פיצויים למאהבת

בשנת 2009 עורכת דין מאיזור המרכז גילתה שבעלה בוגד בה מזה 6 שנים עם אישה מהרצליה, ופתחה במסע רדיפה והכפשה קיצוניים ביותר כנגד המאהבת. לטענת המאהבת, האישה החלה להטרידה באין-ספור שיחות טלפון, וכן התקשרה למכריה ומקורביה של המאהבת, ואף לעמיתיה במקום עבודתה, כדי לאיים עליהם. כמו כן טענה המאהבת כי האישה שלחה לה ולקרוביה הודעות דואר אלקטרוני מאיימות, הכוללות פנינים כגון "מי ייתן ותכתבי בספר המתים לאחר סבל וכאב".

כשהאישה חשה שאין די בהטרדותיה ובאיומיה כלפי המעגל הקרוב ביותר למאהבת, היא אף תלתה מודעות בסביבת מגוריה של המאהבת, הכוללות את שם המאהבת וכתובתה, ובהן נכתב: "היזהרו לנפשותיכם!!! בנות ישראל היקרות, שמרו על בעליכם מפני הסכנה האורבת להם ולמשפחותיהם מפני המאהבת הורסת המשפחות, שאינה בוחלת בפיתוי ובקיום יחסים עם גבר נשוי, אב לילדים, תינוקות, ומותירה אחריה משפחה הרוסה".

לאחר פרסום המודעות, קצה נפשה של המאהבת בהטרדות, והיא החליטה להפעיל את ארסנל האמצעים החוקיים העומדים לרשותה כנגד פעולותיה הבלתי חוקיות של האישה החוקית.

ראשית, המאהבת פנתה למשטרה בתלונה על הטרדה ואיומים, וקיבלה צו האוסר על האישה לבצע "הטרדה מאיימת" כלפיה. בשלב השני המאהבת החליטה לנצל את היות האישה עורכת דין, הכפופה לבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין, והגישה נגדה תלונה.

התלונה נדונה בפני לא פחות מ-4 ערכאות משפטיות שונות, אשר הפכו את ההחלטה מספר פעמים והתקשו להכריע. מוקד המחלוקת היה העובדה שלהתנהגותה של האישה לא היה קשר לחייה המקצועיים כעורכת דין אלא לחייה הפרטיים בלבד, מחוץ לכותלי משרדה או אולמות בתי המשפט.

בסופו של יום בית המשפט העליון פסק כי יש מקום להעמיד עורך דין לדין משמעתי גם על התנהגות שאינה הולמת מחוץ לגדרי המקצוע במקרים קיצוניים כגון אלה, שכן גם התנהגות מבזה של עורך דין בחייו הפרטיים משליכה על דימויו וכבודו של המקצוע כולו.

העונש שקיבלה האישה כלל השעיה של 20 חודשים מעיסוק במקצוע עריכת הדין - עונש כבד המהווה פגיעה חמורה ביכולתה להתפרנס במשך קרוב לשנתיים. כמו קיבלה האישה עונש השעיה על-תנאי, וכן חויבה לפצות את המאהבת בסכום של 5,000 שקל, ולשלם ללשכת עורכי הדין הוצאות בגובה 3,000 שקל.

המאהבת לא הסתפקה בצעד הפלילי ובצעד המשמעתי, והגישה בנוסף גם תביעה אזרחית כנגד האישה בגין לשון הרע.

בית המשפט אמנם הבין את סערת נפשה של האישה, אשר גילתה על רומן בן 6 שנים, והיה נכון אולי לסלוח על התפרצות זעם כזאת או אחרת, אך לעמדת בית המשפט, הדפסת המודעות עברה את הגבול. פרסום מודעות דורש תכנון מראש, ניסוח, הדפסה, תלייה והדבקה - ולכן לא ניתן לראות בו ביטוי לאיבוד עשתונות רגעי.

בית המשפט דחה את טענות האישה כי הפצת המודעות על-ידה מוגנת על-ידי זכותה לחופש הביטוי, וכן את הטענה להגנה מטעמי "אמת בפרסום", מאחר שניהול הרומן עם בעלה של האישה לא הופך את המאהבת באופן אוטומטי לסכנה ציבורית, כדברי המודעות שתלתה האישה.

כמו כן, בית המשפט קבע שאין אינטרס ציבורי בפרסום רומן כזה, ולכן הוא מהווה לשון הרע.

פסק הדין חייב את האישה החוקית לפצות את המאהבת בסך של 25 אלף שקל ועוד 10,000 שקל הוצאות משפט, בנוסף לסכום בו חויבה בהליכים האחרים ולהשעייתה מעבודתה, כך שנקמתה במאהבת נקמה בה למעשה בחזרה.

האירוניה בסיפור כולו נוגעת לעובדה שפסקי הדין פורסמו עם שמם המלא של כל הצדדים ואף פרטי מגוריהם. אם תליית מודעות אליהן נחשפים כמה אנשים שעוברים ברחוב מהווה לשון הרע כנגד המאהבת - מה הוא דינם של פסקי דין החושפים את כל פרטיה של המאהבת כמי שניהלה רומן עם גבר נשוי במשך 6 שנים לעיני כל מי שיקיש את שמה בגוגל?

אין צורך לומר שגם הבעל והאישה החוקית, שניהם עורכי דין, אינם יוצאים מוחמאים מקישורם לפרשה זאת בחשיפת פרטיהם המלאים. זיכרון תשלום הפיצויים הכספיים למאהבת מתעמעם עם הזמן, אך פרטי הפרשה ישארו ברשת לעולם.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il