היכונו לעידן הרובוטים: שוק העבודה בדרך לטלטלה גדולה

החרדה מן עולם העבודה המשתנה במהירות - החל מרובוטים ועד לגידול בתופעת הפרילאנס (עבודה ללא שכר קבוע) - היא גבוהה. האיום של אוטומציה כבר אינו מוגבל לפסי ייצור, והוא גורם לצרבת גם בתאי העבודה של אנשי הצווארון הלבן. פחד כזה יכול להיות משתק: מדוע לטרוח לפתח קריירה כאשר המקצוע שלך עלול להיעלם מחר? חמישה אנשי מקצוע שעוקבים אחרי מגמות במקום העבודה מציגים כאן את ההמלצות שלהם לקריירה עמידה, כלומר חסינה מפני העתיד.

1. אריאנה הפינגטון, ממייסדות אתר החדשות הנחשב "הפינגטון פוסט" והעורכת הראשית שלו; עסקה לאחרונה בנושא מקום העבודה בכנס על "עתיד העבודה" שאורגן בשיתוף פעולה עם מכון ברגרן

הפינגטון, שספרה האחרון "שגשוג: המדידה השלישית להגדרה חדשה של הצלחה וחיים מאושרים יותר" (Thrive: The Third Metric to Redefining Success and Creating a Happier Life), מאמינה שהאסטרטגיה הטובה ביותר לאתגרי מקום העבודה היא להיות "סתגלתנים וגמישים עד אין קץ". בעידן שבו המכשירים וכלי העבודה משתנים ללא הפוגה ופלטפורמות חדשות צצות כמעט בין-לילה, הדרך היחידה להיות מוכנים לעתיד היא "לאמץ את השינוי כאלמנט הקבוע היחיד".

המהפכה הטכנולוגית היא בו-זמנית קללה וברכה: "טכנולוגיה יכולה לאפשר לנו להיות יצירתיים, אך גם לפגוע ביצירתיות", אומרת הפינגטון, שלא רואה באתר שהקימה, "הפינגטון פוסט", שלא משלם לבלוגרים שלו, כחלק מהבעיה. "אנחנו יוצרים מקומות עבודה", היא אומרת. האתר, לדבריה, מעסיק 850 עובדים.

מרבית חברות המדיה החדשות יותר, כמו פייסבוק ואינסטגרם, טוענת הפינגטון, הן פלטפורמות שמאפשרות למשתתפים להעלות את התכנים שלהם בחינם מפני שהם נהנים מזה. "ביטוי עצמי הפך לתחביב חשוב. כאשר אנשים צפו בטלוויזיה שבע שעות ביום, איש לא אמר שצריך לשלם להם על זה. אם ההשקפות שלך חשובות לך ואתה רוצה לתת להן תפוצה רחבה יותר, אתה משתמש בפלטפורמה". במקום לנקוש על 1,000 דלתות, היא אומרת, אנשים כותבים בלוגים כדי שיבחינו בהם.

הפינגטון פוסט נמכר ל-AOL ב-2011 תמורת 315 מיליון דולר. העורכת הפינגטון אינה מייעצת לבנותיה בנות ה-23 ו-25 בנושאי עבודה (אחת מהן מפתחת תוכניות ברשת, השנייה היא אמנית), אלא רואה עצמה בתפקיד של "מעודדת לקחת סיכונים" ו"מעניקה תמיכה ללא תנאי".

היא מזכירה להן לא לדאוג יותר מדי. "חרדה וספקות עצמיים יכולים לחזק את השותף גס הרוח שחי בראש שלנו", היא טוענת.

2. אריק בריניולפזון, פרופסור למינהל עסקים בביה"ס סלואון ב-MIT. אחד מכותבי הספר "עידן המכונות השני: עבודה, קידמה ושגשוג בתקופה של טכנולוגיות מבריקות"

המעמד הבינוני צריך להיות מודאג, אומר פרופסור בריניולפזון, ומצביע על הקיפאון בשכר הממוצע. טכנולוגיה, הוא אומר, תמיד הרסה ויצרה מקומות עבודה בו-זמנית, אבל האוטומציה של עבודות רבות שקשורות בעיבוד מידע שגרתי נמצאת לאחרונה בעלייה תלולה. "זה כולל מטלות פקידותיות בסיסיות ומשפיע על השכר והקריירה של חלק גדל מהאוכלוסייה".

עם זאת, הוא חושב שיש סיבה לתקווה. "החדשנות מעולם לא הייתה מהירה יותר, וההון וההכנסה רושמים בסך הכל שיאים חדשים". הוא נשאר אופטימי כי "יש צעדים שאנשים וחברות יכולים לעשות כדי לשרוד ואפילו לשגשג".

פרופסור בריניולפזון מציע שלושה דברים לסטודנטים שלו. ראשית, "תלמדו לעשות דברים שבני אדם עושים טוב יותר מאשר מכונות". הדבר כולל יצירתיות ויזמות, אבל גם כישורים בינאישיים כמו מוטיבציה, שכנוע, טיפוח ודאגה לזולת. שנית, לאמץ למידה לאורך כל החיים. "הכישורים שיש להם ערך היום יכולים לאבד ערך מחר, כי הטכנולוגיה מתקדמת". שלישית, תעשו מה שאתם באמת אוהבים. "בעידן המכונות השני, רוב השווקים יהיו מהסוג של 'הזוכה לוקח את הרוב', כלומר מספר קטן של ביצועני-על יקבל את רוב ההכנסות, תשומת הלב וההצלחה. קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, להצטיין בלי לאהוב באמת את מה שאנחנו עושים".

3. מרטין פורד, מייסד "Acculant Technology", חברת תוכנה מעמק הסיליקון. מחבר הספר "עליית הרובוטים: טכנולוגיה והאיום של עתיד ללא מקומות עבודה"

פורד פסימי לגבי מצב שוק העבודה ב-10-15 השנים הבאות. קשה לו להעניק ייעוץ בקריירה ליחידים, הוא אומר, מפני שהממשלות צריכות לטפל בבעיות המבניות של שוק העבודה. אילו היה עליו לייעץ למישהו איך לחסן את הקריירה שלו מפני העתיד, זה יפגע בסיכוייו של מישהו אחר. שוק העבודה הוא "משחק סכום אפס", לטענתו.

קל יותר, לדבריו, להשיג אוטומטיזציה של משרות צווארון לבן ביחס למשרות שנדרשות בהן כישורים פיזיים. מקצועות שמחייבים תפיסה ויזואלית ומיומנות - כמו אחיות, שרתים ומלצרים - הם בטוחים יחסית. אחת ההשלכות של זה, הוא אומר, היא שהפתרון המסורתי לשיפור תעסוקה - חינוך והכשרה - לא יהיה אפקטיבי במיוחד. גם לימודי תכנות לא יספיקו.

כאב לשלושה, אומר פורד, שקשה לו לחשוב על קריירה שתתאים לילדו הצעיר ביותר בן ה-8. "החששות שיש לנו עכשיו יתגברו פי כמה כשהוא יגיע לגיל עבודה". מנגד, הוא מרוצה מהחלטת בנו הגדול ללמוד רפואה, כי זהו מקצוע בעל תוחלת חיים ארוכה.

למרות החרדות מפני 20 השנים הבאות, פורד מאמין שאם יתקבלו החלטות נכונות ברמה ממשלתית, כמו חלוקה נוספת מחדש של הכנסות, העתיד הרחוק יהיה ורוד. "בטווח הרחוק נוכל להרגיש אופטימיים להפליא", הוא אומר.

4. לינדה גראטון, פרופסור למנהל בלונדון ביזנס סקול. מחברת הספר "המעבר: עתיד העבודה כבר כאן"

קשה לבנות נרטיב חיובי בנוגע לעתיד העבודה, אומרת פרופסור גראטון. הטכנולוגיה והדלדול של היצע המשרות בדרגי הביניים הם הסיבות העיקריות לכך. האינסטינקט האנושי הטבעי הוא לקבור את הראש בחול בתקווה שזה לא יקרה, היא אומרת. "קשה לנו לתכנן לטווח הארוך, ועוד יותר קשה לבצע בחירות שהן עדיפות לנו בטווח הרחוק אבל קשות בטווח המיידי".

מה היא מייעצת? להישאר ערניים לבי הכישורים רבי הערך שצפויים בעתיד, וללמוד ללא הפוגה כדי לרכוש אותם. הקריירה של שלושת השלבים - השכלה, עבודה, פרישה - כבר מיושנת. "חכם לראות את הנולד ולהיות מוכן להתנסויות", היא מציינת.

5. סטיו פרידמן, פרופסור למינהל, ביה"ס לעסקים וורטון. כתב את הספר "לנהל את החיים שאתה רוצה בהם: הכישורים לשילוב עבודה וחיים"

כאשר הוא מייעץ ליחידים בנושא יעדי קריירה, פרופסור פרידמן מציג שלושה אתגרים. הראשון הוא לתאר את העתיד: "נסו לחשוב על יום בחייכם בעוד 15 שנים - עם מי תהיו, היכן, איזו השפעה תהיה לכם? זה עוזר לקבל מושג על מה שאנחנו רוצים מהחיים". האתגר השני הוא לזהות מי הם האנשים שחשובים לנו ומה אנחנו רוצים מהם. "שיחות עם האנשים הללו משפיעות על התוצאות שלנו". האתגר השלישי הוא להיות חדשניים. "אני מבקש מאנשים לדמיין שהם מדענים שמבצעים ניסויים בחייהם, מנסים הרפתקאות".

המהפכה הדיגיטלית הפכה אנשים לעצבניים ומתוחים, הוא אומר ומציין כי המפתח לקריירה חסינה מפני העתיד הוא "להמציא את עצמנו מחדש בלי הפסקה".