הזכות להישכח: פס"ד חשוב של המחוזי על מחיקת כתבה בגוגל

המחוזי בת"א: גוגל מחויבת להסיר פרסום שגוי ולפצות את התובע בגין לשון הרע ■ עוד שלב בדרך למימוש "הזכות להישכח"?

גוגל / צילום: רוירטס
גוגל / צילום: רוירטס

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב החילו בישראל את מה שבאירופה הבינו כבר מזמן: לגולשי האינטרנט יש את "הזכות להישכח" מגוגל או מכל מנוע חיפוש אחר, ודאי ובפרט כשמדובר בפרסום שגוי לחלוטין.

תזכורת: בית המשפט של האיחוד האירופי הורה בשנת 2014 כי על גוגל להסיר ממנוע החיפוש שלה תוצאות המתייחסות לגולשים שאינן רלבנטיות, מיושנות או בלתי הולמות. את מנגנון ההסרה הזה, שנכפה על גוגל בפסיקת בית המשפט, יישמה גוגל ביחס לאזרחי האיחוד האירופי בלבד.

כשעניין דומה הובא לפתחו של בית משפט השלום בתל אביב, לא מצא זה לנכון להחיל בישראל את שזכו לו הגולשים באירופה. למזלם של הגולשים הישראלים, השופטת אביגיל כהן מבית המשפט המחוזי בת"א חשבה אחרת, ובמסגרת פסק דין שניתן לאחרונה בערעור, ביטלה את פסק דינו של בית משפט השלום.

במרכזה של הפרשה עמד עו"ד עמי סביר, שחיפוש שמו בגוגל היה מביא תוצאות שונות תחת כותרת פוגענית שאינה נכונה, ושנפסק לגביה שהיא מהווה לשון הרע. פניותיו של עו"ד סביר למפעיל אתר האינטרנט על מנת להוריד את הפרסום השגוי, סורבו. בשל כך חויב מפעיל האתר בבית משפט השלום בתשלום פיצויים על פרסום לשון הרע.

גוגל, שנתבעה גם היא, לא חלקה על כך שהפרסום אינו נכון, וגם הודתה שמבחינה טכנית היא יכולה להסיר את תוצאת החיפוש המלאה. למרות זאת בית משפט השלום סבר, בטעות לדעת הח"מ, כי אין מקום לחייב אותה כמנוע חיפוש באחריות לפרסום הפוגעני, במיוחד כשמפעיל האתר יכול היה לשנות את הפרסום בקלות ובכל עת.

גוגל לא יכולה להתנער מאחריות

בערעור, בית המשפט המחוזי הסכים עם הקביעה שמפעיל האתר חב בלשון הרע, שכן לא הוריד את הפרסום הפוגעני. עם זאת הוא פסק שגם גוגל אינה יכולה להתנער מהאחריות להסרת הפרסום. בית המשפט המחוזי פסק במפורש, שבימינו תוצאות חיפוש במנועי חיפוש הן מעין "כרטיס ביקור ראשוני" של אדם או גוף עסקי זה או אחר.

בית המשפט גם מכיר בכך, שפעמים רבות, בטרם נפגש אדם עם איש מקצוע ואף עם מכר שהוא אינו חבר קרוב שלו, נעשית - ולו לצורך סיפוק הסקרנות או לצורך התכוננות לקראת הפגישה - בדיקה שטחית במנוע חיפוש. בדיקה שכזו יכולה בתוך שניות לגלות דברים רבים על העומד מולך.

על רקע זה נפסק במחוזי, שכשאין ספק בכך שתוצאת החיפוש במנוע החיפוש שגויה לחלוטין, חלה על גוגל חובה להיענות לדרישת הסרה ולהסיר את הפרסום. לא כל שכן שעל גוגל לעשות כן, כשצד ג', שגרם לפרסום הפוגעני, אינו משתף פעולה או מסרב להסיר את הפרסום באתר שלו. בכך בית המשפט המחוזי ביטל והפך לחלוטין את פסיקת בית משפט השלום.

המחוזי הדגיש שגוגל אינה נדרשת לצנזר מראש תוצאות חיפוש או להתערב באופן יזום בפעולה האוטומטית של מנוע החיפוש. החובה שלה היא לפעול בהתאם לדרישה להסרה כאשר מדובר בעוולה מובהקת, כמו במקרה של הפרסום בעניינו של עו"ד סביר.

בעיני בית המשפט המחוזי הדרישות להסרה מגוגל או מכל מנוע חיפוש אחר, הן בדיוק כמו הדרישות שמופנות לכל מי שמנהל אתר ולאו דווקא ייחודית למנוע חיפוש. זהו מקרה קלאסי שבו יש להחיל מנגנון של "הודעה והסרה" (notice & take down) ואין סיבה להקל על מנוע חיפוש במקרה שכזה.

לעניין הערעור - בית המשפט המחוזי החליט, כי גוגל תישא במחצית מסך של 80 אלף שקל שהוא סכום הפיצוי הכולל שנפסק לעו"ד סביר בבית משפט השלום. כמו כן, גוגל ומפעיל האתר חוייבו לשלם הוצאות משפט במחוזי בסך 20 אלף שקל.

השאלה המעניינת היא כיצד גוגל תיישם עתה ואילך את פסיקתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בכל הנוגע לדרישות הסרה שתקבל מגולשים מישראל. לכאורה ניתן לטעון, שפסיקת בית המשפט המחוזי בישראל מצמצמת את החובה של גוגל ושל מנועי חיפוש אחרים להסיר פרסומים בהשוואה לזו שנקבעה על ידי בית המשפט של האיחוד האירופי. בעוד שבאירופה נקבע, ככלל, כי יש להסיר פרסום כל אימת שמדובר על פרסום שאינו ראוי, אינו רלבנטי, חסר תוקף או מוגזם, הרי שלפי הפסיקה בישראל חובת ההסרה חלה רק על פרסומים שהם שגויים לחלוטין, או לכל הפחות מהווים לשון הרע מובהקת.

כך או כך, אין ספק שבעניין הזה עוד לא נאמרה המילה האחרונה.

* הכותב עוסק בדיני אינטרנט, קניין רוחני ומשפט מסחרי

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובס טק?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988