גולשים באובססיה

תכניות ריאליטי, דוגמת "האח הגדול", הן סוג של ניסוי סוציולוגי מרתק. התופעה המעניינת בהן היא האופן שבו מו*סרות ההגנות הטבעיות של האני. אותן הגנות ששומרות עלינו לא להגיד לאנשים מה אנו חושבים עליהם באמת, או לומר בראיון עבודה שהתכונה השלילית שלנו היא פרפקציוניזם. על פי תיאוריית ההצגה העצמית, כאשר אנחנו מצויים בחברה, אנחנו מנסים להציג תמונה של מי שהיינו רוצים שיחשבו שאנחנו. בתחילת תכנית הריאליטי קיימת אצל המשתתפים מודעות גבוהה לאופן שבו הם מתנהגים ומציגים את עצמם. כאשר עובר זמן, הגנות אלה נחלשות ומתקלפות בזו אחר זו, מה שמאפשר הצצה לאני האמתי.

מקום נוסף המאפשר הצצה מסוג זה הוא העולם הווירטואלי. ידוע שאנשים אומרים ועושים ברשת דברים שלא היו אומרים או עושים בעולם ה"פנים-אל-פנים" שלהם. חוקרים מכנים זאת "אפקט הסרת העכבות". אפקט זה נחקר על פי רוב בהקשר של רשתות חברתיות ותקשורת בינאישית ברשת, אך הוא נכון גם לזמן שבו אנו גולשים באתרים אחרים. כאשר אנו קונים בגד, קוראים כתבה או צופים בסרטון, גם אז אנו מתנהגים שונה מהאופן שבו היינו מתנהגים לו היינו עושים את אותה פעילות בעולם האמתי.

באינטרנט ניתן להביא לידי ביטוי את כל האובססיות שלנו בלי לתת על כך את הדעת. כתוצאה מכך, היצרים החבויים שלנו שנמצאים בשליטה בעולם האמתי, נותנים לעצמם דרור. התבוננות באנשים בזמן השיטוט שלהם באתרים שונים, מספקת הצצה ליצרים ולדחפים שלהם - כלומר, כיצד הם היו מתנהגים כשאף אחד אינו רואה אותם.

שופינג בלי חשבון

נניח שאתה נוסע ברכבת לעבודה, לוקח עיתון לקרוא עם הקפה, ומפאת חוסר מקום מתיישב ליד אנשים שעלו בתחנות קודמות. רוב הסיכויים שתניח את העיתון על השולחן ותתחיל לדפדף מהכותרות הראשיות פנימה. לא כך בעולם האונליין. אחוז לא מבוטל של אנשים מטפל ראשית בצרכים הרגשיים, לפני שהוא מגיע לתכנים המצריכים השקעת משאבים קוגניטיביים, ומתחיל עם התכנים הנמוכים, כמו כתבות רכילות או ספורט. רק לאחר השבעת העונג באמצעות תכנים שלמוח נעים לעבד, מגיעים לתכנים עמוקים יותר.

לעומת זאת, כאשר אנו נמצאים בנוכחות אנשים, יש לנו צורך לא מודע לעשות רושם. בנוסף, קיימת תחושה לא מודעת שבוחנים אותנו ולכן נקפיד להישמע לנורמות החברתיות הנתפסות כמתאימות לסיטואציה. אולם, בעולם הווירטואלי נרשה לעצמנו לנהוג בחופשיות ולספק את יצרינו כאוות נפשנו ללא מתן דין וחשבון.

תארו לעצמכם אדם הלוקח עגלת קניות, מכניס לתוכה כמה מוצרים, מניח את העגלה בצד ושב מדי יום לחנות כדי לבחון את הפריטים, לקבל חיזוק נוסף לרכישה או לבדוק אם אחד הפריטים הוזל. כמובן שאיש לא ירשה לעצמו לנהוג כך בעולם האמתי, אך באתרי קניות בעולם הווירטואלי, הבדיקה האובססיבית היומיומית, או אחת בכמה ימים, של סל הקניות היא תופעה נפוצה. אפשר להקיש מכך על המניעים החבויים ביותר שלנו, שהיינו נוהגים לפיהם אילו היו נתפסים כלגיטימיים.

ואם בקניות עסקינן, ישנה תופעה נוספת הנפוצה אצל אחוז לא זניח באוכלוסייה - הבדיקה האובססיבית של כל פריט ופריט. נניח שהחלטנו לרכוש מצלמה. רוב האנשים משווים בין ארבע-חמש מצלמות ומקבלים החלטה. הבודקים האובססיביים, לעומתם, לא ינוחו עד שימצו את כל הפריטים ברשימה ויבחנו אותם היטב. אובססיית הבדיקה עונה על הצורך להרגיש שליטה. החיפוש האובססיבי לרוב אינו מוביל לקנייה, אלא בא כתרפיה וירטואלית המספקת מענה לתחושת חוסר הוודאות בעולם.

לא מעט אנשים בודקים מה השתנה ברשתות החברתיות כמה פעמים בשעה, בפרט אם פרסמו תמונה או פוסט. הם מעוניינים לבדוק כמה לייקים קיבלו. הלייק קיבל משמעות פסיכולוגית, מעבר לתגובה אובייקטיבית, הוא הפך להיות אישור או תמיכה באדם עצמו. הוא יכול לרומם או להוריד את התחושה העצמית של האדם אפילו עד לרמה של דיכאון.

ד"ר גוגל

אובססיה נוספת, המצויה בישראל באחוזים גבוהים יותר בהשוואה למקומות אחרים, היא התמכרות כפייתית לחדשות. המכורים מבקרים באתרי חדשות לפחות פעם בשעה, וגם בעודם בתוך האתר הם לוחצים על "רענן", שמא משהו השתנה. הקיצוניים שבהם עוברים מאתר חדשות אחד למשנהו וקוראים את אותה פיסת מידע בגרסאות שונות. אובססיה זו נוצרה כתגובה לאורח החיים המהיר והרווי באירועים. מוחנו מקדיש תשומת לב רבה לקידוד הפתעות או אירועים לא צפויים, כיוון שמבחינה הישרדותית אירוע לא צפוי מרמז על סכנה. לכן נוצר צורך בלתי נשלט לדעת מה קורה בכל רגע נתון, במטרה להפחית את החרדה הקיומית, גם כאשר אין אירועים מיוחדים.

הצורך במענה מהיר והפחתת חרדות מקבל ביטוי גם בתחום הרפואי. למנגנון זה יש שני ביטויים עיקריים: אבחון אונליין ואינטלקטואליזציה. הילד שב מהגן עם חום והקיא פעמיים? אנחנו מגגלים את הסימפטומים "חום 38.5 והקאות". אם לפתע חשים בכאבי ראש בלתי מוסברים, מקלידים "כאבי ראש וסחרחורת" ומתחילים לקרוא את כל הסיבות האפשריות לסימפטומים אלה. המטרה בהתנהגות זו היא גם להפחית חששות, לדעת שאנחנו לא עומדים למות בקרוב או חולים במחלה סופנית.

מנגנון נוסף הוא אינטלקטואליזציה - צורך אובסיסבי בחיפוש מידע. אדם המתבשר על מחלה מעדיף להתייחס לאספקטים האינטלקטואליים של הסיטואציה, תוך התעלמות מהאספקטים הרגשיים שלה, ומחפש מידע באינטרנט כדי לא להתייחס לקושי הרגשי. שימוש מוגזם במנגנון זה עשוי להביא לריחוק ולניתוק של האדם ממאורעות ומאנשים סביבו.

ואם כבר התמכרות, בשנים האחרונות נפוצה התופעה של התמכרות לאתרי היכרויות, כאשר השהות בהם הופכת להיות מטרה מתגמלת בפני עצמה. אנשים גולשים באתרי ההיכרויות בין שעה וחצי לשעתיים ביום, מצ'וטטים עם כמה אנשים במקביל ובודקים הודעות כמה פעמים ביום. התגמול הוא תחושת ההישג וההתמכרות לאשליית הנחשקות המסופקת תדיר. יותר ויותר אנשים מבלים שם בחוסר תוחלת זמן ממושך - אותו זמן שאפשר היה להשקיע בקשר אמתי.