הנקראות ביותר

נאום נתניהו בקונגרס - הצלחה היסטורית או בכייה לדורות?

צעדי רה"מ הותירו עקבות בבוץ הפוליטי האמריקאי: "נתניהו לא מדבר בשמי. על החתום: יהודי", וגם "נתניהו הוא כל דבר שאובמה לא" - הן דוגמאות להתבטאויות לאחר נאומו ■ כך סוקר נאום נתניהו בתקשורת בארה"ב

בנימין נתניהו / צילום: רויטרס
בנימין נתניהו / צילום: רויטרס

לא ברור אם הביקור החפוז והאינטנסיבי של ראש הממשלה בנימין נתניהו בוושינגטון הניח תשתית להכנסת שד הגרעין האיראני לבקבוק והשלכתו לים בעתיד הקרוב או הרחוק. גם אין שום ודאות שנאומו המהולל בקונגרס יחזיר אותו ללשכת ראש הממשלה בירושלים אחרי ה-17 במארס.

loading

מה שכן ברור הוא שנתניהו הצליח לעשות מה שלא עשה אף אחד מקודמיו: בתוך כמה ימים הוא שלל מישראל את ייחודה כמדינה הכי מיוחסת בוושינגטון, כבעלת-ברית שממרה פיות ממשל אחרי ממשל - ובכל זאת היא מוסיפה לקבל סוכריות מלוא החופן, פעם אחר פעם.

בחיזורו הבוטה אחר המפלגה הרפובליקנית, ביתו הרוחני מזה שנות דור, חיזור שנגזרה ממנו השפלה פומבית של המפלגה הדמוקרטית ושל הנשיא הדמוקרטי, הפך נתניהו בתוך כמה ימים את ישראל משותפה בעלת זכויות מיוחדות של ארה"ב, שותפה שהיא ידידה אהובה, או לפחות נסבלת, בכל מוקדי הכוח בוושינגטון - לכלי לניגוח בין-מפלגתי, או אם להישען על התבטאות של שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי - לפוטבול פוליטי.

מסד התמיכה הדו-מפלגתית בישראל, שעל בנייתו עמלו עשרות שנים ממשלות ישראל ואייפ"ק, השדולה הפרו-ישראלית בוושינגטון, נעשה רעוע כמעט בן-לילה.

בשולי השמאל והימין האמריקאים תמיד תססו שאלות לגבי מעמדה המיוחד של ישראל, ובמיוחד לגבי מיליארדי הדולרים שהיא מקבלת מדי שנה ממשלמי המסים בארה"ב, למרות התעלמותה הנונשלנטית מהפצרות חוזרות ונשנות של וושינגטון להימנע מפעולות ראווה בשטחים לריצוי גחמות של מתנחלים.

אצל העקרבים האנטישמיים, בחגווי הסלע תמיד היו תהיות על "הנאמנות הכפולה של היהודים". אבל בזרם המרכזי של ההתנהלות הממשלית האמריקאית, הסיוע לישראל, שיתוף-הפעולה הביטחוני, התמיכה באו"ם - מעמודי התווך של הקיום הישראלי - מעולם לא היו נושא לפולמוס. אלה היו עובדות חיים שמקובלות על דמוקרטים ורפובליקנים.

אבל עכשיו הכול פתוח, וכשנשיא דמוקרטי ייכנס לבית הלבן - וזה יקרה, על אפם ועל חמתם של הרפובליקנים הישראלים - ישראל תשלם מחיר.

גם האנטישמיות עלולה להרים ראש. כבר עכשיו, בחוגים מסוימים במפלגה הדמוקרטית, זה בסדר להיות אנטי-ישראלי, או, ליתר דיוק, אנטי-הממשלה הנוכחית בישראל - בעוד שבמפלגה הרפובליקנית ובחוגים ימניים בכלל, האהבה המסורתית לישראל נהפכה לסגידה.

התבטאויות חסרות תקדים

הדיכוטומיה הזו באה לידי ביטוי במדיה בארה"ב. האם ביקור נתניהו היה הצלחה היסטרית והיסטורית או בכייה לדורות? תלוי מה אתם קוראים, שומעים או רואים.

באיפיון גס, בעיתונים ובאתרים אמריקאים בעלי השקפות ליברליות ("סמולניות" בעגה הישראלית), מתוארת התנהלות נתניהו כמשגה הרה-אסון. בתקשורת הימנית, נתניהו הוא קולוסוס כל-יכול. וכך, לפחות בראי המדיה הליברלית שעל הקיר - ישראל ונתניהו כבר לא הכי יפים בעיר.

הנה, למשל, התבטאות חסרת תקדים של השדרן הפופולרי כריס מתיוס בערוץ החדשות הסופר-ליברלי MSNBC, השבוע: "האיש הזה (נתניהו), ראש ממשלה זרה, נכנס לבית הנבחרים של ארה"ב ומנסה להשתלט על מדיניות החוץ האמריקאית. הוא אמר שאנו צריכים לבטוח בו, לא בנשיא שלנו, בסוגיית איראן".

בדברו כאילו מגרונו של נתניהו, הוסיף מתיוס: "אני האדם שאתם צריכים לבטוח בו. אני המנהיג האמיתי שלכם בסוגייה זו. אם אתם רוצים להגן על עצמכם - אתם חייבים להאזין לי, לא לנשיא שלכם".

מתיוס הוסיף: "איזו מדינה הייתה מתירה למנהיג זר להיכנס ולנסות להוציא מידי הנשיא שלה את השליטה על מדיניות החוץ של ארה"ב?".

צריך לזכור שלא מדובר באיזה בלוג אלמוני, אלא בערוץ חדשות ארצי מקבוצת UNIVERSAL NBC שבשליטת קומקאסט, אחת מחברות המדיה הגדולות בעולם.

ומנגד אנו מוצאים את ראש לימבו, שדרן הרדיו הפופולרי ביותר בארה"ב, עם מיליוני מאזינים, שאמר השבוע כי "נתניהו הוא כל דבר שאובמה לא". נאום נתניהו שחרר אצלו שסתום. הוא לא היה יכול להכיל את עצמו: "וואו, וואו. פשוט וואו. מה החמצנו ב-6 השנים האחרונות (שנות ממשל אובמה)? מה זה יכול להיות?... היום, בבית הנבחרים, נשא ראש ממשלת ישראל נאום בעל חשיבות היסטורית; נאום שכל נשיא אמריקאי לפני אובמה היה עשוי לשאת; נאום שקורא אנשים לדגל כדי להציל את הציוויליזציה המערבית.

"כאשר אני שואל 'מה החמצנו ב-6 השנים האחרונות', התשובה היא מנהיגות", הטיף לימבו. "נאום נתניהו היה סמל של בהירות מוסרית, אתית ומשפטית... כל מה שאמר נתניהו בנאומו נמצא בניגוד בולט לגישת ממשל אובמה".

חגיגה בפוקס ניוז

בערוץ החדשות הימני פוקס ניוז ("אנו מדווחים, אתם תחליטו") יש חגיגה מתמשכת. הנה כמה פנינים שדלינו משידורי הערוץ במהלך השבוע: "אובמה והדמוקרטים מתנהגים כמו תלמידות בית-ספר תיכון כלבתיות מרושעות" (כלפי נתניהו); "לו ישראל הייתה נמחקת מהמפה מחר, אובמה לא היה מזיל ולו דמעה אחת"; "אובמה מתנהל באופן שלא יאפשר עוד לדמוקרטים לתמוך בישראל". וכך בעיתונות המודפסת, שמפולגת לפי אותם קווי שבר.

"וול סטריט ג'ורנל", שופר הממסד הרפובליקני, בשליטת רופרט מרדוק, מטיל על הבית הלבן את האחריות לתהודה העצומה של נאום נתניהו. "בכל ההתקפות שלו על ראש ממשלת ישראל, הצליח אובמה להפוך את הנאום לאירוע משמעותי ודרמטי יותר מכפי שהיה בלעדי ההתקפות האלה... התנהגותו של הנשיא מספקת הוכחות למכביר שאין לו הכישורים והסבלנות להתעסק עם בעלות ברית שהוא אינו מסכים עמן. הוא וצוות הגאונים שלו לא יכלו לקלקל את האירוע בצורה מושלמת יותר".

ומנגד, "ניו-יורק טיימס" הליברלי מגדיר את נאום נתניהו בקונגרס כ"בלתי משכנע". בעל הטור דנה מילבנק ב"וושינגטון פוסט" מעלה את השאלה הבאה ומשיב עליה: "ומה אם ביבי טועה? מבחינתו, אין שום בעיה. המנהיג הישראלי כבר אירגן את מחויובתה של ארה"ב למלחמה עם איראן".

טפטוף למדיה החברתית

ההתנצחויות האלה מטפטפות בדרך הטבע למדיה החברתית. משתמשים שמים דגש חזק על מה שהם רואים כהתערבות גסה של ראש מדינה זרה בענייניה הפנימיים של ארה"ב. הפוסטים שלהם משקפים את העקבות שהותירו צעדי נתניהו בבוץ הפוליטי בוושינגטון. בתצלום שמתרוצץ ברשת נראה מפגין צעיר על גבעת הקפיטול עם כרזה בזו הלשון: "מחוקק יקר בקונגרס, אנא סמן אחת משתי התשובות הבאות: 1. נאמנותי נתונה לישראל. 2. נאמנותי נתונה לארה"ב. אפשר לבחור רק בתשובה אחת".

ההאשטאג "ביבי לא מדבר בשמי" (#Bibi DoesntSpeakForMe) - מיזם של ג'יי סטריט, השדולה שמגדירה את עצמה "פרו-ישראלית, פרו-שלום" - תופס תאוצה: צעירים וצעירות (בעיקר) מעלים לרשת תצלומים שלהם עם וריאציות שונות על הנושא. בין הנוסחים הנפוצים: "אני יהודי, וביבי לא מדבר בשמי".

אבל מעבר לכל ההתנצחויות וההתנגחויות בין ימין לשמאל, בין דמוקרטים לרפובליקנים, מזדקרת עובדה אחת: בנימין נתניהו, רב-מג של תכסיסנות פוליטית, קיבע את עצמו בתוך המערכת הפוליטית האמריקאית כפי ששום מנהיג זר לא עשה לפניו. היה נדמה שהוא מרגיש עצמו שם בבית יותר מאשר בכנסת.

המשקע הוויזואלי שנחרת בזיכרון מהתרגיל הוושינגטוני שלו הוא הקשר הטעון, רווי האמוציות, בינו לבין שומעיו באולם הענקי של בית הנבחרים: שורות ארוכות של גברים לבנים בגיל העמידה ומעלה, בחליפות כהות ושער מכסיף, רובם ככולם נוצרים טובים, שמביטים בדריכות בגבר הלבן בגיל העמידה, יהודי טוב, ומגיבים ברפלקס פבלובי על הגירויים המילולים שהוא משגר לעברם: קמים, יושבים, קמים שוב ומריעים בקול גדול בתיאום מדהים. וכך, בכוריאוגרפיה מושלמת, הם הכתירו את נתניהו למלך הקונגרס.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא נתח שוק וצרכנות?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות