של מי המייל הזה: מתי מותר למעסיק להיכנס לכם למייל?

האם על החקיקה והפסיקה לרדוף אחרי הטכנולוגיה - או אולי להתאמץ להכפיפה לכללים משפטיים קיימים?

קריירה הייטק סלולר / צילום: thinkstock
קריירה הייטק סלולר / צילום: thinkstock

אחת השאלות הסבוכות שמערכת המשפט מתמודדת עמה בשנים האחרונות היא כיצד להתייחס לסביבה הדיגיטלית של האינטרנט ושל רשתות תקשורת אחרות: האם על החקיקה והפסיקה לרדוף אחרי הטכנולוגיה - או אולי להתאמץ להכפיפה לכללים משפטיים קיימים?

הקונפליקט הזה מתבטא גם בתחום יחסי העבודה. אחת הדוגמאות היא התמורות שחלו בסיווג ובהגדרה של אדם "עובד" (עובד - להבדיל מעצמאי - זכאי לקבל ממעסיקו זכויות כגון פנסיה, דמי חופשה, הבראה, פיצויי פיטורים ועוד). בעוד שבעבר "עובד" נחשב רק מי שהתייצב פיזית בבוקר במקום העבודה ויצא ממנו בשעות הערב, בעולם של היי-טק ואינטרנט רבים מהעובדים מבצעים את עבודתם מהבית וממקומות שהם מרוחקים מהמשרד או ממפעלי החברה.

כך, למשל, נדרש בית הדין לעבודה ב-2006 להכריע לראשונה בשאלה אם מנהל פורום נחשב עובד של חברת האינטרנט שבה הוא מועסק. דוד יששכרי, ד"ר לכימיה שניהל פורום מדע באתר וואלה תקשורת, הגיש תביעה ובה טען שהוא פוטר לאחר 10 שנות עבודה, ולכן הוא זכאי לשכר בגין כל שנות עבודתו, בסך כ-1.5 מיליון שקל.

אתר וואלה טען מנגד כי בינו לבין יששכרי מעולם לא התקיימו יחסי עובד-מעביד, כיוון שהוא ניהל את האתר בהתנדבות וכתחביב, ומעולם לא הובטחה לו כל תמורה בעד שירותיו.

השופט מיכאל שפיצר, כיום מנהל מערכת בתי המשפט, דחה את תביעתו של יששכרי וקבע כי לא היו יחסי עבודה בין הצדדים.

בין היתר ציין השופט את העובדה שיששכרי שתק לאורך 10 שנות ניהול הפורום ולא העלה דרישות דומות, ועם סיום עבודתו בוואלה הוא החל לנהל פורום באתר אחר, וגם הפעם ללא שכר.

השופט הוסיף כי יששכרי לא חויב לשהות בפורום, ואת רוב גלישתו בו עשה תוך כדי עבודתו האחרת, שבה שולם לו שכר.

"אין לראות ביששכרי יותר ממתנדב, ואף זאת ברף התחתון של הגדרת 'מתנדב', שכן להבדיל מהתנדבות שמקורה בנדיבות ותכליתה נדבה ותרומה לזולת, למנהל הפורום אינטרס ותועלת אישית המופקים על-ידיו מתפקיד זה. אל מול סמכות ניהול הפורום ומחויבותו למחוק תכנים פסולים, ניתנים לו פרסום, הכרה ויכולת להציג עמדותיו ותפיסותיו באין-מפריע", כתב שפיצר בפסיקתו.

דוגמה נוספת היא שימוש העובדים בדואר אלקטרוני. אין כמעט אדם שאינו עושה שימוש בדואר אלקטרוני הן לצורך תכתובות אישיות והן לצורכי העבודה, אבל התכתובות הללו עלולות ליצור קונפליקט עם המעסיק.

כך היה, למשל, במקרה של טלי איסקוב-ענבר, שעבדה בחברת הסטארט-אפ פאנאיה. לאחר שאיסקוב-ענבר פוטרה מעבודתה, והסכסוך בינה לבין החברה הגיע לבית הדין לעבודה. החברה ביקשה להגיש כראיה תכתובות מייל ששלחה, כדי להוכיח כי פיטוריה לא נבעו מחמת הריונה, אלא כיוון ששלחה קורות-חיים למעסיקים אחרים.

בפברואר 2011 הוציא בית הדין הארצי לעבודה פסק דין נרחב ותקדימי, ובו התווה את העקרונות המנחים בנוגע לחדירת מעסיקים למחשבים ולתיבות המייל של עובדים ולהגיש תכתובות כראיה בהליך משפטי.

בפסק הדין שכתבה הנשיאה בדימוס נילי ארד, והתקבל בהסכמת הנשיא בדימוס סטיב אדלר והשופטת רונית רוזנפלד, נקבע כי מעסיק רשאי לקבוע כללי "אסור ומותר" בשימוש העובדים במחשב ובמייל, וכי עליו לקבוע מדיניות ולהביאה לידיעת העובדים.

עוד נקבע כי על מעסיק לידע את עובדיו בנוגע לאפשרות של מעקב ספציפי אחר פעילות העובד במחשב, להסביר איזה שימוש ייעשה במידע ולכמה זמן הוא יישמר.

פסק הדין קבע גם כי על המעסיק ליידע צדדים שלישיים שעשויים להיות מושפעים מהמעקבים על האפשרות שהם יבוצעו. בית הדין הארצי קבע גם כי היקף החדירה המותרת של מעסיקים לתיבות המייל של עובדיהם תלוי בסוג תיבת הדואר האלקטרוני שבה עושה העובד שימוש.

השופטים ציינו כי במקומות העבודה יש 4 סוגי תיבות דואר אלקטרוני: תיבה "מקצועית", תיבה "מעורבת", תיבה "אישית פנימית" ותיבה "אישית חיצונית". לגבי כל סוג הם קבעו מהם התנאים שבהם יוכל מעסיק לחדור לתיבות ולעשות שימוש בתכתובות העובד.

לגבי תיבה מקצועית, נקבע כי היא אסורה לשימוש אישי, ולכן המעסיק רשאי לקיים פעולות ניטור ומעקב אחר נתוני התקשורת והמייל ולחדור לתוכן תיבה זו. עם זאת, השופטים ציינו כי אם עובד קיים תכתובת אישית בתיבה המקצועית, המעסיק אינו רשאי להיכנס לנתוני התוכן של התכתובת - אלא אם כן מדובר בהתנהגות פוגענית או פלילית של העובד, וגם אז חייב המעסיק לקבל את הסכמת העובד לחדירה לתוכן התכתובת האישית שלו.

לגבי תיבת דואר אלקטרוני שהועמדה לצרכיו האישיים של העובד, או תיבה מעורבת, קבעו השופטים כי המעסיק אינו רשאי לחדור אליהן ולעקוב אחר התכתובת האישית בהן, למעט בנסיבות חריגות ורק לאחר שהעובד הסכים לכך.

באשר לתיבה אישית-חיצונית, נקבע: "נוכח בעלותו הבלעדית של העובד בתיבה זו והיותה רכושו הפרטי כמו מכוניתו או ביתו, אסור למעסיק לקיים מעקב של נתוני תקשורת או תוכן על השימוש שעושה העובד בתיבה הפרטית, ואסור לו לחדור לתיבה הפרטית ולתוכן תכתובת האי-מייל של העובד במסגרתה".

השופטים הוסיפו כי מעביד יהיה רשאי לחדור לתיבה זו רק במקרים קיצוניים, למשל כשיש חשד לעבירה פלילית מצד העובד, אבל עליו לקבל לשם כך אישור מראש בצו שיפוטי מבית הדין לעבודה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובס טק?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988