אין מקום לוועדה בלתי תלויה

במסגרת הסדר שגובש עם משרד המשפטים האמריקאי הודה בנק לאומי כי סייע ללקוחותיו האמריקאיים להעלים מס, בכך שאיפשר להם להחזיק חשבונות בנק לא מוצהרים ולהשתמש בשירותים ובמוצרים מסוימים, והכול לצורך הגשת דיווחי מס כוזבים.

בנק לאומי חויב לשלם קנס חסר תקדים, בסך כולל של כ-400 מיליון דולר, מתוכם כ-130 מיליון דולר למחלקת השירותים הפיננסיים בניו-יורק (DFS) וכ-270 מיליון דולר למשרד המשפטים האמריקאי. עוד הוסכם כי לאומי ייבדק על-ידי רשות ניירות ערך האמריקאית (SEC), כאשר לא מן הנמנע כי יוטלו עליו בעתיד קנסות נוספים.

על רקע הלחץ הציבורי לתבוע את נושאי המשרה בלאומי, קיבל דירקטוריון הבנק החלטה חריגה: להקים ועדה בלתי תלויה שתבחן אם יש מקום לתבוע את נושאי המשרה, ובהם את יו"ר הדירקטוריון לשעבר, איתן רף, והמנכ"לית לשעבר, גליה מאור, לצד דירקטורים קשורים נוספים.

לשם כך הגיש הבנק בשבוע שעבר בקשה 'מחוכמת' לשופט חאלד כבוב מבית המשפט המחוזי בתל-אביב. זאת, במסגרת הדיון בבקשות לאישור התביעות הנגזרות. הבנק מבקש לאשר לו להקים ועדה בלתי תלויה שאמורה, כך נכתב בבקשה, לסכם בתוך 4 חודשים מיום הקמתה את מסקנותיה בדוח ייעודי, ואשר המלצותיה יועברו לבחינת הדירקטוריון מתוך נטייה לאמצן.

אמנם אני מסכים עם העמדה הכללית הרווחת, שוועדות מקבלות החלטות טובות יותר, ולא בכדי נטען כי יש לראות בהקמת הוועדה כמופת לממשל תאגידי ראוי.

אולם כ-3.5 שנים לאחר שהחלה החקירה נגד לאומי, וכ-3 חודשים לאחר שאושר ההסדר עם לאומי, נראה כי החלטת הדירקטוריון להקים ועדה שתבחן את אחריות נושאי המשרה היא תמוהה, בזבזנית ולוקה בשיהוי ניכר.

בנק לאומי הודה כבר במחדליו, ו"האחריות כבר נקבעה", כלשונו המתונה של השופט כבוב. לכן, המשמעות המשפטית היא שהוועדה המוצעת תהיה כבולה ממילא מלטעון בשם לאומי לאי-קיומה של הפרה, וערכה המוסף ככזו יהיה מזערי.

בהתאם לתורת האורגנים - המטילה אחריות ישירה על החברה ועל נושאי המשרה הפועלים בשמה ומהווים חלק מישותה כחברה - הדין הוא ברור: העובדה שאדם מבצע עוולה כאורגן של תאגיד, אין בה כדי לשחררו מאחריות. ולכן משעה שבנק לאומי נטל אחריות על הפרשה - המסקנה היא כי גם נושאי המשרה אחראים לאותן הפרות, שכן הם פעלו מטעמו. אין אפוא טעם ממשי בהקמת ועדת תביעות "בלתי תלויה" שתייתר את הליך הבקשה לתביעה נגזרת.

זאת ועוד, השופט כבוב עצמו קבע כבר בעבר כי בחוק החברות לא קיימת הוראה מקבילה לדין האמריקאי המסדירה את פעילותה של ועדת תביעות מיוחדת מטעם החברה; כי הקמתה תותר כחריג ולא ככלל; וכי על החברה לנהל הליך בירור מקדמי שבמסגרתו עליה להצביע על נסיבות מיוחדות שמצדיקות את העברת בירור הטענות למוסדות החברה (תנ"ג 32690-10-11 גוטליב נ' איילון אחזקות בע"מ (3.9.2012)).

כך שגם אם ראוי "לייבא" רעיון זה לדין הישראלי, לא נראה שענייננו נופל להגדרה זו; וכלל לא ברור אם אכן יש בסיס הגיוני-עסקי להחלטת הדירקטוריון להקים ועדת תביעות בלתי תלויה, והעיתוי (המאוחר) שבו ניתנה החלטה זו לבטח אינו מוסיף.

גם מראית פני הדברים אינה טובה. ראשית, אחד מחברי הוועדה המיועדים, פרופ' שרון חנס, שהגיש בעבר חוות-דעת בהזמנת הבנק על אופן אישור ההסדר מול האמריקאים, משמש זה כמה שנים כמנחה הדוקטורט של השופט כבוב.

שנית, יו"ר הוועדה המיועד הוא השופט (בדימוס) אורי גורן, לשעבר נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ומי שהיה ממונה, בין היתר, גם על השופט כבוב עובר להיבחרו למחלקה הכלכלית.

ההנחה כי שופטים הם מלאכים, וכי לא תיתכן הטיה בלתי מודעת (במקרה הטוב) אצל השופט כבוב, היא הנחה שניתן לחלוק עליה לגופה. נכון, "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב, ולא יחטא", אך כאן נוצרה הזדמנות למנוע מראש את החשש להטיה אפשרית ולדחות - מנימוקים נכונים - את בקשת לאומי להקמת ועדה בלתי תלויה. אז בשורה התחתונה נשאלת השאלה: למה לא לעשות כן?

■ הכותב הוא עורך דין, עמית הוראה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה וחבר בוועדת שוק ההון וניירות ערך בלשכת עורכי הדין.