למי שייך הזרע?

כשאלמנה לא רוצה להרות מזרע בעלה המת - ומטילה וטו על שימוש בזרעו

פטיש דין משפט גזר דין עתירה דין וחשבון / צלם: פוטוס טו גו
פטיש דין משפט גזר דין עתירה דין וחשבון / צלם: פוטוס טו גו

מזה מספר שנים שהמדינה מאפשרת שאיבת זרע מצעירים חשוכי-ילדים, החולים במחלות סופניות או שהלכו לעולמם בגיל צעיר, בכדי שבנות זוגם או הוריהם יוכלו להביא לעולם ילדים מזרעם לאחר מותם.

כאשר מדובר בצעיר רווק, הוריו רשאים לאתר בחורה רווקה שתסכים להרות מזרע בנם המנוח ולהביא להם נכדים. ההורים והאם המיועדת צריכים לשכנע את בית המשפט שמהלך שזה אכן תואם את רצונו של הבן המנוח, לו הייתה עומדת בפניו האפשרות בחייו, ולערוך ביניהם הסכם בדבר אופן גידולו של הילד שייוולד כתוצאה מכך. בהעדר נסיבות מיוחדות, המדינה נוטה להעתר לבקשות אלה.

אם הצעיר המנוח היה נשוי, האלמנה רשאית לעשות שימוש בזרעו כדי להרות את ילדיו לאחר מותו. אך מה קורה כאשר האלמנה אינה מעוניינת להרות מזרע בעלה המת, ובנוסף מטילה וטו על רצון הוריו להביא ילד מזרע זה עם אישה אחרת? זו השאלה שעמדה לאחרונה בפני בית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקווה.

הצעיר המנוח נהרג במהלך פעילות מבצעית לפני כ-10 שנים, 4 חודשים בלבד לאחר נישואיו. אין מחלוקת כי בסמוך להלם מהמוות הבלתי צפוי, אלמנתו הצעירה הסכימה לשאיבת והקפאת תאי הזרע במטרה לאפשר הפרייתה בעתיד מזרע המנוח, אך בחלוף הזמן בנתה לעצמה תא משפחתי חדש עם בן זוג אחר, ובחרה להביא ילדים לעולם עימו.

בנסיבות אלה האלמנה לא היתה מעוניינת עוד בשימוש בזרע בעלה המנוח, אך התנגדה גם לאפשרות שהוריו יביאו לעולם ילד מזרע המנוח עם אישה זרה, בטענה כי לטעמה הדבר נוגד את רצונו המשוער של המנוח.

ההורים תבעו מבית המשפט להצהיר כי מחצית מבחנות הזרע של בנם המנוח שייכות להם, מאחר שזרעו של הבן הוא חלק מעיזבונו, והם יורשיו החוקיים על-פי דין. לאור זאת טענו ההורים כי הם רשאים לעשות במבחנות שימוש להבאת ילדים לעולם עם אישה המעוניינת בכך.

עמדת המדינה, באמצעות היועץ המשפטי לממשלה, היא כי כאשר הצעיר היה נשוי בעת לכתו, יש בכך כדי להצביע שהיה זה רצונו להביא ילדים לעולם כחלק מהתא המשפחתי עם בת הזוג בה בחר בלבד, ולא ניתן להניח כי היה רוצה שילדיו יגדלו בתא משפחתי המורכב מהוריו ואישה זרה.

היועץ המשפטי לממשלה סבור כי יש לתת משקל מכריע לעמדת האלמנה במקרים כאלה, וכאשר היא מתנגדת, יש בכך כדי לבטא גם את רצונו של המנוח, אותו הכירה היטב.

בית המשפט דחה את הקונסטרוקציה המשפטית הרואה בזרע רכוש המהווה חלק מהעיזבון, אך בכל זאת אישר להורים לקבל את הזרע למטרת הפריה, למרות התנגדות האלמנה.

בית המשפט התרשם כי במקרה הספיציפי שעמד בפניו, מדובר בצעיר שרצה מאד בילדים, חלם על ילדים ג'ינג'ים בני דמותו ואף סיפר זאת לחבריו, שהעידו על כך בפני בית המשפט. גם הסכמתה הראשונית של האלמנה לאפשרות להביא ילד מזרעו בעתיד, מעידה כי גם היא סברה בעבר כי המנוח לא היה שולל הבאת ילדים מזרעו לאחר מותו.

באשר לשאלה אם המנוח היה מעוניין להביא לעולם ילד מזרעו עם אישה זרה שבה לא בחר, בית המשפט קבע כי הרצון להביא ילדים לעולם בדרך-כלל חזק יותר מהרצון בזוגיות עם אדם מסוים, שכן הזוגיות יכולה להיכשל, אך מילדים לא מתגרשים ולא נפרדים.

לעמדת בית המשפט, יש מקום להניח כי גם אם היה הצעיר נפרד מבת זוגו בחייו, הוא לא היה מוותר על רצונו בילדים, והיה מוליד ילדים עם אישה אחרת - ולכן עמדת הוריו היא המייצגת את רצונו המשוער המציאותי יותר.

לאור זאת התיר בית המשפט להורים לקבל לרשותם את זרעו של הבן המנוח, ולעשות בו שימוש לצורך ניסיון להביא ילדים לעולם עם אישה שהסכימה לשמש כאם.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988