"המצב הולך ונהיה מסוכן יותר לעיתונאים ברחבי העולם"

כ-60 עיתונאים זרים נהרגו במהלך מילוי תפקידם ב-2014 ■ דורותיאה קרימיטסאס, מנהלת הקו החם בצלב האדום לסיוע לעיתונאים במשימות מסוכנות, מספרת ל"גלובס" על ניהול מו"מ מול דעאש ועל חשיבות הדיווח מסוריה

דורותיאה קרימיטסאס /  צילום:  ICRC Thierry Gassmann
דורותיאה קרימיטסאס / צילום: ICRC Thierry Gassmann

"המצב הולך ונהיה מסוכן יותר לעיתונאים ברחבי העולם", אומרת דורותיאה קרימיטסאס, מנהלת הקו החם של הצלב האדום לסיוע לעיתונאים במשימות מסוכנות. במהלך השנים האחרונות טיפלה המחלקה של קרימיטסאס בעשרות פניות, והטיפול בהן עבור הארגון הבינלאומי - שידיו קשורות והוא מוגבל ביכולתו לסייע - הולך ונהיה קשה יותר.

בריאיון מיוחד ל"גלובס" היא מעידה: "רוב הארגונים שעמם אנחנו עובדים, אומרים שזה נהיה מסוכן יותר. מה שאנחנו יודעים בוודאות הוא שעימותים בינלאומיים בימינו הופכים ליותר מורכבים, ולפעמים הרבה יותר בלתי צפויים. לעתים תכופות יש לנו 7 עימותים שמתפרצים בו-זמנית במקומות שונים, והמורכבות של העימותים גורמת לכך שקשה לנו לסייע - לאזרחים ולעיתונאים כאחד. חשוב לנו לעורר מודעות מיוחדת בחשיבות של שמירה על עיתונאים שנמצאים בלב לחימה".

- את חושבת שהכוחות הלוחמים מכבדים היום פחות את חיי העיתונאים סביב העולם?

"היית מצפה מהאנשים לכבד עיתונאים, אבל אין להם את המודעות לכך שמגיעה להם אותה הגנה בדיוק כמו לאזרחים. בשטח הלוחמים אומרים שהעיתונאים צריכים לשמור על עצמם ולהתרחק מקו האש, אבל הם לא מבינים שאסור להסתכל עליהם אחרת מאשר כל אזרח אחר, וחשוב להקפיד ולהגן עליהם. צריך לשלב את זה באימונים של הכוחות הלוחמים".

- אולי לצדדים הלוחמים גם פחות אכפת היום מאזרחים?

"אולי, אבל את זה אני לא יכולה להגיד".

תיקים פעילים של עיתונאים במצוקה

כ-60 עיתונאים זרים נהרגו במהלך מילוי תפקידם במהלך שנת 2014. עם זאת, מספרם נמוך ממספר העיתונאים המקומיים שנהרגים במדינות שסועות מקרבות.

ב-3 השנים האחרונות סוריה הפכה למקום המסוכן ביותר לעבודתם של עיתונאים - בני המקום או כאלה שנשלחו לאזורי הלחימה להעביר מידע לרחבי העולם. כשעיתונאי נפצע בשטח ומתקשה להיחלץ, או כשהוא נופל בידי כוחות לוחמים בשטח, בדרך-כלל יהיה זה הגוף המעסיק שלו או בני משפחתו שיפנו לקו החם ויבקשו את עזרת הצלם האדום.

"רוב הפניות היום מגיעות במייל או באמצעים אחרים, דרך מתווך", מספרת קרימיטסאס. "יש לנו כרגע 15 תיקים פעילים של עיתונאים שנמצאים במקום כלשהו, והם במצוקה או שבויים. רובם קשורים למשבר הגדול ביותר שקיים בעולם - סוריה".

קרימיטסאס מודה כי יש קושי לטפל באירועי מצוקה של עיתונאים באופן מיטבי. לא אחת הטיפול שהיא ואנשיה מצליחים לספק הוא ביקור במקום כלאו, אך הם לא באמת מצליחים, או יכולים, לחלץ אותו ממנו.

"כשב-2011 לוב הייתה בכותרות, הצלחנו שם יחסית", היא מספרת, "הייתה לנו נראות, כי הצלחנו לחלץ למעלה מ-30 עיתונאים זרים ממלון שהיה בלב הלחימה. איש לא הצליח להגיע למלון, ואנחנו הצלחנו, אחרי מספר ימים של דיאלוג עם שני הצדדים, לקחת את העיתונאים למקום בטוח. אנחנו הארגון היחיד שיכול היה לעשות זה, כי סמכו עלינו".

לדבריה, "קשה להעריך מהי הצלחה בטיפול - האם אתה מצליח לספק סיוע? האם זה רק לקחת את האיש הביתה? לא אחת אנחנו מצליחים לבקר במעצר ולוודא שמטפלים בהם כהלכה. אנחנו לא יכולים פשוט להוציא אותו, זה לא עניינינו לעשות את זה. את זה ארגונים אחרים יכולים לעשות. זה לא העסק שלי. לכן זו לא הצלחה בעיניו של אף אחד".

הדיווחים חשובים לאנושות

הקו החם לעיתונאים במשימות מסוכנות הוקם על-ידי הצלב האדום כבר בשנת 1985, והוא חלק משורה של גופים וארגונים שעושים מאמץ לסייע למי שמבצעים את המשימות החשובות של דיווחים מכמה מהמקומות האיומים ביותר בעולם.

לדברי קרימיטסאס, "לעיתונאים יש תפקיד חשוב בדיווח על מצבים הומניטריים, והם חשובים לנו בדיווחיהם. אם לא יהיו דרכים לדווח ולספק את המידע, תהיה פחות מודעות על מה שקורה ומה שצריך לעשות כדי להגן על אזרחים".

- מדוע עיתונאים שונים מאזרחים?

"אם תביט על החוק הבינלאומי, הוא לא מבדיל בין עיתונאי לאזרח. הוא מבדיל אך ורק בין היותך צד נלחם לבין לצד לא נלחם. לאזרחים יש הגנה בחוק הבינלאומי. הסיטואציה שבה מצוי עיתונאי היא ייחודית, כי עיתונאי לא לוקח חלק פעיל בקונפליקט ולא נושא כלי נשק. אבל הוא ממלא תפקיד בקו העימות, הוא עד למתרחש. ועדיין, אין כל הבדל בין עיתונאי בשטח ובין כל אזרח, והם ראויים לכל הגנה.

"עם זאת, אמנת ז'נבה (השלישית, ל' א') תיארה את הסטטוס של עיתונאים באופן אחר כשהם נופלים בשבי. אם הם נלווים לכוחות צבאיים, הם מקבלים סטטוס של 'אסיר מלחמה', שבוי - לעומת סטטוס של 'בן-ערובה', במקרה שמדובר באזרח שנתפס. סטטוס של 'אסיר מלחמה', שמקבל הגנה על-פי האמנה, הוא האינטרס של העיתונאי, שכן הוא לוקח את הסיכונים של איש צבא. כשעיתונאי עושה את עבודתו, הוא לוקח סיכונים מיוחדים ומוצא את עצמו בסיטואציות שיכולות להיות מסוכנות, ולכן נתנו יותר תשומת-לב להגנת עיתונאים".

- איך נוצר אתכם הקשר?

"בכל זמן שעיתונאי מוצא את עצמו במצב מסוכן, למשל אם נאסר או נפצע - מישהו צריך ליצור איתנו קשר מהיר כדי שנוכל לנסות לעשות משהו עבורו. אני אומרת לנסות, כי אם תהיה לנו גישה לאזור, נעשה את זה. ברגע שנקבל את הבקשה, נעשה הערכת מצב - האם יש גישה והאם במאמצינו לא נגרום יותר נזק מתועלת. רק אז נחליט מה צריך לעשות, ואז זה תלוי לחלוטין בסיטואציה".

אין חילוץ בשטח

שוב ושוב במהלך השיחה, אי-אפשר להימנע מתחושת חוסר האונים של הדוברת. במציאות בשטח אין גיבורי-על, והפנטזיה שלפיה עיתונאי יזמין חילוץ מלב שטחי המדינה האסלאמית ובתוך דקות יגיע מסוק, רחוקה מלהתגשם. קרימיטסאס ואנשיה תלויים רבות ברצונם הטוב של שותפיהם, וגם של הכוחות העוינים, בשטח. ואם אלה לא יסייעו, לא יהיה ניתן לעשות הרבה לטובת העיתונאי.

"פעם שלחנו אמבולנס של הסהר האדום הסורי, בשטח בסוריה, הם השותפים שלנו שם", מספרת קרימיטסאס. "ביקשנו מהם ללכת ולאסוף את האנשים. אם לא נסמוך על פרטנר שאנחנו מכירים וסומכים עליו, לא נעשה את זה. אם יש לנו קשרים עם אנשים אמינים, נעזור להם".

לדבריה, "אם עיתונאי נעצר במדינה שבה יש לנו גישה למקומות מאסר, ויש לנו שם ביקורים סדירים - קרוב לוודאי שנבוא וננסה לגלות האם הרשויות יודעות משהו על העיתונאי, והאם יש גישה אליו. כל מקרה צריך להיבדק לגופו. אם נגלה שזה עשוי לפגוע בו ובמשפחתו, נימנע מלעשות את זה.

"אנחנו הרבה פעמים הולכים ופוגשים את הרשויות עם שמות ומידע, ברגע שאנחנו יודעים שייצא לנו מזה משהו. בלוב ב-2011 עשינו זאת עם שני עיתונאים בינלאומיים שנעצרו, הצלחנו לאתר את מקום מעצרם ולבקר אותם, ואפילו הצלחנו להעביר מסרי צלב אדום בינם ובין משפחותיהם ומעסיקיהם".

- אבל לא יותר מזה.

"לא".

- אי-אפשר להימנע בחודשים האחרונים מהתמונות המחרידות שמגיעות מהשטחים שבשליטת ארגון דאעש, המדינה האסלאמית. נראה שאין כל תקווה לעיתונאי שנופל לידיהם, ועל-פי הערכות, יש כיום עוד למעלה מ-10 עיתונאים מערביים שמוחזקים בידיהם. יש לכם בכלל יכולת לפעול שם?

"אנחנו, כצלב האדום, נוכחים בסוריה, גם באזורים שאינם תחת הממשלה. אנחנו מצליחים לחלק מזון ומים לקהילות שנשארות ללא גישה. גם זו תוצאה של משא-ומתן ארוך שיכול לקחת לעתים שבועות. יש שם יותר קבוצות שנלחמות, אתה לא יכול פשוט להגיע. זה קשה. יש לנו קשרים עם קבוצות פריפריאליות שהן אומרות שהן קשורות בדאעש, אבל אין לנו דיאלוג עם הדרגים הבכירים".

- מדוע לא לקרוא לעיתונאים פשוט לא להגיע למקומות הללו?

"זה לא תפקידנו להגיד לעיתונאים לאן ללכת. אם אנחנו נשאלים, אנחנו יכולים להגיד להם על המצב ההומניטרי, ואז הם מחליטים בעצמם. אבל לא נרחיק לכת ונגיד להם לא ללכת. זה כמו שיגידו לנו - לצלב האדום - לא ללכת למקום מסוים. זה תפקידנו".

בכל הקשור לעימות שנערך בקיץ האחרון בין ישראל לחמאס, קרימיטסאס, יוונייה במוצאה, נמנעת מלהתייחס, וטוענת כי הדבר נובע בעיקר מחשאיות שהיא מחויבת אליה. "אנחנו לפעמים מקבלים פניות מעזה. אני זוכרת", היא אומרת. "צריך להיות זהירים, אני לא האדם היחיד שמטפל בפניות".

- בישראל יש אנשי צבא רבים, שנמצאים לצערנו לעתים במצבי לחימה. מבלי לטעון חלילה כי מישהו יעמיד בזדון בסיכון אדם אחר, לו יכולת לפנות אליהם ולומר להם משהו - מה היית אומרת?

"הייתי אומרת שעיתונאים הם אזרחים תחת הגנה זהה לחלוטין לכל אזרח אחר. אל תשכחו כשאתם רואים עיתונאי, אתם רואים אזרח, צריך לכבד אותם. תנו להם את ההגנה הזהה שאתם נותנים לאזרחים. תנו להם להתפנות במהרה הביתה. לפגוע בעיתונאים זה פשע מלחמה".

דורותיאה קרימיטסאס

תפקיד: מנהלת הקו החם של הצלב האדום לסיוע לעיתונאים במשימות מסוכנות

תפקידים קודמים: ראש מחלקת דוברות של אזור המזרח התיכון וצפון אפריקה בצלב האדום, אחראית על פעילות הומניטרית באזורי עימות ודוברת מטעם האו"ם בנושאים של זכויות אדם

השכלה: תואר ראשון בפילוסופיה ותואר שני במדע המדינה

מקום מגורים: שווייץ

צרו איתנו קשר *5988