הנקראות ביותר

בלם? סטארט-אפיסט? או בן הזוג של שאקירה?

החיים של ג'רארד פיקה כבר מזמן לא מתרכזים רק בכדורגל או בכוכבת הפופ: הוא ייסד את חברת הווידיאו Kerad Games ומשקיע שם חלק מזמנו; עם כל הכבוד למסי וניימאר, "ההתקפה יכולה לנצח משחקים. תארים אתה משיג בזכות משחק ההגנה שלך", הוא אומר ■ ראיון

ג'רארד פיקה ושאקירה / צילום: רויטרס

אפשר באמת לתהות על קנקנו של אדם רק לאחר שאתה פוגש את הוריו. למזלי, מיד לאחר שאני מסיים לראיין את ג'רארד פיקה - אביו נכנס לחדר. אנחנו נמצאים במשרדיו של סטארט-אפ משחקי הווידאו Kerad Games, אותו הספיק בלם ברצלונה לייסד בין הזכיות שלו בכל תואר מקומי, אירופי ובינלאומי אפשרי. פיקה סניור עושה רושם של אדם אלגנטי ביותר עם צעיף משי שכרוך סביב צווארו. הוא איש עסקים שגם כותב רומנים. אמו של פיקה היא מדענית מובילה לחקר מערכת העצבים האנושית. סבא של פיקה כיהן בהנהלת ברצלונה בתקופה בה נשיא המועדון היה ז'וזפ לואיס נונייז.

פיקה הוא עוף מוזר בכדורגל: שחקן מהמעמד הסוציו-אקונומי הבינוני-גבוה בספרד, שמתבטא בבהירות. הוא הצטרף למועדון השכונתי שלו, ברצלונה - כשהיה ילד: בגיל 13 הוא כבר שיחק עם ארגנטיני מצומק בשם ליונל מסי. בגיל 23 הוא כבר היה חלק מברצלונה ונבחרת ספרד הגדולות בהיסטוריה, וכבר פגש את הזמרת שאקירה: בזמן פגישתנו, כוכבת הפופ הייתה בהיריון מתקדם עם ילדם השני, ופיקה מגיע לראיון ישירות מפגישה עם הרופא שלה.

פיקה נכנס למשרדי Kerad, ומברך את עובדיו. הוא מתיישב על כיסא המנהלים שלו, ונגלה בפניי מחזה של של מנכ"ל צעיר - ברמה אבסורדית. אני שואל שאלות באנגלית - השפה עליה השתלט במהלך ארבע השנים בהן שיחק במנצ'סטר יונייטד - והוא משיב לי בספרדית. ברצלונה קנתה אותו בחזרה מיונייטד ב-2008 כשהיה בן 21. הוא לא השתלב באנגליה, ובנקודת השפל הזאת החליט לפתוח דף חדש, תחתיו של טירון נוסף אותו מינתה בארסה לתפקיד המאמן הראשי: פפ גווארדיולה. בארבע השנים הבאות פיקה כמעט ולא יפסיד במשחקי כדורגל: עם ברצלונה הוא זכה בשתי אליפויות ופעמיים בליגת האלופות; עם ספרד הפך לאלוף העולם ב-2010 ואלוף אירופה ב-2012.

על הקיר של משרדו ב-Kerad תלויה מדליית הזכייה במונדיאל. "כבר זכית בכל דבר אפשרי", אני אומר. הוא צוחק: "עדיין חסר לי גביע הקונפדרציות".

* כשהופכים לאלופי עולם בגיל 23, אפשר להסתגל לכך רגשית?

"האמת, הכל קרה כל כך מהר - שבשלב מסוים התחלתי להתייחס לניצחונות כמשהו נורמלי. רק כשהתחלתי להפסיד, התחלתי להבין את משמעות כל הדברים שזכיתי בהם".

* לא היה את רגע שבו אמרת לעצמך "אלוהים, אני בן 23 ואני אלוף עולם"?

"לא, כי שאקירה בדיוק הגיעה, והתחלתי לחשוב יותר על הקטע האישי שלי. ותוך כדי המשכנו לנצח כל הזמן". שאקירה, הוא מגחך - לא ממש הבינה את החשיבות של זכייה במונדיאל. "נראה לי שעכשיו היא תופסת יותר טוב את העניין הזה, כי הסברתי לה. מבחינתה זו פשוט הייתה עוד תחרות בין קבוצות כדורגל, שאחת מהן מנצחת ואחר-כך כולם בבית שמחים. אבל הכדורגל לא ממש עובד ככה".

***

המוח מאחורי משחק המסירות הקצרות החדש של ספרד היה גווארדיולה. פיקה: "הרבה מאמנים גורמים לך לעשות משהו, ובאופן עקרוני אתה עושה אותו כי הם הבוסים שלך. אבל גווארדיולה גם היה מסביר לך למה לעשות את הדברים. הוא גרם לך להבין את הספורט הזה לעומק. הוא היה מנתח את היריבות, ואז מסביר שאנחנו חייבים לעשות ככה, כי הם עושים ככה, ואז אנחנו ניצור לעצמנו שטחים. הוא בעצם יצר את המשחק לפני ששיחקנו אותו. מהשנה הראשונה בה הדריך אותנו - הוא עזר לנו לזכות בתארים - אבל הוא גם למד ביחד איתנו. הכדורגל הוא כל החיים שלו. כשהוא אוהב דברים מסוימים - הוא אובססיבי כלפיהם".

פיקה מודה שהוא עצמו קצת פחות אובססיבי. הוא היה זה שאחראי על שיפור האווירה בקבוצה של גווארדיולה. הוא היה מנסה "לשחק עם חיוך", באותה צורה שבה הגיבור שלו מג'יק ג'ונסון שיחק כדורסל. צ'אבי, הפליימייקר של ברצלונה, הסביר: "ג'רארד הדביק אותנו בשמחה שלו, ברוח הנעורים שלו. הוא הגיע עם הרעיון של 'בואו נהנה', אבל זה לא כדורגל. מבחינתנו, הכדורגל הוא עבודה". פיקה הצליח לייבא מאנגליה את האווירה הקצת יותר משוחררת שקיימת בחדרי ההלבשה של הפרמיירליג. הוא היה מוציא את הסוללה מהטלפון של מסי, והארגנטיני התמים מלידה לא חשד בשום דבר. פיקה וחברו למרכז ההגנה של ברצלונה, קרלס פויול (האובססיבי), היו נוהגים לנהל שיחה במהלך משחקים שהלכה ככה:

פויול: "ג'רי, ג'רי, ג'רי!"
פיקה: "מה?"
פויול: "כלום. רק רציתי לוודא שאתה מרוכז".

לפיקה וגווארדיולה היו עימותים. לאחר שהתחיל לצאת עם שאקירה, פפ חשד שמשהו מתרופף אצלו, שהוא מעלה במשקל ופחות דואג לעצמו. אך בכל זאת - ההתפעלות ביניהם הייתה הדדית. גווארדיולה סבר שהיצירתיות של ברצלונה מתחילה בזכות המסירות החדות של פיקה מאחור. אלכס פרגוסון, שאימן את פיקה ביונייטד, כתב באוטוביוגרפיה שלו: "ללא ספק, פיקה היה השחקן הכי פחות מוערך בקבוצה שלהם (ברצלונה)... גווארדיולה אמר לי שזו ההחתמה הכי טובה שהם עשו". לכן גווארדיולה כמעט ולא העז להעניק לו מנוחה. עוזר המאמן של בארסה באותה עת, טיטו וילאנובה המנוח, נזכר ב-2011 כי "היה רגע בו התפללנו למען בריאותו של פיקה. אם הוא היה נפצע - הכל היה מתמוטט".

***

יש הטוענים שפיקה הוא כמו מאמן על המגרש. אני מצטט בפניו את אחד מפתגמיו של יוהאן קרויף, אבי סגנון המשחק של ברצלונה: "כדורגל הוא משחק שמשחקים עם הראש". פיקה עונה: "אני חושב שזה נכון כאן בברצלונה יותר מבכל מקום אחר". חלק ניכר מהמשחק של בארסה מתוכנת מראש, בדומה למהלכים המאפיינים את הפוטבול האמריקאי. לדוגמה, לאחר איבוד כדור - בארסה מאמצת את "חוק החמש שניות": במשך חמש שניות שחקניה רודפים אחר הכדור ומנסים לחטוף אותו בחזרה. פיקה: "ריאל מדריד אולי קבוצה יותר פיזית מאיתנו, אבל כשהם תוקפים הם הרבה פחות מאורגנים מאיתנו. היתרון של השחקנים שלהם הוא המהירות, הכישרון הטהור. רונאלדו יכול לעבור אותך מימין או משמאל, גארת בייל מימין או משמאל. יש להם הרבה יותר חופש פעולה - אבל אולי זה גורם להם ליותר אנרכיה".

שחקני ברצלונה מתבייתים על עמדות המוצא שלהם בכל שנייה, אומר פיקה. "אולי לשחקנים מיוחדים כמו מסי או ניימאר יש יותר חופש, הם לא תמיד חושבים על העמדה שלהם. ההתקפה מסוגלת לנצח משחקים - ליאו וניימאר מסוגלים לנצח בשבילנו רק בעזרת הכישרון שלהם - אבל אני חושב שתארים אתה משיג בזכות משחק ההגנה שלך". לעשות הגנה בברצלונה זה משהו מורכב, הוא טוען. "אנחנו הקבוצה היחידה בעולם שמגינה כשהכדור אצלנו, ובמחצית המגרש של היריב. קבוצות כמו אתלטיקו מדריד או צ'לסי מרגישות הרבה יותר בנוח להגן על הרחבה עם 11 שחקנים מאחורי הכדור. אנחנו לא מבינים את הכדורגל ככה".

***

פיקה ושאקירה (המבוגרת ממנו ב-10 שנים) הביאו לעולם את ילדם הראשון בינואר 2013 וקראו לו מילאן. כמו פיקה - גם מילאן הפך ל"סוסיו" - חבר מועדון של ברצלונה - כבר במעמד הלידה. פיקה ושאקירה העלו תמונות שלו לרשת על מנת להוריד את "הערך" של התמונות ולהבריח צלמי פפראצי. ב-30 בינואר צייץ בטוויטר על לידת בנם השני סאשה (באופן חריג לכדורגלנים - פיקה כותב בעצמו את הפוסטים שלו ברשתות החברתיות). הוא אומר שבברצלונה, הוא יכול לשבת עם שאקירה במסעדה (מבלי שיציקו להם יותר מדי). הוא אומר שחיי המשפחה שלהם "מאוד רגילים ורגועים. אני אוהב לעשות את המטלות בבית, להחליף חיתולים, לשחק עם הילדים, לקרוא להם לפני השינה, להסיע את מילאן לגן. למזלי המשפחה שלי תמיד העניקה לי הרבה אהבה, ואני חושב שיש לי את הקיבולת להעניק את אותו דבר לילדים שלי".

* אתה שר למילאן את ההמנון של בארסה בכל לילה?

הוא צוחק: "בעבר עשיתי את זה, כי הוא תמיד ביקש ממני. הוא חולה על בארסה. עכשיו הוא מעדיף את השיר של מיקי מאוס".

* אתה אדם מבוסס מאוד. אתה מצליח להרגיש את המשבר הכלכלי בחברה שמסביבך?

"אנשים תמיד חושבים שכדורגלנים חיים בבועה, מנותקים ממה שקורה מסביב. אבל יש לנו אחים, קרובי משפחה וחברים שעוברים את המשבר הזה. ברור שלא משנה כמה אשתדל לשים את עצמי בנעליים של אדם שסובל - לעולם לא אסבול כמוהו. אבל אנחנו יודעים איפה אנחנו חיים ומה קורה מסביב. הרבה כדורגלנים מתעניינים בדברים האלו יותר ממה שאנשים חושבים. אף פעם לא הרגשתי שכדורגלן הוא האבטיפוס לאדם שיש לו אינטליגנציה נמוכה ועניין מועט בתרבות - פגשתי כבר את כל הסוגים. היום, למשל, דיברתי עם חבייאר מסצ'רנו על איך ואיפה להשקיע כספים".

אביו של פיקה סיפר פעם לעיתון "לה ונגרדיה" שלבנו יש איי.קיו של 170. תקופה מסוימת למד פיקה כלכלה ומנהל עסקים בבית הספר הברצלונאי לעסקים ESADE. לאחר מכן ייסד את Kerad Games. הוא גדל על המשחק הספרדי PC Futbol, המאפשר לגיימר "להיות" הנשיא והמאמן של הקבוצה (יש סיכוי שזה היה אימון טוב מבחינתו: הוא שוקל ביום מן הימים לרוץ למשרת הנשיא של בארסה). "שיחקתי ב-PC Futbol שנים רבות, והיה לו חסרון אחד: אי אפשר היה לשחק נגד החברים שלך". הוא חלם על גירסה שתאפשר לך להתחרות מול חברים ברשתות החברתיות. הוא כתב בעצמו תוכנית בת 30 עמודים, ו-Kerad הפיקו משחק בשם "גולדן מנג'ר", שיש לו כיום למעלה מ-5 מיליון משתמשים - ביניהם וויין רוני.

בזמן שחייו מחוץ למגרש תפסו תאוצה - המועדון שלו נכנס לדעיכה. בארסה לא זכתה בתואר החשוב בכדורגל האירופי מאז 2011. במונדיאל בברזיל בקיץ, לאחר שספרד הפסידה במשחק הפתיחה שלה 1-5 להולנד, פיקה הודח מההרכב. מוקדם יותר העונה הוא סופסל פעם אחר פעם על-ידי מאמנו לואיס אנריקה. אבל פיקה רואה בעצמו מנהיג מתפתח, שעוזר לעצב את הקבוצה החדשה של בארסה. צ'אבי, אינייסטה ומסי "הם הקפטנים והשחקנים הוותיקים ביותר", הוא אומר. "אני, סרחיו בוסקטס באים אחריהם, אנחנו אנשים שנמצאים כאן כבר שנים ומתחילים לצבור משקל גדול בקבוצה".

***

כולם יודעים מי האיש הכי חשוב בחדר ההלבשה - למרות העובדה שמסי בקושי מוציא מילה מהפה. הקבוצה המנוסה הזאת לא צריכה מנהיג ווקאלי ומוחצן שיגיד בכל יום לחברים שלו מה הם צריכים לעשות, אומר פיקה. בשבילו, מסי מנהיג באמצעות המעשים שלו: "כשהעניינים לא הולכים טוב, קח את הכדור. צריך שתהיה לך את האישיות להתעלות במצבים כאלו. רוח האחריות שיש כיום למסי היא מאוד גדולה".

פיקה ראה את השינויים שעברו על מסי לאורך השנים: "כשאתה צעיר, הכדורגל מבחינתך הוא משחק שאתה משחק על הדשא. כשאתה מתבגר, אתה רואה שיש עוד הרבה דברים - כמו לדאוג לעצמך, לישון בלילה. אני חושב שבמובן הזה מסי מאוד התבגר". האם גם פיקה התבגר? האם הוא יותר טוב מהילד בן ה-23 שזכה בכל תואר אפשרי? "ברור, למרות שבחודשים האחרונים יש אנשים שחושבים ההיפך. אני מרגיש הרבה יותר בטוח על המגרש. אם לפני שלוש שנים הייתי עושה טעות, הייתי מפתח יותר ספקות לגבי עצמי. היום אני יודע שאם טעיתי, אני צריך להילחם נגד ההלקאה ופשוט להמשיך הלאה חזק. הייתי רוצה להיות מנהיג כמו פויול - אבל אני שמח עם הקריירה שיש לי".

הביקורות האחרונות כלפיו, הוא אומר, "היו יותר קשורות להתנהלות מחוץ למגרש. היו איזה שניים-שלושה דברים שעשיתי לא בסדר, כמו הסיפור עם הטלפון על הספסל" (הוא צולם בודק את הסלולרי שלו). בערך באותה תקופה, הייתה גם תקרית לו ולאחיו עם המשטרה לאחר בילוי במועדון לילה. הוא אומר שהכל מאחוריו. "עכשיו אני מקווה שהקריירה שלי תתארך ככל הניתן. לפני כמה שנים הייתי בטוח שאפרוש בגיל 30, אבל השינוי הזה קורה לכל השחקנים: אני קורא לו סינדרום הכדורגלנים".

האם יבלה את שארית שנותיו בבארסה? "כרגע אני לא רואה את עצמי משחק בקבוצה אחרת. כאן אני מרגיש הכי שמח, הכי בנוח. יש לנו את הקבוצה הכי טובה בעולם".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות