, ושהמעשה הקמצני-נצלני של היטל הבצורת, למשל, רק ממחיש את הצורך להגדיר ולקבוע.

8. "ועדת השלושה" - גוף שחוזר פעם אחר פעם. מסתבר שהוועדה הזו מקיימת עשרות ישיבות בשנה, כל פעם על איזו הוצאה ודרישה אחרת של משפחת נתניהו. לבית הפרטי שלה או לבית הרשמי של ראש הממשלה. מרגע לרגע נראה שמדובר בלא יותר מוועדה להלבנת העברות כספים - ברשות ובסמכות.

9. אז פלילי - קשה למצוא בדוח. אבל אין בו גם אתיקה, לא היגיינה ציבורית, לא יושרה, ולא הגינות. לא אצל בכירי האליטה הפוליטית.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988