כמו מרבית המסמסים, גם בועז דקל נהג לעשות שימוש יומיומי במה שרובנו מכירים היטב כיום כאימוג'יס, אותם סימבולים מצוירים מבטאי רגשות. הנה כך, במקום לכתוב "כל הכבוד" לבנו הצעיר על ציון טוב שקיבל במבחן, גם הוא השתמש בסימבול מחיאות הכפיים המפרגן או באגודל הלייק המזדקר לחיוב; ובמקום לכתוב לאשתו "יום נישואים שמח", שלח לה באותו היום לב מהבהב.
אלא שדקל אינו עוד מסמס מהשורה. הוא יזם בנשמתו ובעליה של חברת PMI, שמזה למעלה מ-20 שנה מייצרת, משווקת ומפיצה מוצרי פנאי ממותגים לילדים, ושברזומה שלה מסחור והחדרת מוצרים של זיכיונות בינלאומיים דוגמת הפאוור ריינג'ס, וובקינז, הזבלונים, פוקימון ואנגרי בירדס, לצד קלפי הסופר גול - אלבום תמונת כוכבי הכדורגל שאין כמעט הורה לבנים שאינו מכיר היטב.
כשרדאר הטרנדים של דקל החל להבהב בעוצמה, הוא יצא לבדוק את מקורות האימוג'יס, בשאיפה אולי למצוא ממי לרכוש את הזיכיון לשימוש בדמויות. אלא שלהפתעתו הוא גילה כי גם ביפן - שם נולדו ראשוני האימוג'יס מתוך שילובי סימני הפיסוק מייצרי ההבעה לשמחה :-), עצב :-( וכן הלאה - אין עליהם זכויות יוצרים.
הוא זיהה את ההזדמנות העסקית המונחת כאילו גלויה על הרצפה, פנה לעורכי דין שמתמחים בקניין רוחני, שכר מאיירים שפיתחו עבורו 500 אימוג'יס שונים על בסיס אלה המוכרים מהמקלדות הווירטואליות במכשירי אפל ובאנדרואיד - ורשם עליהם פטנט ברחבי העולם.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
