אילון נופר למדה בגיל 30 להיות בחופשה

אפילו האמונה שליוותה אותי כל חיי, שהכול פתוח ואפשרי, לא עזרה לי במתחם הנופש היוקרתי ■ מיוחד ל"ליידי גלובס"

תמיד החשבתי עצמי אדם חופשי, והחופש מצא ביטויים רבים בחיים שלי - מבחירות לא שגרתיות דרך שבירת מוסכמות ועד אמונה חזקה שהכול פתוח והכול אפשרי. לכן הווידוי הבא בטח יהיה מפתיע: יחסית לאדם שאוהב חופש, עד לא מזמן לא ידעתי איך להתמודד עם חופשות. לא הבנתי את הקונספט שלהן, הן תמיד היו עבורי אתגר לא מפוצח.

אני עוד יכולה להרגיש פיזית את חוסר האונים שחוויתי בחופשה אקזוטית בריזורט מפואר בהרי טורקיה. התמונה זכורה לי. אני עומדת בבריכה טבעית מהממת ושואלת את עצמי "איך אעביר עוד 3 ימים בסיוט הזה?".

במלון רוחני ליד ראש-פינה חשבתי שאני מאבדת את ההכרה מרוב שיעמום. כל האנשים הסתובבו בחלוקים לבנים וחיוכים רכים, ואני רק רציתי לרוץ במסדרונות ולצעוק על כולם: "תגידו, מה קורה פה? מה לא הבנתי?". לשמחתי לא צעקתי. במקום זה למדתי שיש הבדל גדול בין חופש לחופשה. וכמו בכל תחום בחיים, רכישת מיומנות חדשה מצריכה אימון.

בגיל 30 עברתי משבר שהכריח אותי לקחת פסק זמן יזום מהמציאות. ארזתי תרמיל ויצאתי לחוות את רוח החירות האולטימטיבית. ידעתי שכל התשובות מצויות בשקט שמחכה לי.