הלילה בו התפוצצה בועת ת"א

ת"א היא כור היתוך ישראלי, וסביבה גיטאות של אנשים דומים

הפגנת יוצאי אתיופיה בתל אביב / צילום: רויטרס
הפגנת יוצאי אתיופיה בתל אביב / צילום: רויטרס

הלילה הזה התפוצצה הבועה התל-אביבית, והיא התפוצצה בפנים לכל מי שמאשימים את תל-אביב ב"ניתוק" ו"בועתיות".

הלילה הזה נרמסה הטענה שתל-אביב מתנשאת, כי ההפגנה אמש (א') היא הוכחה לכך שהעיר הזו מחוברת לנימים הלאומיים בעבותות אזרחיים שאין בילתם - בשמחה ובמחאה, ביגון, בששון, בגאווה ובזעם.

אמש, בהפגנת המחאה של יוצאי אתיופיה, הוכח כי תל-אביב הרבה יותר מחוברת מירושלים לציבור והרבה יותר מחברת ממנה ציבורים ישראלים שונים זה לזה.

הפגנת יוצאי אתיופיה הייתה גם בירושלים, ביום חמישי בשבוע שעבר. כמה דיווחו עליה בתקשורת בשידור חי? כמה התייחסו אליה במהדורות עוקבות? כמה ירושלמים יצאו מביתם והצטרפו למוחים? והתשובה: מעט מדי, מעט מאוד וכמעט בכלל לא - בהתאמה.

אז תל-אביב מנותקת? אולי ירושלים היא הבועה?

הלילה הזה למדנו שמי אשר חפץ שיישמע קולו - ידבר נא מתל-אביב. הלילה הזה למדנו שמי אשר רוצה סולידריות מהציבור, תמיכה מהרחוב - יבוא נא בהמוניו לכיכר העיר המרכזית. בתל-אביב - ולא מול הכנסת; בתל-אביב ולא ליד משרדי הממשלה. כאן מזדהים ומתגייסים, כאן מקבלים - גם אם לא מסכימים.

כיכר רבין היא אבן השתייה של ההוויה הישראלית הנוכחית. הלילה התפוצצה בועת הבועה התל-אביבית: לא בועה היא העיר - כי אם לב-ליבה של המדינה, עמוד השדרה של האומה, מרכז העצבים של החברה הישראלית.

כור ההיתוך החדש

וזה לא מקרה, זה לא מפתיע שתל-אביב ותושביה הכילו את ההפגנה הזו באהבה. זה לא מקרה שתושבי העיר הצטרפו אל יוצאי אתיופיה ובניהם, נשאו שלטים וקראו איתם את קריאות המחאה.

בשבוע שעבר הייתה זו מחאת ערביי ישראל שבמקום לחסום כבישים בגליל, באו לתל-אביב והצטרפו לאחיהם מיפו ומלוד, כדי לומר את דברם. גם הם זכו לתמיכת תושבים תל-אביבים מקומיים שהצטרפו למחאתם.

זה קורה כי תל-אביב היא כור היתוך, תל-אביב ולא צה"ל. מספר רב מבין המוחים שירתו בצה"ל, חלקם אף הגיעו במדים, כדי להדגיש את השתתפותם בהגנה על המדינה ואת ניסיונם להשתלב בגורלה.

כור ההיתוך הוא מגורים משותפים. כל עוד נמשיך לייצר סביבות סגרגטיביות ויישובים סקטוריאליים שבהם גרות קבוצות אוכלוסייה הומוגניות, נקבל מחאות מהסוג הזה, שאף יחריפו.

מסר לשר האוצר כחלון

ההפגנה הזו, והתגובה התל-אביבית אליה, נושאת איתה מסר לשר האוצר המיועד, משה כחלון. כחלון טוען כי מצוקת הדיור בראש סדר העדיפויות שלו. ישים נא לב במהלכיו הקרובים כי לא רק להגדיל את מספר הדירות ברות-ההשגה צריך, כי אם לדאוג שדירות אלה ייצרו חברה מקבלת וציבור אזרחים שמוכן לחיות גם אם מי שאינו דומה לו, כמו בתל-אביב.

איכות דיור אינה נמדדת בחרסינה בלובי, מעלית משוכללת ומטר מרובע. איכות היא עירוב אוכלוסיות. אם נלך ונפתור את מצוקת הדיור כמו בעבר ונקים פתרונות סקטוריאליים לחרדים בבתי שמש, לערבים בכפריהם, ליוצאי צבא בשוהם, ולאשכנזים הנכדים של דור תש"ח בהרחבות הקיבוצים - שוב נמצא את עצמנו חיים בנפרד, מדירים את השונה, ומתפלאים ביום שבו האש פורצת מן הגטו.

לכן, זה לא משנה אם יבחרו ב"דיור למשתכן", "מחיר מטרה", "שכירות מוגנת" או מע"מ שלילי - כשמדברים על פתרון מצוקת הדיור, מה שצריך לתת עליו את הדעת הוא ליצור שכונות שיהיו כור היתוך. שכונות וישובים שייצרו חברה מגוונת, שבה לכל ציבור מבטא את מנהגיו ותרבותו, אבל היא חברה מאוחדת ומכבדת את מי ששונה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988