כשביהמ"ש חומל על הילד

האם נפטרה, שני האבות לא מתפקדים, והדודה תחמנית

פטיש דין משפט גזר דין עתירה דין וחשבון / צלם: פוטוס טו גו
פטיש דין משפט גזר דין עתירה דין וחשבון / צלם: פוטוס טו גו

מצער לגלות כי תיאור מסכת חייו של ילד בן 14, בהחלטה שיפוטית שפורסמה בשבוע שעבר, אינה לקוחה מאנגליה של תקופת דיקנס, אלא מישראל שנת 2015. הילד נולד לבחורה שהובאה לארץ מרוסיה כנערת ליווי, ו"נפדתה" על-ידי גבר עימו ניהלה מערכת זוגית תמורת 40 אלף דולר. לאחר שהרתה, נפרדה האם מבן זוגה ופתחה במערכת יחסים עם גבר אחר, שנרשם כאביו של הילד במרשם האוכלוסין.

אף אחת משלוש הדמויות בחייו של הילד לא גלתה יכולת בסיסית ביותר לשמש כהורה ראוי. האם הייתה מכורה לאלכוהול ושתתה את עצמה למוות כעבור שנים ספורות, ושני הגברים היו מכורים לסמים. בגיל שלוש וחצי הילד הוצא מרשותה של האם על-ידי רשויות הרווחה, ומאז התגלגל ממסגרת למסגרת, כשהוא צובר עוד ועוד נזקים נפשיים.

כיום מצבו של הילד בכי רע, הוא נכנס ויוצא מבתי-חולים פסיכיאטריים, סובל ממחשבות אובדניות, חי בפנימייה טיפולית במסגרת פוסט-אישפוזית ולומד בבית-ספר לילדים הסובלים מקשיים רגשיים והתנהגותיים.

האדם היחיד ששמר על קשר מינימלי עם הילד היה האדם שנרשם כאביו. בשל מגבלותיו הקשות כאדם מכור לסמים הקשר לא היה רציף, אך במשך מספר שנים התקיימו בינו לבין הילד הסדרי ראייה בפיקוח פקידת סעד אחת לחודש, ולאחר סידור הילד בפנימייה האב נהג לבקרו ולהביא לו מתנות קטנות. הילד שמח מאד מהקשר עם האב, על אף שלא היה עקבי, ולכן מותו של האב בשנת 2011 היה משבר קשה נוסף עבורו.

במותו האב הותיר אחריו עיזבון שכלל דירה בתל-אביב, אותו ירשה אחותו, כלומר דודתו של הילד. הילד הגיש, באמצעות אפוטרופוסים שמונו לו, תביעה לקבלת מזונות מעיזבון האב, אך הדודה התנגדה בטענה כי אחיה אינו אביו הביולוגי של הילד, ולכן הוא אינו זכאי למזונות. כדי להוכיח את טענתה הדודה תבעה לערוך בדיקת רקמות לילד, ואף צירפה לתביעה את מי שהיא טוענת כי הוא האב הביולוגי, בן זוגה הקודם של האם.

בן הזוג הקודם אישר כי קיים יסוד נרחב להניח שהוא האב הביולוגי, ואף נתן את הסכמתו לביצוע בדיקת רקמות, אך בית המשפט דחה את תביעת הדודה וסירב לאפשר עריכת בדיקת רקמות לילד בכדי לגלות מיהו אביו האמיתי, בעיקר לאור תפיסתו כי הדבר מנוגד לטובת הילד.

ראשית, בית המשפט קבע כי לדודה, כגורם זר, כלל אין מעמד משפטי לעתור שתיערך לילד בדיקת רקמות, כשמי שנרשם כאביו כלל לא ביקש זאת בחייו. הדודה היא בסך-הכול יורשת של העיזבון, שיעבור לידיה לאחר שינוכו ממנו החובות, כולל המזונות המגיעים לילד, והעובדה שיש לה אינטרס להוכיח שהילד אינו ילדו הביולוגי של אחיה כדי לזכות בנתח גדול יותר בירושה, לא מקנה לה מעמד חוקי.

מעבר לצורך, בית המשפט ציין כי גם אם האב המנוח עצמו היה עותר בחייו לביצוע בדיקת רקמות, ייתכן כי תביעתו היתה נדחית מפני טובת הילד, לאחר שהסכים להכיר בו כשלו במרשם האוכלוסין, ואף קיים עימו מערכת יחסים של אב ובן לאורך תקופות מסוימות.

מעל לכל, בית המשפט התחשב בחוות-דעת המומחים, שקבעו כי ביצוע בדיקת הרקמות תזיק לילד, לא רק מהבחינה הכלכלית על-ידי שלילת זכותו למזונות המעיזבון, אלא גם ברמה האישית. הילד עדיין מתאבל על מי שרשום כאביו, ושעבורו שימש כאב היחיד שהכיר. לילד יש קושי רב לתת אמון באנשים וליצור עמם קשר, ועריכת בדיקת רקמות וחשיפתו לקשר עם דמות נוספת עלולים לגרום למשבר נוסף במצבו הרגשי הקשה גם כך.

במיוחד עצוב הדבר שכן בן הזוג לשעבר, שהוא כנראה האב הביולוגי, אינו מגלה עניין או מחויבות כלשהי לשמש כהורה עבור הילד, גם אם ייקבע כי הוא אכן האב.

ניכר מההחלטה כי פנייתה של הדודה לבית המשפט במטרה לשלול מהילד את מזונותיו העלתה את חמתו של השופט, שלא הסתפק בדחיית עתירתה - אלא אף חייבה באופן חריג בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

על אף שזה מובן, נראה כי עיקר הכעס צריך להיות אלינו כחברה, שצריכה לשאול את עצמה איך ילד בן 14 מגיע למצב כזה.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il

צרו איתנו קשר *5988