אחד המאפיינים המשמעותיים ביותר של חשיבה מחוץ לקופסה הוא הרגע שבו שואלים "איך הגענו למצב הנוכחי". ברגע הזה מביטים על תופעה שנראית מובנת מאליה, וחוזרים אחורה כדי להבין מה מקורה. בדרך-כלל מגלים שזה התחיל בכוונה טובה, והתעוות לאורך הדרך. לאור מצוקת האשפוז בבתי החולים, שנדמה כי לאחרונה אינה יורדת מהכותרות (למרות, ואפילו אולי בגלל הבחירות שהתקיימו השבוע), בואו נעצור לרגע ונשאל: מתי אשפוז הפך להיות כלי הכרחי בדרך לריפוי?
הנה ההיסטוריה, על קצה המזרק: בעברית מגיעה המילה "מרפאה" מהשורש "ריפוי", אולם בלועזית מקור המילה "קליניקה" הוא במילה היוונית klinikos, שמשמעותה "מיטה" או "ספה" (kli ביוונית עתיקה משמעה "הישענות"). מאוחר יותר קיבלה המילה משמעות של פעולה שנעשית במיטת החולה, ובמשתמע: ביקור בית.
בתרבות העתיקה היו גם בתי מרפא - המקדשים שאליהם היו הולכים חולים כדי להתפלל לבריאותם. בצד השני, האפל יותר, היו המקומות שאליהם היו מורחקים האנשים שהחברה חששה מהימצאותם במרחב - מצורעים, למשל, וחולים אחרים. וכך, לאורך ההיסטוריה, המוסדות הרפואיים המטפלים היו בעיקר אנשי דת, והמטופלים בעיקר אזרחים שהחברה רצתה להרחיק מקרבה. מקרים קיצוניים פחות של רפואה טופלו בבית - פריבילגיה שהייתה שמורה בדרך-כלל לאנשים אמידים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
