הקרב על הנתב

האם הוויכוח בין בזק לספקיות האינטרנט בעניין הבעלות על המודמים יתקע את הרפורמה?

ראוטר בזק / צילום: יחצ
ראוטר בזק / צילום: יחצ

אז למי שייך הנתב בבית הלקוח? בימים האחרונים שבה והתלקחה המחלוקת לגבי אופן היישום של הרפורמה בשוק הקווי (השוק הסיטונאי), ועלתה כפורחת סוגיית הבעלות על נתב האינטרנט שבבית הלקוח.

מצד אחד, בזק והוט טוענות כי הנתב בבית הלקוח שייך להן; מצד שני, ספקיות האינטרנט טוענות כי למרות שמדובר בחוזה שכירות, אפשר וניתן לפדות את הנתב במחיר שקבעה בזק, מהסיבה שהתנגדות לכך קשורה לעניין אחד בלבד - הרצון של בזק למנוע מעבר של לקוחות ולהקשות על ספקיות האינטרנט בתחרות המתהווה.

שוק הנתבים בישראל מפותח מאוד, והלקוחות התרגלו לקבל את הנתב - בין אם במודל של חיוב זיכוי או במודל של השכרה - מחברות התשתית או מספקיות האינטרנט. בזק הייתה זו שאחראית לדחיפת הנתבים לבתי הלקוחות, כחלק מאסטרטגיה שמטרתה להגביר את האחיזה בבית הלקוח וליצור מערכת יחסי אמון טובה לאורך זמן. זה עזר לה, והאסטרטגיה הזו נחלה הצלחה רבה.

רוב הלקוחות בבזק משתמשים בנתב שלה, ומיעוט משתמש בנתב שקיבל מספקית אינטרנט. יוצא ששוק הנתבים הפתוח כמעט ולא קיים בישראל. מעטים הלקוחות שרוכשים נתב בשוק החופשי, והרוב מקבל אותו מחברות השירותים.

כאן, אגב, הבעיה הגדולה של חברת IBC, מיזם הסיבים האופטיים של חברת החשמל. לקוחות שמתחברים אליה לא מקבלים ממנה נתב, והתוצאה היא שללקוחות אין WiFi בבית. זו מכשלה משמעותית בדרך לגיוס לקוחות.

מסיבותיה היא, IBC - או בשמה החדש, אנלימיטד - ממשיכה להתפלל שבישראל יקום שוק נתבים תוסס שיגרום ללקוחות ללכת ולקנות נתב באופן פרטי - ואז להצטרף אליה. הסיכוי שזה יקרה נראה נמוך כרגע, ולכן אנלימיטד ממשיכה לדשדש.

גורל התחרות

ובחזרה למחלוקת. לכל אחד מהצדדים יש טיעונים ראויים וכבדי-משקל. אם העניין יגיע לבית משפט, יהיה מרתק לראות מה יוחלט.

בחוזה השכירות של בזק לנתב, בסעיף 5.1 כתוב כך: "היה ולא הוחזר הציוד לבזק בשל הפסקת שירות האינטרנט, לרבות בגין חוב או בשל אובדן הציוד - יחויב שוכר הציוד בגין נתב אלחוטי ביתי, חיוב בסך 200 שקל בגין הציוד".

המילה "לרבות" תופסת כאן משמעות מיוחדת, מכיוון שלדעת הספקיות, "לרבות" משמעו כל אפשרות אחרת של אי-החזרת הנתב לבזק. כלומר, לא משנה באמת מה הסיבה שהלקוח לא החזיר את הנתב לחברה - הוא חייב לשלם 200 שקל, ואז הוא שילם את חובו לבזק.

בזק סבורה כי אין פרשנות אחרת מלבד חוזה שכירות, שבסיומה הלקוח חייב להחזיר לה את הנתב. אם הלקוח רוצה לעבור ולהשתמש בנתב בחברה אחרת למרות ששילם לה 200 שקל, היא מבחינתה רשאית לנקוט נגדו אמצעים שונים כדי לקבל את הנתב שלה בחזרה.

מבחינת בזק, מודל ההשכרה לא נועד לכך שיקנו ממנה את הציוד ויעברו למתחרה אחר. ומה אם המחיר מסובסד? הרי עלות נתב היא לא 200 שקל אלא יותר, הרבה יותר.

ספקיות האינטרנט כמובן זועמות על הפרשנות של בזק, ורואים בה ניסיון להצר את צעדיו של הלקוח. נראה כי על-פי רוב, לקוח שבזק פונה אליו ומאיימת שתנקוט נגדו צעדים אם לא ישיב לה את הנתב או ישתמש בו לטובת מעבר לספק אינטרנט מתחרה עשוי לשקול את צעדיו - האם בכלל כדאי לו לשבור את הראש ולעבור, גם במחיר חיסכון של 30 שקל בחודש.

ייתכן כי בזק עושה מבחינתה צעד נכון בכך שהיא מצמצמת את הנטישה, אבל שיטות של הפחדה כאמצעי שיווקי לא בדיוק מצליחות לטווח ארוך. לקוח שבזק תאיים עליו ותנקוט נגדו אמצעים כאלה או אחרים, לא בטוח שירצה להיות לקוח שלה כאשר היא תציע לו להצטרף אליה בעוד חודש. הוא יזכור את האיום.

זה גם לא אומר שבזק לא צודקת בטיעוניה. בסופו של דבר קיים הבדל בין שוק סיטונאי לבין ריסייל, אך ההבדל הזה היטשטש. הרפורמה שהונהגה בישראל הרבה יותר דומה לריסייל של שירותי האינטרנט והטלפוניה של בזק מאשר לשוק סיטונאי אמיתי שבו המפעילים המתחרים יכולים לקנות את הקו מבזק אך עדיין נדרשים להשקעות - משקיעים בטכנאים שמגיעים לבתים, מספקים להם נתבים משל עצמם וכו'.

בישראל פשוט לקחו את השירות מקצה לקצה ואילצו את בזק למכור אותו למתחרים במחיר מפוקח בלי שהספקיות נדרשות למינימום של השקעה. זה כולל אפילו מעורבות של טכנאים של בזק בתקלות ועוד שורה ארוכה של מטלות שהוסרו מהמתחרות והוטלו על בזק. ועכשיו מבחינת בזק נוגעים לה גם בנתבים, שזה שיא השיאים מבחינתה, וביטוי להלאמת התשתית שלה.

אז למה הספקיות לא מספקות נתבים בעצמם ובזה נגמר הסיפור? הן, לשיטתן, מוכנות לספק נתב ללקוח שרוצה, אבל הבעיה היא שהלקוח עשוי למצוא עצמו מנותק מהאינטרנט עד שירכוש את הנתב או עד שיגיע אליו טכנאי. זה מכשול תחרותי בעבורן, וטכנאים גם עולים הרבה מאוד כסף, כך שהסוגייה כלל לא פשוטה. ומה אומרים במשרד התקשורת? שם אין הכרעה עדיין.

מחד גיסא, המשרד מבין שללא אפשרות לפדות את הנתב, הלקוחות לא יעברו; מאידך גיסא, הם גם מבינים שלבזק יש זכויות קנייניות על הנתב, ושיש גבול עד כמה ניתן להתערב לטובת הספקיות.

ניתן להעריך כי לא יהיה מנוס מקביעת מחיר לרכישת הנתב, הואיל והסכמה עם בזק משמעותה הצבת מכשול מעבר גדול מאוד ללקוחות. קשה לראות רגולטור שמשלים עם דבר כזה. אבל אם מחר בזק תקבע שהמחיר הוא 400 שקל לפדות את הנתב, מה יעשו אז? יאפשרו לכל חברה לקבוע את המחיר שלה לנתבים? תחרות לא תצא מזה.

מבזק נמסר בתגובה: "מדובר בנתבים בבעלות בזק אשר ניתנים ללקוחות במסגרת חיבורם לשירות האינטרנט המהיר של החברה ולתקופת היותם לקוחות האינטרנט של החברה. במקרה שהלקוח בוחר להתנתק משירותי האינטרנט, עליו להחזיר את הנתב לבזק, כפי שמצוין בהסכם בינו לבין בזק. הנתב הוא רכושה של בזק לכל דבר ועניין".

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988