פתח-תקווה: מתרוקנת מתושביה הנבלעים למרכזי קניות

מושגי העירוניות נכנסו לשיח של המנהיגות המוניצפלית, אך בינתיים הם רק ססמאות

הבשורה הטובה היא שמושגי העירוניות החדשה נהפכו למטבעות לשון המתגלגלות בשיח של המנהיגות המוניציפלית. ראשי ערים יודעים להגיד "עירוב שימושים" למשל, וגם "רחובות עירוניים", לפעמים מתפלק להם "הולכי הרגל" ו"שבילי אופניים" ואפילו "התחדשות עירונית במרכז העיר".

הבשורה שעדיין לא הגיעה היא הקשר בין המושגים האלה והתלות ביניהם. למשל, לא ברור עדיין שהצפיפות היא תנאי להיתכנות הכלכלית של תחבורה המונית יעילה. ראש העיר פתח-תקווה, שאי-אפשר לחשוד בכוונותיו הטובות, מתלונן ש"מצופפים לו יותר מדי את העיר", ובאותה נשימה מתלונן שהמדינה אינה דואגת לפתרונות תחבורה המוניים נאותים. הוא רוצה מרכז עיר שוקק, אך לא רואה את הקשר בין שימושי רחוב מגוונים לביטחון ברחובות ובין מעמדו של הולך הרגל במרחב הציבורי לבין איכות החיים העירוניים.

הספקת חניה בחינם במרכז העיר, כפי רוצה איציק ברוורמן, ראש עיריית פתח-תקווה, לא תעזור לו להתפתח. רחוב עירוני לא יכול להיות "שוקק" אם לא הולכים בו, ואיש לא ילך בו אם יובילו אותו אל המרכז דרך חניות תת קרקעיות. שממת רחוב גורמת לדלדול ולדלות של פעילות מסחרית.

אי-אפשר לעשות "עירוב שימושים" בלי צפיפות, כי כשאין מספיק קונים, אין מי שיישא את המסחר, ואין מי שיצדיק את התחבורה ההמונית. אין "רחובות עירוניים", אם לא מעמידים את הולכי הרגל במקום הראשון ודואגים למרחבים הציבוריים שמשרתים אותם: מדרכות רחבות, מרחבי התכנסות, חזיתות מסחריות ומוארות, ואוויר שאפשר לנשום ואינו מלא בפיח ורעש מנועים.

250 אלף תושבים חיים בפתח-תקווה, עיר ותיקה, עם מרכז הבנוי ברחובות מסורגים, בקנה מידה אנושי, המתכנסים לשוק יומיומי ולבית חולים מתקדם. יש בה שתי תחנות רכבת, וקו אוטובוס מהיר שמוביל ממנה, בכלי רכב חדישים ונוחים, לאורך כל המטרופולין.

צודק ראש העיר שמעמיד את התחבורה בראש סדר עדיפויותיו, תחבורה היא נגישות ותחבורה נגישה היא שוויון הזדמנויות. אלא שבעיות תחבורה לא נפתרות כשמרחיבים כבישים, וחלוקת שטחי חניה ביד רחבה היא הדרך הבטוחה לפקוק מרכזי ערים, ולגרום לרחובות להיות בלתי נעימים.

רחובות לא מזמינים מובילים לדלילות מסחר, ואלה שולחים את האנשים לבילוי בקניונים. קניונים - ברירת המחדל של רוב תושבי פתח-תקווה בימים אלה - הם הדרך הבטוחה להרוס עיר שמתרוקנת מתושביה המתכנסים בסביבות אטומות, שלהוציא בזבוז כסף אין בהם שום דבר.