עו"ד שהורשע בסיוע להסדר כובל: לא מאמין בכנות בהרשעתי

עד לפני כ-9 חודשים אף עורך דין בישראל לא הורשע בעבירה על חוק הגבלים עסקיים שביצע במסגרת עבודתו. עד לאחרונה גם לא קרה שעורך דין שהודה בביצוע עבירה פלילית, ערער וביקש לחזור בו מהודאתו.

מי שיצר תקדימים בשני המצבים הללו הוא עו"ד מיכאל עצמון מחיפה. ביוני 2014 הודה והורשע עצמון על-ידי המחוזי בירושלים בסיוע להסדר כובל בנסיבות מחמירות בפרשת "קרטל מדי המים".

לאחרונה החליט עצמון לחזור בו מההודאה, ובערעור על הרשעתו שהגיש לבית המשפט העליון הוא טוען: "הודיתי בביצוע עבירה שאני מאמין בכנות כי לא ביצעתי אותה".

לדברי עצמון, בערעור שהגיש לעליון, באמצעות עו"ד מורן כרמון מהסנגוריה הציבורית, "הודייתו ניתנה בניגוד לגרסתו העקבית שהשמיע עוד משלב החקירות ברשות ההגבלים העסקיים ועד לשלב הטיעונים לעונש, והיא סותרת לחלוטין את אמונתו הכנה בחפותו".

לדבריו, "בנסיבות חריגות אלה, מוצדק להתיר למערער לחזור בו מההודאה ולחדש את הדיון בשאלת היסוד הנפשי שלו בעת ביצוע המעשים".

לגופו של עניין, עצמון טוען כי הוא מעולם לא עסק בתחום של הגבלים עסקיים, ולכן לא העלה על דעתו כי כאשר קיבל הסכם קצר שהיה מנוסח כבר על-ידי עורך דין של חברה מתחרה, ונועד להסדיר סכסוך מתמשך בין שתי החברות, שיש משהו בהסכמות הללו שיכול להוות הסדר כובל.

אי-חוקיות ברורה

ביוני 2014 הורשע עצמון על-ידי שופטת המחוזי בירושלים, אסתר נחליאלי-חיאט, בעבירה של סיוע להסדר כובל שנעשתה במסגרת עבודתו כעורך דין, בכך שניסח הסדר כובל בין חברת "מדי ורד", שהייתה לקוחתו, לבין חברת "מד מים רימונים".

עצמון הורשע כי בדצמבר 2006 הוא סייע למנהלי החברות לנסח הסכם, לפיו בתמורה לכך ש"רימונים" לא תתנגד לזכייה של "מדי ורד" במכרז של עיריית ראשון-לציון, האחרונה לא תתחרה במכרז עתידי של עיריית תל-אביב.

עצמון, לפי האישום, גם החזיק צ'ק ביטחון בסך 150 אלף שקל של "מדי ורד" כדי להבטיח את מימוש ההסדר הפסול.

עצמון אמנם הודה בביצוע העבירה, אך כבר בהליך בבית המשפט המחוזי הוא ביקש שהתיק יסתיים באופן חריג ללא הרשעה, בטענה כי הדבר יגרום לו פגיעה חמורה ויקשה עליו מאוד להשתקם.

עצמון ביקש מבית המשפט כי יסתפק בלהטיל עליו שירות לתועלת הציבור, אך בית המשפט דחה את הבקשה, הרשיעו והטיל עליו חודשיים עבודות שירות וקנס בסך 50 אלף שקל.

"לא הרוח החיה"

"רבים ממבצעי עבירות 'צווארון לבן' ועבירות כלכליות הם אנשים נורמטיביים, מכובדים, אנשי כלכלה, מנהלי חברות ונושאי משרות בתאגידים", נימקה השופטת את החלטתה. "דווקא מאותם אנשים, הנמצאים בצמתים המרכזיים של קבלת החלטות העלולות להשפיע על הציבור כולו, ובוודאי מעורכי דין האמונים על שמירת החוק, מצופה לשמור על רמה אישית ומוסרית גבוהה מזו החלה על כלל האוכלוסייה.

"דברים אלה מקבלים משנה תוקף, שעה שעסקינן בעורך דין שמתוקף הכשרתו המקצועית מוחזק כמי שמודע לאי-החוקיות הברורה העולה מההסכם, שנתבקש לערוך עבור לקוחותיו, והיה עליו לסרב לסייע בעריכת ההסכם".

השופטת ציינה כי על עצמון היה לדעת ולהבין, בוודאי כעורך דין, כי לפעילותו בסיוע לעריכת ההסכם יש תוצאה, והיא הייתה צריכה לעמוד לנגד עיניו לפני שביצע את העבירות שבביצוען הודה.

עצמון לא השלים עם ההחלטה, ובסיועה של עו"ד כרמון הגיש ערעור לבית המשפט העליון, בו הוא מבקש לחזור בו מההודאה בעבירה.

וכיצד עו"ד עצמון מנמק את העובדה שהוא הודה בביצוע העבירה, למרות שלא ביצע אותה? עצמון מציין כי כבר בשלב הטיעונים לעונש במחוזי הוא טען כי הודה בביצוע הסדר כובל, כיוון שהוא סבר כי העובדה שהוא נעדר את היסוד הנפשי הנדרש לצורך הרשעתו בעבירה של סיוע להסדר כובל, כלל 'אינה רלוונטית' לשאלת הרשעתו - כלומר הוא סבר כי למרות שלא התקיים בו היסוד הנפשי לביצוע העבירה, הוא צריך להיות מורשע בכל מקרה - ולכן "קיבל עליו את הדין והודה בביצוע עבירה, כשהוא עצמו אינו מאמין בכנות הרשעתו".

עצמון מוסיף וטוען כי הוא לא היה שותף להסכמות שהתקבלו בין חברת "מדי ורד" ל"רימונים," וכי הוא התוודע אליהן לאחר שההסכמות כבר גובשו על-ידי מנהלי החברות, בסיועו של עו"ד אריאל ג'רבי שייצג את רימונים. לדברי עצמון, "מעורבותו במערכת היחסים הכובלת הייתה אקראית, נקודתית וחד-פעמית".

כך, עצמון מציין כי הוא קיבל את ההסכם בין החברות - שהיווה הסדר כובל - כשהוא כבר כתוב ומנוסח באופן כמעט סופי, עבר עליו במהירות רבה, העיר הערות ספורות שאינן נוגעות ללב ההסכם או למהותו, חתם בתחתיתו והחזיר את הנוסח המתוקן לג'רבי באמצעות פקס.

לדבריו, "בזמן הקצר שעמד לרשותו לצורך מעבר על ההסכם, הוא לא עמד על מהותו הכובלת, ובוודאי לא הייתה לו מטרה לסייע לצדדים להגיע להסכם שזו מהותו".

לפי הערעור, גם העובדה שעניינו של עצמון מהווה תקדים, וכי לראשונה בישראל הורשע עורך דין בעבירה של סיוע להסדר כובל, צריכה "לשחק" לטובת קבלת הערעור.

"בנסיבות ביצוע העבירה, כאשר המערער לא היה הרוח החיה בביצוע המעשים, אלא נגרר אליהם בשל טעות, כאשר אין חולק כי בין הצדדים התקיימה מערכת יחסים בעלת מאפיינים קרטליים, שהמערער כלל לא היה מודע לה - יש מקום להקל עם המערער", טוען עצמון. "דווקא בשל חדשניותן של הנסיבות, אין למצות את הדין עם המערער".

עצמון גם מתאר בערעור את ההשלכה ההרסנית של ההרשעה על חייו. "כבר עתה נמצא משרד עורכי הדין שבבעלות המערער ושותפו בקריסה. עמל של שנים ירד לטמיון בשל טעות רגעית בשיקול-הדעת... פרנסתו של המערער נפגעה, והוא נאלץ למכור את ביתו כדי להתקיים ולעקור ביחד עם רעייתו ושלושת ילדיו".