תלמידים לעתיד: אילו יכולות עבודה יצטרכו העובדים בעשורים הבאים?

אחד מתפקידיו של בית הספר הוא להכין את דור העתיד של עולם העבודה, ולכן השאלה מהן יכולות הליבה שעלינו ללמד בבתי הספר, היא חשובה

תלמידים / צילום: תמר מצפי
תלמידים / צילום: תמר מצפי

התלמידים שהתחילו בשעה טובה ללמוד בכיתה א' השבוע ייכנסו לשוק העבודה בסביבות 2030. זה יהיה שוק שאנחנו אפילו עוד לא יודעים אילו שאלות לשאול לגביו, ובכל זאת, אחד מתפקידיו של בית הספר הוא להכין את דור העתיד של עולם העבודה, ולכן השאלה מהן יכולות הליבה שעלינו ללמד בבתי הספר, שעלתה בשיחה עם אנשי מקצוע ממשרד החינוך, היא חשובה.

חשבו על זה, במקום העבודה מנהל אינו מבקש מאיתנו להיבחן בסוף השבוע על החומר שסיכם עבורנו בתחילתו, ועם זאת, מערכת החינוך שלנו כיום מבוססת ברובה על סיכומים והצלחה נמדדת ביכולתנו להיבחן על החומר. האם זו הכנה נכונה לעולם העתידי?

על חשיבותו של החינוך ניתן ללמוד מההיסטוריון פרופ' יובל נח הררי, מחבר הספר המדובר "קיצור תולדות האנושות". בהרצאת TED מצוינת הוא מסביר שההבדל בינינו לבין שאר בעלי החיים על כדור הארץ אינו ברמה הפרטנית אלא דווקא בדרך שבה אנו מתנהלים בקבוצה. לטענתו, בני האדם שולטים בכדור הארץ משום שהםבעלי החיים היחידים שיודעים לשתף פעולה באופן גמיש ובקבוצות גדולות מאוד. אותה גמישות היא היכולת שלנו להתארגן מחדש לאורך ההיסטוריה, והקבוצות הגדולות מתייחסות ליכולתנו לשתף פעולה עם אנשים רבים שזרים לנו.

היכולת הזאת נובעת מכך שרק בני האדם יוצרים ומאמינים במה שפרופ' הררי קורא לו "סיפורים פיקטיביים", כאלה שגורמים לקבוצות גדולות לציית ולפעול על פי אוסף חוקים, נורמות וערכים. מתוך כך נובע מקומו המשמעותי של החינוך בהיסטוריה. החינוך משלים את מה שהגנטיקה אינה יודעת לעשות: להעביר זיכרון, רעיונות, זהות, תרבות ויכולות. אם בני האדם ייחודיים בכך שהם יודעים לעבד ולהעביר מידע כזה בין הדורות ובכך ליצור אינטליגנציה שאין כמותה בכדור הארץ, הרי שתפקידו של החינוך בתהליך הזה חיוני לקיומנו.

אבל האם הגיע הזמן לשנות את תפקידי החינוך המסורתיים? בטור מרתק שכתב איש הטכנולוגיה ירון לניר ל"ניו יורק טיימס" ב-2010, הוא מעלה שאלות על תפקידו של החינוך בעידן הטכנולוגי, אילו מתפקידי החינוך המסורתיים מוחלפים או לפחות משתנים כתוצאה מהטכנולוגיה ואילו אינם משתנים. לטענתו, המידע המועבר בין הדורות, הכולל את המידע שמעבירים בבית הספר מורים לתלמידים, מצוי היום בשפע ובמרחק לחיצת כפתור. לכן אנחנו רואים עבודות של תלמידים שנוצרו מאוסף של הדבקות מהרשת במקום לחשוב, לחקור וליצור. המערכת למעשה מלמדת את התלמידים שתפקידם להעתיק ולהעביר מידע ממקום למקום, להיות מקור למידע, כזה שאפשר בעזרתו לעבור את המבחן.

במערכת כזאת הולך לאיבוד חלקו של האדם ביצירה. אם תלמידים לא ילמדו לחשוב, שום גישה למידע לא תעזור להם. לכן עתיד החינוך בעידן הטכנולוגי תלוי ביכולתנו להבין איזה מידע אנחנו צריכים להקנות ואיזה יכול להישאר נגיש, ובלבד שנדע שהוא שם ונדע מדוע אנחנו זקוקים לו. מטרת החינוך, לפחות בחלקה, אינה קשורה להקניית ידע קיים אלא לכיוון הדורות הבאים לעולמות בלתי ידועים, ליכולת להמציא את עצמם מחדש. הלמידה, בבסיסה, צריכה להיות קפיצה אל הלא-נודע.

למידה כזאת כוללת מה שמוגדר "גמישות למידה". על פי מחקר של אוניברסיטת קולומביה אנשים בעלי גמישות למידה יכולים במהלך חייהם להיפטר על פי צורך מיכולות, מנקודות מבט ומרעיונות שאינם רלוונטיים יותר, וללמוד חדשים על פי הצורך. תפיסה כזאת תאפשר לתלמידים שלנו לפתור את הבעיות המורכבות של העתיד ועלינו לצייד אותם ביכולת הזאת להתפתח, לצמוח ולעשות שימוש באסטרטגיות למידה שונות במהלך חייהם, שבהם יתמודדו עם שאלות שעדיין לא הומצאו. הדור שצומח היום צריך ללמוד לחיות במקביל בשני עולמות - הפיזי והדיגיטלי. לחיות, לתקשר, לעבוד. והם מוכרחים לפתח מיומנויות שיאפשרו להם להתנהל בשני המרחבים בהצלחה.

הגורם האנושי

דוח שפרסמה קבוצת מחקר מקליפורניה, The Institute for the Future, על יכולות העבודה בשנת 2020 מצביע על כך שאם לפני עשור חששו עובדים ממעבר העבודה למדינות אחרות, לרוב בעקבות שכר נמוך יותר (עולם פיזי, זוכרים?), היום התחרות על מקומות עבודה נעשית בענן, באמצעות כלים המאפשרים לאלפי עובדים גישה לעבודה בלא קשר למקום ולזמן (פיזי ודיגיטלי). ועם השינוי בהגדרת העבודה, גם היכולות שמאפשרות לנו להיות עובדים פרודוקטיביים בעתיד מוגדרות מחדש.

הדוח מסמן עשר יכולות שיידרשו לעובדים בשנים הבאות, בעשור הקרוב לפחות, ורובן קשורות בדיוק למה שמבדיל אותנו ממכונות. ביניהן היכולת להבין דברים לעומקם, לפענח, לגבש תובנות ייחודיות הנדרשות לקבלת החלטות; יכולת חישובית, שתאפשר לנו לעבד כמויות מידע רבות ועל בסיס המידע לגזור את ההחלטות הנכונות בהתאם למציאות.

לא פחות חשובה האינטליגנציה חברתית - היכולת להבין את האדם שמולנו גם מעבר למילים שנאמרות. חוקרים שואלים את עצמם בשנים האחרונות אם הדור הצעיר מאבד את היכולת לקרוא רגשות ותגובות אנושיות כתוצאה מכך שהוא "חי" שעות רבות "דרך" העולם הדיגיטלי או "בתוכו". ב"דרך" הכוונה היא לכך שאמצעי התקשורת של היום "מסננים" רבים מה"חיישנים" שאנו משתמשים בהם בשיחה פנים אל פנים, ולכן עולה השאלה אם הילדים שלנו מאבדים את היכולת להשתמש בחיישנים האלה. "בתוכו" מתייחס למשחקי המחשב ולעולמות הדיגיטליים, וגם לפייסבוק - רשת שהיא עצמה דיגיטציה של עצמנו.

חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה מצאו שאכן יש סיבה לדאגה. היכולות החברתיות של הילדים יורדות ככל שיש להם פחות זמן פנים אל פנים, והדבר המדאיג במיוחד הוא אובדן היכולת לקרוא רגשות של אחרים. וכאן אנחנו חוזרים לתפקיד המורה, האדם.

אם היה לכם "מורה לחיים", אחד כזה שהשפיע עליכם ואתם זוכרים לטובה עד היום, סביר להניח שהדבר שאתם זוכרים איננו קשור במידע שהקנה לכם אלא דווקא בפן האנושי, בחיבור, ביחס. בסופו של דבר, בלב מערכת חינוך מצליחה נמצא האדם. זה שלא מלמד למבחן, בטח לא לציון. זה שמלמד את הדור הבא לחקור ולפענח באופן עצמאי את האתגרים שסביב, להבחין בין עיקר לטפל, לעשות שימוש במרחב המידע האינסופי כדי לחפש פתרונות גמישים ויצירתיים, לרוחב תחומים ומקצועות ובשיתוף פעולה עם אחרים, קרובים ורחוקים. לכן, עם תחילתה של שנת לימודים חדשה, נאחל לכולנו שנדע לשמור על המרכיב האנושי, הלב של היותנו בני אדם.

הכותבת היא דירקטור משאבי אנוש באינטל מרחב אירופה ובעלת הבלוג "על עבודה וקריירה באמצע החיים", www.niritcohen.com

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988