הנקראות ביותר

האם חשיבה חיובית משפיעה על תוחלת החיים והבריאות?

אומרים שלחשיבה חיובית וחוסן נפשי יש השפעה על תוחלת החיים והבריאות הכללית, אבל עד כמה הגישה הרווחת הזאת נתמכת במחקר ומהם האינטרסים הכלכליים שמניעים אותה?

משפחה הורים אמא ילדים  / צלם: פוטוס טו גו
משפחה הורים אמא ילדים / צלם: פוטוס טו גו

כואב לך הגרון? יש לך בעיות עם בן הזוג. משתעלת? את מקיאה רגשות מודחקים. חום? בטח לחוץ בעבודה.האבחנות הללו לגבי הקשר בין מצבנו הנפשי והגופני השתרשו כל כך בתרבות שלנו, עד שנדמה שאם רק נחשוב חיובי נוכל להעלים גם סרטן. אבל עד כמה יש לכך בכלל ביסוס?

ראשיתה של גישת "החשיבה החיובית" כפי שאנחנו מכירים אותה היום מיוחסת לנורמן קאזינס, שהיה עיתונאי פוליטי רב-השפעה וחוקר בתחום הביוכימיה של הרגשות. כאשר קאזינס אובחן כחולה במחלה נוירו-דגנרטיבית בשנות ה-70, הוא טיפל בעצמו ב"תרפיית צחוק" שהתבססה בעיקר על צפייה בקומדיות של האחים מארקס.

לדבריו, הבריא ממחלתו הראשונה בזכות הצחוק, וכשלקה לאחר מכן במחלה נוספת, השתמש בצחוק כמשכך כאבים. כמובן, הוא לא הראשון שאמר שצחוק יפה לבריאות, אך היה בין הראשונים בעידן המודרני שתיעדו את ההשפעה שלו והציעו אותה כטיפול רפואי רשמי.

בעקבות קאזינס וספריו החלה אופנה של ספרי עזרה עצמית כאלה, בהובלת כותבים כמו ברני סיגל, שהחל לפרסם את ספריו בשנות ה-80 - למשל "Love, Medicine and Miracles" ו"Peace Love and Healing", ומרטין סליגמן, פסיכולוג הרואה בחשיבה חיובית כלי לשיפור הבריאות והחיים באופן כללי, וידוע בעיקר הודות לספרו Learned Optimism: How to Change Your Mind and Your Life, שיצא בשנות ה-90.לא מעט מדענים ספקנים יצאו להפריך את הטענות של קאזינס, סיגל וסיגלמן זו אחר זו, אבל גישת הפסיכולוגיה החיובית תפסה אחיזה עמוקה בשיח הרפואי בציבור האמריקאי, ומשם התפשטה לעולם, וגם לישראל.

חשיבה חיובית יכולה גם להזיק

"מעת לעת מתפרסמים מחקרים המראים באופן מפורש מתאם בין אופטימיות וחשיבה חיובית לבין שכיחות נמוכה יותר של מחלות, משך מחלה קצר יותר או תוחלת חיים ארוכה יותר. המתאמים הללו הם לפעמים אמיתיים, אך הם אינם מעידים בהכרח שחשיבה חיובית מרפאת מחלות", אומרת פרופ' שושנה שילה, מומחית לפסיכולוגיה רפואית מאוניברסיטת תל אביב.

איך הדברים מסתדרים? כאשר מוצאים קשר סטטיסטי בין הרגשה טובה לבריאות יש לשלול משתנים מתערבים, ויכולים להיות המון משתנים כאלה. למשל, ייתכן שאנשים שעמדו לחלות הרגישו קצת רע כבר בעת התשאול הראשוני ולכן מצב הרוח שלהם היה ירוד. אפשרות אחרת היא שאנשים החושבים באופן חיובי עוסקים בפעילות גופנית רבה יותר, מקפידים על תורים לרופא ומתמידים יותר בטיפולים שנרשמו להם מאשר אנשים מדוכדכים יותר.

אפשרות שלישית היא שלאנשים הנוטים לחשיבה חיובית יש רשת קשרים חברתיים ענפה והם מנצלים את הקשרים הללו לתמיכה לוגיסטית בעת הצורך, וגם משיגים טיפול רפואי טוב יותר. ואפשרות נוספת היא שאנשים עם חשיבה חיובית נוטים לדווח על סימפטומים כך שיישמעו חמורים פחות, ולעתים מה שנמדד הוא הדיווח ולא רמת הבריאות האובייקטיבית.

כך, כאשר מסלקים את כל המחקרים שיכולים להיות מוסברים על ידי משתנים מתערבים, הפסיכולוגיה החיובית נשארת עם מעט מאוד. "גישת החשיבה החיובית יכולה גם לגרום נזק עצום", אומרת שילה. "אנשים המאמינים שהיא הכלי המרכזי לטיפול בבעיה חמורה עלולים לוותר על טיפול רפואי חיוני. סיכון נוסף הוא שחולים ירגישו שמאשימים אותם במחלתם - אולי היא נוצרה משום שלא השתדלו מספיק, שלא חשבו באופן חיובי מספיק, ואם רק היו מתאמצים יותר, היו יכולים לשפר את מצבם".

פרופ' גבריאל אטינגן מאוניברסיטת ניו יורק מצאה גם היא שאופטימיות יתר לגבי תרחישים חיוביים פגעה לעתים בבריאות משום שהמטופלים דבקו בתרחיש האופטימי כתחליף, ולא כתמריץ להתנהגות בריאה. באחד ממחקריה, שבחן נשים שהחלו דיאטה, היא מצאה שככל שהנשים היו אופטימיות יותר לגבי התוצאות, כך הן הפחיתו פחות ממשקלן.

הממצא שוחזר במנותחי ירך שהיו צריכים ללכת הרבה כדי להחלים. ככל שהיו אופטימיים יותר בתחילת תהליך ההחלמה, כך הלכו פחות ונרפאו פחות. "חשיבה חיובית גורמת לנו לחוש כאילו כבר השגנו את המטרה ומפחיתה מאמץ", אומרת אטינגן, שפיתחה לה גירסה מעודכנת: "חשיבה חיובית ריאלית", שבה מעודדים את המטופלים לחשוב גם על האתגרים שעלולים להפריע להם בדרכם למטרה.

באחד ממאמרי הסקירה (מטה-אנליזות) המפורסמים על הקשר בין חשיבה חיובית לבריאות, ניתחו החוקרים פרופ' הווארד פרידמן מאוניברסיטת קליפורניה ומרגרט קרן מאוניברסיטת פילדלפיה מגוון מחקרים שפורסמו קודם לכן בנושא ולא הצליחו למצוא עדויות מספקות לכך שאופטימיות, תרגול חשיבה חיובית והשאיפה למשמעות בחיים השפיעו ישירות על מדדים קשיחים של בריאות. עם זאת, הם מצאו שהם משפיעים על התפיסה הסובייקטיבית של מצב הבריאות.

"קודם כול חשוב להבין שחשיבה 'חיובית' יכולה ללכת לכל מיני כיוונים", אומר פרידמן בשיחה עם "גלובס". "מי שמנסה לשמוח או להירגע באמצעות מנוחה על חוף הים, מסיבות אל תוך הלילה או אלכוהול לא יפיק מכך שום תועלת. מי שינסה לשפר את הרגשתו באמצעות ספורט, תמיכה באחרים, השכלה רבה יותר - הרגשתו הסובייקטיבית עשויה להשתפר בגלל מגוון של סיבות עקיפות.

הספורט מועיל לגוף, המיקוד באחרים מפחית תשומת לב מהתסמינים והשכלה יכולה לשפר את אופן הטיפול במחלה. אבל לא הצלחנו למצוא עדות לכך שיש השפעה ישירה על תוחלת החיים או על ריפוי מחלות, שאינה עוברת דרך המשתנים המתערבים.

"היום איננו יודעים באיזו מידה ה'שאיפה לחיים בעלי משמעות' משפרת את הבריאות הפיזית, אבל היא יוצרת מה שאני מכנה 'אישיות שיכולה לרפא את עצמה', שמקבלת אחריות רבה יותר על הבריאות שלה. לעומת זאת, תרפיית צחוק, טיפולים פסיכולוגיים לשיפור הביטחון העצמי ועצות ריקות 'להירגע' כנראה לא עושים גם את זה".

מחקרים שניסו בכל זאת לעשות את ההפרדה בין משתנים מתערבים להשפעה ישירה של חשיבה חיובית על הפיזיולוגיה האנושית, ניסו ליצור במעבדה תנאים של אופטימיות ופסימיות, ולבחון את השפעתן על סממנים ביולוגיים, למשל כאלה הקשורים לפעילות המערכת החיסונית. אחד המחקרים המפורסמים יחסית שעשו זאת הוא של ד"ר סוזן סגרסטורם. המחקר כלל שתי קבוצות סטודנטים למשפטים - האחת קיבלה בתחילת השנה טיפול פסיכולוגי מעודד-אופטימיות והאחרת לא קיבלה אותו. באמצע הסימסטר, עברו נסייני שתי הקבוצות בדיקת דם, והקבוצה שקיבלה תמיכה הציגה רמות גבוהות יותר של תאי "T Helper" ותאי "Natural Killer Cells", תאים החשובים לפעילות החיסונית של הגוף.

אם כך, הנושא סגור, לא? ובכן, לא בדיוק. סגרסטורם עצמה גילה שהממצאים הללו אינם עקביים ובניסויים מסוימים האפקט היה הפוך - אופטימיות פגעה דווקא בפעילות החיסונית. הדבר הוביל אותה לטענה חדשה: כאשר אנשים מתמודדים עם גורמי דחק פשוטים וזמניים, אופטימיות מועילה לפעילות המערכת החיסונית. לעומת זאת, בעת לחץ ממושך, האופטימיות מזיקה.

"חוקרים מסוימים, ובהם אני, מעריכים שלמצבי הרוח החיוביים יש השפעה פיזיולוגית ישירה על הגוף, שאינה רק מתווכת על ידי התנהגות. אולם, כרגע זו רק ספקולציה", אומרת סגרסטורם ל"גלובס" ומוסיפה שהיא אינה מכירה מחקרים רבים שבהם חולים למדו לתרגל חשיבה חיובית וכך השפיעו על חומרת מחלתם. "כמה מחקרים הראו שחולי איידס שלמדו לנהל את הדחק שלהם נהנו משיפור בפעילות החיסונית, אולם המחקרים אינם מקיפים או רבים". מחקריה של סגרסטורם עצמה עסקו לרוב באנשים בריאים.

מהי בכלל אופטימיות

ואחרי כל זה, ניקח רגע צעד לאחור. לדברי שילה, אף שאין הוכחות חותכות להשפעה ישירה של מצב רוח טוב על מדדים קליניים אובייקטיביים, בכל זאת יש בו משהו. "אחרי שפסלתי את המסקנה הפשטנית, אני יכולה לומר שיש קשרים בין מצבים נפשיים לבין בריאות פיזית. ישנו הקשר המתווך דרך ההתנהגות, ואנשים שחושבים חיובי כנראה חווים אותם תסמינים כמעיקים פחות".

- אז מהי המחלה ה"אמיתית"? מי אמר שהמחלה היא הבדיקה הקלינית ולא מה שאתה מרגיש?

שילה: "כמובן, שניהם הם המחלה ה'אמיתית', ואי אפשר להתעלם מאף אחד מהם. מחקרים אמנם מראים שלא ניתן להכפיף את המצב הגופני למצב הרוח ולדפוס החשיבה, אך הם מראים שחשיבה חיובית יוצרת הבדלים גדולים בחוויית המחלה".

- חשיבה חיובית כשלעצמה היא עניין סובייקטיבי. יכול להיות שמבחינת אדם מסוים יחוש שתשומת הלב הניתנת לו בעקבות תלונותיו היא "חיובית" או יראה בהצגת "האמת שלו" בלי ניסיון לייפות אותה עניין חיובי.

סגרסטורם: "אכן יש סגנונות חשיבה שונים לאנשים שונים גם בתוך מה שמוגדר 'חיובי' או 'שלילי'. למשל, ציפייה לאירועים אופטימיים (דיספוזיציה אופטימית) היא תכונה שונה מהיכולת להסביר באופן אופטימי מדוע התרחשו אירועים שליליים (שיוך אופטמי). אני לא מכירה מחקרים שבחנו איזה סוג אופטימיות מוביל לתוצאות בריאותיות טובות יותר, אבל החדשות הטובות הן שלאנשים רבים מאוד כנראה יש איזושהי יכולת לאופטימיות. חשוב לא לדחוק אנשים ולגרום להם להיות משהו שהם אינם, ובוודאי לא לדרוש מהם להתכחש למציאות. הטיפול יכול להתמקד יותר בניסיון להתרכז בתרחישים חיוביים סבירים, לעומת תרחישים שליליים סבירים".

מה אנחנו לא מבינים בנוגע לסטרס

אחד הדברים הברורים היום בעולם הרפואה הוא שיש קשר בין דחק (סטרס) לבין מצבנו הבריאותי. הוא אף מוגדר גורם סיכון רשמי למחלות לב. האם חשיבה חיובית יכולה להועיל כאן?

"יש אי הבנה גדולה מאוד בציבור לגבי סטרס", מבהיר פרידמן. "קריירה תובענית או סביבה מאתגרת חברתית אינם בהכרח סטרס, ולכן ההמלצה 'לנוח' היא לפעמים כל כך לא רלוונטית ולא מספיקה. נגדיר מצבים כ'סטרס' כאשר הם קיצוניים במידה שאינך יכולה להחזיר את האיזון הגופני. אם הייתי מוריד את בלוטות האדרנל שלך לא היית מפרישה כלל הורמוני דחק, אבל לא היית בריאה אלא מתה. כך הגוף מציג סימני 'דחק', כלומר חוסר איזון קיצוני, כשהוא מורעב, סובל מחוסר בשינה, כשהוא שמן או רזה מדי, כשיש בו זיהום או פצע, וכן, גם כשהוא חווה הצפה מוגזמת וממושכת של הורמונים כמו אדרנלין. כל המצבים הללו אינם בריאים, אבל זה לא אומר שבכל פעם שקצב הלב עולה אנחנו בבעיה".

לדברי שילה, אכן יש פרמטרים פיזיים המושפעים ממצב של דחק נפשי והתברר שיש מסלולים ביולוגיים הקושרים בין הורמוני דחק למערכת החיסון, אולם "חשוב להיזהר משום שגם מחלות לב לרוב נגרמות ממגוון של גורמים, ואפילו אם הדחק הוא גורם סיכון, הוא איננו הסיבה למחלה ומניעתו לא תרפא כנראה מחלה שכבר קיימת", היא אומרת. "אגב, מצבי לחץ מתמשכים, כמו זוגיות רעה או עוני, הם מזיקים יותר לבריאות מאשר מצבים קיצוניים אך חולפים, כמו אבטלה או מלחמה לא ארוכה".

- האם אפקט פלצבו אינו הוכחה לאופן שבו הציפיות שלנו - חיוביות או שליליות - משפיעות על בריאותנו?

שילה: "האפקט חזק במיוחד לגבי סימפטומים מדווחים, כמו תחושת כאב, והרבה יותר חלש כשמודדים סימפטומים קליניים ללא צורך בדיווח. יש מנגנון פיזיולוגי המתווך בין ציפיות לבין תחושות פיזיות, והוא קשור להפרשת אנדורפינים המפחיתים את תחושת הכאב, אבל זה עוזר רק עד רמה מסוימת".

הכול בגלל הקפיטליזם

אם אין הוכחות חד-משמעיות להשפעת החשיבה החיובית על הגוף, מדוע המיתוס הזה תפס חזק כל כך? חוקרים כמו ד"ר ג'יימס קויין מאוניברסיטת פנסילבניה ופובליציסטים כמו ברברה איינריך טוענים שזה פשוט חלק קטן מקונספירציה גדולה של הימין הכלכלי בארה"ב - האשמת בני אדם במחלתם וכך להשית עליהם חלק נכבד יותר מעלויות הבריאות.

איינריך, שחלתה בסרטן השד ונמאס לה לשמוע שעליה "להישאר חיובית", כתבה ספר מקיף בנושא, שכותרתו Bright-sided: How Positive Thinking is Undermining America. ספריה הקודמים עסקו במערכת הכלכלית בארה"ב, ובספרה החדש היא טוענת שגישה חיובית הפסיקה להיות מטרה בפני עצמה בעיני הציבור האמריקאי, אלא כלי להשגת מטרות קפיטליסטיות שונות - מי שחושב חיובי מתעשר, מוצא זוגיות ונמנע ממחלות, למשל. כך השתרשה תפיסה מוטעית שלפיה אם חושבים באופן ה"נכון", דברים רעים אינם יכולים לקרות.

בספרה היא מספרת שכשהיא עצמה חלתה בסרטן השד, הלחץ שהופעל עליה "לחשוב חיובי" היה בעיקר מצד "אחיותיה לצרה", שלא הסכימו לקבל בקבוצות התמיכה האינטרנטיות את ביטויי החשש והדכדוך שלה. "ברגע שניסיתי לסטות מדרך הדובונים וה'סרטן כמתנת חיי', צעקו עליי שארוץ לפסיכולוג", היא כותבת. זה מראה, לדבריה, עד כמה עמוק מגיע המשטור.

"חשיבה חיובית היא שיטה נהדרת לשליטה חברתית", היא מוסיפה וטוענת. "אם קורה לך משהו רע ואתה כועס או מבקש עזרה, מיד מתקבלת התשובה - זו בעצם אשמתך, וגם הפתרון נמצא בך. חשיבה חיובית הפכה גם לתרבות הארגונים היחידה השלטת בארה"ב - מוכרחים להיות חיוביים, תמיד. אנשים פוטרו משום שהיו 'שליליים מדי', שזה בעצם דומה לפיטורים של מי שמעביר ביקורת או שואל שאלות רבות מדי". לדבריה, תאגידים אמריקאיים מוציאים עד 100 מיליארד דולר בשנה כדי לעודד חיוביות לסוגיה בקרב עובדיהם.

בהקשר הכלכלי-רפואי, אומרת איינריך, "אם אתה אופטימי ובטוח שמצבך יהיה מדהים, מדוע שתקטר שאינך מקבל טיפול רפואי ראוי כמו המנכ"ל העשיר שלך? הרי ממילא הכול יהיה בסדר; אם אתה בטוח שתתעשר יום אחד, מדוע שתטרח לדאוג לפרולטריון על חשבון בעלי ההון? הרי יום אחד תהיה אחד מהם".

ומה אם אנשים מרגישים טוב יותר כי הם חושבים חיובי? "לנהל את מצב הרוח שלך זה גם המון עבודה. אולי היית מרגיש יותר טוב אם היית מניח לכל העבודה הקשה הזו?"

החוקר שמנסה להוכיח קשר בין לחץ לתהליך גרורתי בסרטן

פרופ' שמגר בן-אליהו מנסה להוכיח את הקשר בין לחץ נפשי להתפתחות גרורות סרטניות. במאמר שפורסם בכתב העת Nature Review קושרים בן-אליהו וחברי צוותו בין הורמונים המופרשים בעת לחץ לפני ניתוח להסרת גידול סרטני לבין גרורות המתגלות כעבור שנים רבות.

הטיפול שמציע בן-אליהו כדי למנוע זאת אינו מדיטציה, רגיעה על החוף או אימוץ גישה אופטימית לחיים, אלא תרופות שיחסמו את תגובת הלחץ של הגוף. לדברי בן-אליהו, הוא וצוותו הראו שבבעלי חיים חסימה תרופתית כזאת יכולה להפחית את מספר הגרורות. הטבה זאת נמצאה ב-6 סוגי סרטן שנבחנו.

התרופות שחוסמות את הורמוני הדחק כבר בשוק (דרלין ואטופן, החוסמות אדרנלין ופרוסטוגלנדינים), אך המחקר בבני אדם יצטרך לבחון חולים רבים מאוד לאורך שנים רבות כדי שניתן יהיה להוכיח את הטענה, וזו גם הסיבה שקשה כל כך להשיג לו מימון. "אם היה מדובר בתרופה שניתן לרשום עליה פטנט חדש, חברות התרופות כבר היו מממנות את הניסוי.

גם סביר שיימצא מימון ברגע שיהיו תוצאות ראשוניות בבני אדם", אומר בן-אליהו. בינתיים, הקבוצה מנסה להשיג מימון מקרנות ומבצעת מחקרים בקבוצות קטנות של חולים. עד אז, האם צריך לשלוח את החולים "להירגע"? "הממשק בין החוויה הפסיכולוגית להפרשת ההורמונים שאנחנו מזהים כמסוכנים הוא מורכב. זה תלוי בסוג הלחץ ובשאלה איך האדם תופס את גורמיו". כלומר, גם אם אנחנו יודעים שיש השקה בין נפש לגוף (או שהם אחד כפי שסובר בן-אליהו), איננו יודעים תמיד איך להשיג את התגובה שאנחנו רוצים.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובס טק?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות