פורטפוליו | סיגל שאלתיאל-הלוי

משפחה: שני ההורים מגיעים מכפר במרוקו. הם נפגשו והתחתנו שם, וחלק משבעת אחיי נולדו שם (אני נולדתי בארץ). ב-1953 הוריה של אמי החליטו לעלות לישראל ואמי נותקה ממשפחתה למשך 11 שנים. בסופו של דבר הם עלו לארץ והתיישבו בשיכונים בנהריה. אבא עבד בשנה הראשונה בקק"ל, ואחר-כך השתלב בתעשיית הטקסטיל כעובד ייצור עד שיצא לפנסיה. לאימא, מורה לגיאומטריה, נאמר שכדי לקבל הסמכה להוראה בארץ עליה ללמוד באולפן בבאר שבע, מה שהיה בלתי אפשרי מבחינתה. היא ויתרה ועבדה בניקיון במשך 36 שנים.

ילדות: נהריה. נחשבתי לחננה, הייתי תלמידה מצוינת ואהבתי לקרוא. מגיל צעיר הייתי מאוד עצמאית, והבנתי שאני לא יכולה להטריד את ההורים עם בקשות לכסף, אז מגיל 14 עבדתי כבייביסיטר ומימנתי את מה שרציתי לקנות. הייתי בצופים בסתר, כי אבא, שבא ממשפחה דתית, חשב שזה לא צנוע. למדתי שנתיים בבית ספר דתי, ואחר כך בממלכתי-דתי ובתיכון הייתי במגמת מזרחנות.

שפי: בעלי. בעל עסק לפיתוח אריזות שמחזיק גם מבשלת בירה בבית. אדם יצירתי, רוחני ומאוד שונה ממני. גדלנו יחד, אהבנו יחד, חווינו יחד ונשברנו יחד. התחתנו יום לפני שהייתי אמורה להתגייס למודיעין, כי אביו החולה ביקש להיות נוכח בחתונת בנו הצעיר. זו לא הייתה החלטה פשוטה בשבילי, אבל הוריי, כמובן, שמחו מאוד. יש לנו שלושה ילדים ואנחנו גרים במצפה מנות בצפון.

קריירה: עבדתי שש שנים בשילב בנהריה כיועצת מכירות. ב-1992 התפטרתי אחרי חופשת הלידה וקיבלתי הצעה להיכנס לזוגלובק כרכזת משאבי אנוש, בלי שהיה לי מושג קלוש בכוח אדם או בתעשייה. בתוך שלוש שנים מוניתי למנהלת כוח אדם במפעל בנהריה, ואחרי חמש שנים נוספה גם המשחטה לאחריות שלי. שמונה שנים אחרי שנכנסתי לחברה הפכתי למנהלת משאבי אנוש של כל התשלובת, ותוך כדי משרה וחצי בזוגלובק וגידול שלושה ילדים, למדתי לתואר ראשון במנהל עסקים, ובסופו של דבר קודמתי לתפקיד משנה למנכ"ל.

תפנית: בגיל 40 התלבטתי אם למשוך את הזמן בתקווה להתמנות למנכ"ל, אף על-פי שהיה ברור שהתפקיד שמור לבני משפחות הבעלים. קיבלתי החלטה כואבת לסיים את ההתקשרות, מה שהיה קשה מאוד לשני הצדדים. לקחתי חופשה של חצי שנה למנוחה, ואז הגיעה הפנייה מהמשרד לפיתוח הנגב והגליל.

המשרד לפיתוח הנגב והגליל: אורנה הוזמן-בכור, שהייתה אז המנכ"לית, הציעה לי להיות ראש אגף גליל במשרד, והייתי בתפקיד שלוש שנים וחצי. אחרי הבחירות, השר סילבן שלום קיבל גם את משרד התשתיות הלאומיות. אורנה עברה לנהל אותו והשר שלף אותי משירות המדינה כדי להחליף אותה במשרד לפיתוח הנגב והגליל. אני חייבת לשניהם תודה על ההזדמנות שנתנו לי.

אריה דרעי: שר הכלכלה והשר לפיתוח הנגב והגליל. כשהוא נכנס התכוננתי לזה שאולי ירצה להחליף אותי. זה לא קרה. גיליתי אדם מבריק שנותן מרחב פעולה, חברתי, אכפתי וסומך על שיקול הדעת שלי.

פריפריה: רוב האוכלוסייה שם זקוקה לחיזוקים חברתיים וכלכליים. התקציב אף-פעם לא מספיק, אבל אנחנו יודעים למנף את מעט הכסף שיש לנו.

כיל: מעסיק גדול ומשמעותי. מקווה שיימצא האיזון הנכון בין מיקום החברה מבחינה כלכלית מול המדינה, לבין שמירה על מקומות העבודה שהיא מספקת בנגב.

עיר הבה"דים: חיונית לנגב. אנחנו מחזיקים את תשתית החינוך, התרבות והתעסוקה לבני הזוג של החיילים ושל עובדי צה"ל שיעברו ליישובים הסמוכים לה.

קמפוס ללימודי רפואה בצפת: פרויקט הדגל שלנו. המחזור הראשון של הרופאים כבר עושה סטאז'.

בישול: תרפיה. מבשלת הכול, ובלי להשתחצן, אני נחשבת לבשלנית טובה.

תפיסת עתיד: הייתי רוצה להיות בעמדת השפעה בתפקידים חברתיים, לאו דווקא בשירות הציבורי, ולהגיע לעמדות בכירות.