שינוי דרמטי בצריכת התוכן של הילדים מטלטל את התעשייה

כ-40% מהילדים ומהנוער צופים בתכנים באמצעות הטאבלט או הסלולרי, כ-40% הודו שירגישו בחסרונו של הסלולרי יותר מאשר בחסרונה של הטלוויזיה, ושליש מהילדים מעדיפים בכלל גלישה ברשתות החברתיות על פני טלוויזיה

בראשית יולי השיק ערוץ ניקלודיאון את אפליקציית "ספוג מאסטר", פיתוח ישראלי, שמלווה את שידורי "בוב ספוג" בארץ. בתוך שבוע היא זכתה בלמעלה מ-100 אלף הורדות, הישג שהדהים גם את הנהלת הערוץ.

3 פעמים ביום, במהלך שידורי התוכנית, מציגה האפליקציה שאלות על הפרק המשודר, שעליהן מתבקשים הילדים לענות בזמן קצוב. בסיום הפרק מופיעים על גבי מסך הטלוויזיה שמות הזוכים לאותה תוכנית, מה שגורם למשתתפי החידון, ילדים בני 9-12, להישאר צמודים למסך עד הופעת הכתוביות.

הרעיון שמאחורי פיתוח אפליקציות שילוו את תוכניות הילדים מתוחכם משנדמה. בתעשייה אוהבים לקרוא לו חיזוק הנאמנות למוצר; ובמילים אחרות: דרך מחושבת להתמודדות עם תופעת המסך השני, שאינה פוסחת גם על ילדים.

הסבר קצר: מרבית הצופים כיום בטלוויזיה אוחזים תוך כדי צפייה במסך נוסף - סמארטפון, טאבלט או לפטופ. הקשב כבר אינו מופנה רק לתוכנית הנצפית אלא נאבק על תשומת-הלב עם התכנים שבמסך המתחרה.

אחת הדרכים להשאיר את הילדים בתוכנית, בעיקר את אלה שאוחזים כבר בסלולרי משלהם, היא פיתוח תוכן אטרקטיבי שילווה את השידור, ובלא מעט מקרים גם ימשיך להעסיק את הצופה לאחר שהתוכנית מסתיימת. למשל, פיתוח אפליקציות של קבוצות פייסבוק או ווטסאפ פיקטיביות, המעדכנות באמצעות הודעות טקסט על הנעשה בחיי הדמויות בין פרק לפרק. בבחינת אם אינך יכול לנצח את תרבות הגלישה - פשוט הצטרף אליה.