אפילו הצבע טרנדי ועדכני: גוון שנע בין כחול עמוק וירוק כהה שהופכים אחרי עיבוד לטורקיז עז ומתוחכם, צבע שיכול להיות בקלות הצבע הנכון בעולם האופנה בחורף הקרוב. כשמפוררים את האבקה ביד, האצבעות נצבעות כמעט מיד, ובמטבח מספיקה נגיעה כדי לצבוע מנה שלמה בטורקיז. פנקייקים, שייקים, עוגיות וחטיפי בריאות, גלידה או סלט מקבלים צבע עז ומבטיחים נסים ונפלאות.
אבל עם כל הכבוד לגוון, הספירולינה היא הרבה יותר מאצה צבעונית: מייחסים לה את התואר המזון הקדום ביותר על-פני כדור הארץ, ובשנות ה- 80הכריז עליה ארגון הבריאות העולמי כמזון העתיד של האנושות בשל אחוזי החלבון הגבוהים שבה. חסידי האצה האקזוטית, שזוכה לסופרלטיבים מקיר לקיר, מבטיחים שהיא מסוגלת להציל ילדים מתת-תזונה, לפתור את בעיית שטחי הגידול החסרים בעולם, להפוך למזון לבקר ולבעלי-חיים, ולצמצם את נזקי המזון המעובד. להשלמת הטיעון הם גם לא שוכחים להזכיר שנאס"א מציידת את האסטרונאוטים שלה באצה כשהם נשלחים לחלל.
ההייפ סביב הספירולינה לא מתמצה בדיבורים ובבתי הקפה שמגישים מזון בריאות: הספירולינה הפכה גם לעסק כלכלי רציני כאשר עוד ועוד חוות לגידול האצה נפתחות או מתרחבות; המגדלים מדברים על ביקוש גבוה בשוק המקומי, על יצוא ועל החזון שישראל תהפוך בקרוב למעצמת ספירולינה עולמית. אז יצאנו בעקבות הספירולינה הישראלית, מצפון עד דרום, וחוץ מתעשייה בצמיחה מרשימה מצאנו גם ענף רווי אמוציות, רמות מחירים שנויות במחלוקת, מחקרים מדעיים, ביולוגים מסורים, ולהבדיל, גם שרלטנים שמבטיחים ירידה במשקל וריפוי ממחלות. אז לפני שנצא לדרך, נסייג: תוסף תזונה, טוב ככל שיהיה, הוא קודם כול גם אריזה שיווקית.
איך זה התחיל?
לשאלה איך הגיעה הספירולינה לישראל יש כנראה די הרבה תשובות. הנה אחת מהן, שאולי מייצגת גם את האחרות.
לפני כתשע שנים שהתה אומינה, כיום מנחת סדנאות בנושא ה"סופר פוד" ומפעילת חנות מקוונת בתחום, בחווה בדרום אמריקה לצורכי לימוד הנושא. סופר פוד, היא מסבירה, הם חומרי גלם בעלי ערכים תזונתיים גבוהים במיוחד שאליהם משתייכת גם הספירולינה. אחרי שהתוודעה לאצה היא החלה להוסיף אותה לשייק הבוקר שלה. כשהילדים נולדו נתנה להם אומינה את הספירולינה מיד עם הטעימה הראשונה של מזון מוצק. "זה הדבר הראשון שנתתי להם בכפית ביחד עם התפוח המרוסק", היא מספרת. ב-2012 היא חזרה לישראל ואיתה גם הבשורה. "הצבע העז של הספירולינה הוא הסיפור המשמעותי שלה", היא אומרת, "מזון בעל צבע עז מלמד אותנו עד כמה הוא מזין ודחוס. הדחיסות של אצת הספירולינה מורכבת מחלבון מלא, ברזל, חומצות שומן, אנזימים, נוגדי חמצון, ויטמינים, מינרלים וכל המיקרו-נוטריינטים שיש בה. היא בעצם המולטי מינרל והמולטי ויטמין של הטבע. היא מצוינת לטיפול בתת-פעילות של בלוטת התריס שהרבה סובלים ממנה. היא מתאימה לאנשים עם מחסור בברזל, גם בקרב מי שאוכל בשר. היא מצוינת לנשים בהריון, לנשים אחרי לידה, לילדים ולפעוטות. היא מחזקת ובונה את הדם, מסייעת במקרים של דלקות ואלרגיה, ממריצה ומסייעת באנרגיה ובח
יזוק כללי של מערכת החיסון".
את הספירולינה צורכים בטבליות, בצורת אבקה לאחר שהאצה עברה ייבוש, או בצורה של "קראנצ'" - מעין פתיתים מיובשים שאפשר לפזר בסלט. צורת צריכה פופולרית נוספת היא 'טרייה' - כשהאצה קפואה ומחולקת למנות. בצורה זו, מסבירים המומחים, האצה שומרת על רוב הערכים שבה וזהו מוצר הדגל של הענף המקומי.
כמה צריכה יש בישראל? חברת ברא צמחים שעוסקת בתחום מעריכה את שוק תוספי התזונה בישראל ב-900 מיליון שקלים בשנה. לפי ההערכות, מזונות העל וביניהם הספירולינה הם כ-15% מהשוק הזה. הביקוש לספירולינה ולמוצרים המבוססים עליה, מוסיפים שם, עולה בשלוש השנים האחרונות ב-25% מדי שנה".
היי-טקיסטים בחקלאות
את הספירולינה שמשמשת את חברת ברא צמחים לייצור קפסולות של האצה, מגדלת חברה בשם אלג'יארט, שהוקמה לפני כשלוש שנים באזור כפר רופין, שם מגדלים את האצות בבריכות שמשתרעות על-פני מספר דונמים. החזון, מספר המנכ"ל אורי מתיתיהו, הוא לחלוש על מאות דונמים של בריכות, "ולהפוך את ישראל למעצמת גידול של הספירולינה".
"אנחנו עובדים כעת בפרופיל נמוך", מסביר מתיתיהו, "ומתמקדים בהרחבת החווה ובמימוש היכולות שלנו, וזאת לאחר שהצטרף לחברה משקיע חזק מתחום ההיי-טק, במטרה להפוך את ישראל לשחקן משמעותי ברמה העולמית".
מאות דונמים של בריכות נראים כמו השקעה כספית גבוהה. יש היתכנות כלכלית לגידול מסיבי של האצה?
"מה שמוביל את החברה הוא הצד הערכי של הספירולינה והעובדה שהיא מתנה מהטבע, אבל כמובן שזה גם עסק כלכלי עם רגליים על הקרקע ומגפיים בתוך המים. השוק העולמי מאוד גדול. אין היום ספירולינה מיותרת בעולם וכל מה שמיוצר נמכר. זה ילך ויתרחב ואנחנו רוצים להיות שם כשזה יקרה".
על-פי מתיתיהו, הדרך לרווחים תעבור ברשתות השיווק ואצל יצרני המזון הגדולים. "האימוץ של הספירולינה בישראל וקצב השימוש שגדל באופן מפתיע, הופך את ישראל לחזית מעניינת בכל הנוגע לתודעת הצריכה. אנחנו פועלים להנגשת הספירולינה לאוכלוסיות רחבות ככל האפשר בארץ ובחו"ל, כדי שבעוד חצי שנה מהיום תוכלי לקנות מוצרים עם ספירולינה ברשתות השיווק ולא רק בחנויות טבע".
כלומר, המגמה היא להכניס את הספירולינה למוצרי המזון שאנחנו קונים בסופר.
"כן. היום היא נמכרת בעיקר כתוסף תזונה, אבל אפשר לשלב את הספירולינה בתוך המזון שלנו. אנחנו מאוד מקווים שבקרוב נמצא את יצרני המזון המובילים שיאמצו אותה כרכיב שמבדל אותם מול המתחרים".
באופן מפתיע, או אולי בעצם באופן לא מפתיע, למשרדי הבריאות והחקלאות אין הרבה מושג ביחס לענף הספירולינה בישראל. במשרד החקלאות מכנים את הגידול "נישה", ובמשרד הבריאות לא יודעים על התוצרים המקומיים של האצה, ומכירים רק את המוצרים המיובאים. היבוא הזה, לפי המשרד, כולל ארבעה אישורים ליבואני אבקת ספירולינה כחומר גלם ו-15 אישורים ליבואני תוספי תזונה המכילים ספירולינה כרכיב.
השחקנים בענף מעריכים כי בכל הנוגע לגידול המקומי יש שלוש חוות גידול גדולות לאצות ועוד שלוש חוות קטנות יותר. לצד החוות פועלים מגדלים חובבים או קטנים. אחד השחקנים הבולטים, לפחות במדיה החברתית התוססת סביב האצה, הוא חברת אלג'יקור, שנוסדה לפני שנתיים וחצי, ורוצה גם היא "להביא את הספירולינה למיינסטרים ולכל בית".
"הרקע שלנו שונה בהשוואה למגדלים האחרים", מקדים יורם אבידן, שותף מייסד. "אני יזם סדרתי מההיי-טק הקלאסי וזה המיזם החמישי שלי והראשון מחוץ לעולם הטכנולוגיה אחרי שהבנתי שאני רוצה שהמיזם הבא שלי יהיה בעולם האמיתי".
בעולם האמיתי?
"התבוננתי על שוק ההיי-טק, בישראל ובעולם, וראיתי שיש טרנד של חברות שרוצות לפתור בעיות אמיתיות. וייז מנסים לפתור את בעיית התחבורה, גוגל מנסה לפתור את בעיית האנרגיה, אז אני בקטנה החלטתי לפתור בעיה בתחום החקלאות והתזונה, ולא להקים עוד סטארט-אפ שעולמו נע בין הרצליה פיתוח לתל אביב והוא מתעסק באופטימיזציה של ראוטר".
יש לזה גם שם: food 2.0.
"נכון. בישראל זאת מגמה שנמצאת בחיתולים, אבל בעמק הסיליקון כבר יש קרנות שמשקיעות בחקלאות וקרנות שמתעסקות רק במזון ומשקיעות בסטארט-אפים של בשר-ללא בשר או חלב-ללא חלב".
או ספירולינה שגדלה במושב קדרון בישראל.
"כן. הספירולינה היא אצה שהיא למעשה האופטימיזציה של הטבע. על יחידת נפח אחת יש המון ערכים תזונתיים. מדברים הרבה על החלבון שיש בה, אבל חשוב לציין גם את נוגדי החמצון והוויטמינים".
איך עושים את המעבר מהמחשבים לאצות?
"לגדל אצות זה על פניו נורא קל; הרי גם בברז המטפטף בגינה יש ירוקת שהיא אצה. צריך פוטוסינתזה ומים - ויש אצות. אבל בשביל ספירולינה איכותית צריך שהכול יהיה מאוד מדויק, ואצלנו יש 72% חלבון בכל ספירולינה שיוצאת מכאן משום שמערכת הבקרה שלנו יותר גדולה ממערכת הגידול".
אבידן מתאר את תהליך הגידול: "תחילה מגדלים את האצה באינקובטורים בחדרים סטריליים, כמו החדרים הנקיים של אינטל, עם חיישנים וניתוח מידע, עד שמגיעים לזן שחפצים בו. לאחר מכן מתחילים תהליך של שכפול, שהוא תהליך סודי שאנחנו לא מדברים עליו - נקרא לו שלב הילדות. כשהאצה חזקה ויציבה אנחנו מוציאים אותה לבריכות בחממות סגורות בלחץ, כשזיהומים לא יכולים לחדור מבחוץ, בבקרה וניטור קפדניים".
תפעול אינטנסיבי וארוך. האם הגידול הזה משתלם?
"אם מגדלים נכון את הספירולינה, היא יכולה להכפיל את עצמה תוך 48 שעות, ובכל 48 שעות ניתן לקצור חלק מהבריכה, ואז היא גדלה לתוך הוואקום שנוצר ומשתכפלת. בניגוד לתפוז, שצריך לזרוע שתיל ויש ענפים, שורש והמון אנרגיה מסביב לפרי, בספירולינה צורכים את כולה, כך שדונם אחד יכול להוציא תוצרת גדולה".
עם כל הכבוד לטכנולוגיה המתקדמת שמציג אבידן, המבחן הקשה באמת נמצא בתהליך השיווק. "המאמצים הראשונים שלנו מבחינה שיווקית היו מכוונים לקהל הצמחונים, הטבעונים והספורטאים שצריכים פתרון למקור חלבון טבעי", הוא מספר. "הספירולינה מצוינת להם והיום אנחנו עובדים עם גולשים אולימפיים כמו נמרוד משיח, שחר צוברי ומעיין דוידוביץ'. כמו כן, רבע מהלקוחות שלנו הם מהגיל השלישי. אבל כדי לשבור את החסם הפסיכולוגי בציבור הכללי, יצרנו מהלך עם רשתות בתי הקפה לואיז ולנדוור, שהכניסו לתפריטים שלהן שייקים ירוקים על בסיס ספירולינה, וברשת אייסברג התחילו לעשות גלידת ספירולינה. אז יש עשרות בתי קפה ברחבי הארץ עם שייקים של ספירולינה קדרון. בהתחלה זה נראה לאנשים ירוק ומגעיל, אבל כשטועמים מגלים שזה טעים ומבינים שזה גם בריא, מתחילים לחפש מידע באינטרנט על ספירולינה וככה מגיעים אלינו. המטרה שלנו היא להביא את הספירולינה למיינסטרים, שהיא לא תהיה משהו של מחבקי עצים או איירון מן. זאת לא תרופת פלא, אבל זה אורגניזם ביולוגי שעושה טוב לגוף שלנו ואני מאמין בה. אנחנו מרגישים, כיזמים, שעכשיו זה רק שלב החדירה לשוק כשהעתיד של האצה הרבה יותר גדול מאשר עוד טרנד ירוק".
ומה עם המחיר?
אמנון קאשי, סמנכ"ל ומנהל השיווק של ספירולינה IL, הוא רפלקסולוג שהצטרף לפני שלושה חודשים כשותף בחוות הגידול של סוקרט שושן בזיקים, שבה ארבעה דונמים של בריכות לגידול האצה. למרות הספירולינה שבבריכות ולמרות הספירולינה שזורמת בדם, ולמרות שקאשי "מאמין בספירולינה ונכנסתי לעסק כדי להשאיר משהו לילדים", קאשי בכלל לא רגוע כשאנחנו מתחילים לדבר על הענף המקומי.
"ספירולינה זה מוצר שצריך להיות בכל בית בישראל", הוא מכריז, "כל ילד חייב לצרוך את זה כדי להיות יותר בריא. כשאני מסתכל מסביבי אני לא מבין למה הופכים אותה לכל-כך יקרה, למה לא לשאוף לכך שכולנו נקטין את העלות? הבריאות לא שייכת רק לעשירים וזה החזון של החווה שלנו".
המחירים אכן רחוקים מלהיות נמוכים. סקר לא מייצג מעלה מחירים שנעים סביב שקל לטבליה (באריזות של 60-100), כ-50-70 שקלים ל-100 גרם אבקה ו-5-10 שקלים למנת ספירולינה קפואה.
כנראה שקצת תחרות לא תזיק לנו, הצרכנים.
"הנה, התקשרו אלינו מתחרים ושאלו, 'למה אתה מוכר כל-כך זול, אתם שוברים שוק'. אבל אני יודע מה העלויות של הספירולינה הקפואה ואין סיבה שהיא תעלה יותר מ-4.5 שקלים ליחידה. יש למעלה מ-600 אלף ילדים בישראל שאין להם ארוחה ביום, אבל אם העמותות יתנו לילדים עשרה גרם ביום פתרנו את הבעיות".
ומי ימכור לעמותות?
"התחלתי בתהליך של קבלת אישורים מתאימים ממשרד הבריאות והחקלאות כדי להתחיל למכור ספירולינה לעמותות שמסייעות לילדים עניים, ואני רוצה גם למכור לצבא ולחיילים. זאת עוד דלת שנפתחת".
שלא כמו קאשי, בוריס זלוטניקוב דווקא רגוע למדי כשהוא יוצא לטיול עם הכלב בחוות בריכות גידול האצה שהוא מפעיל בנגב, המהווה גם את ביתו. "היום אנחנו כבר רווחיים", הוא מדווח בסיפוק. "בחמש השנים הראשונות שלנו היינו לבד בישראל, לא היו לנו כמעט לקוחות והתעסקנו בעיקר במחקר. בשלוש השנים האחרונות נפתחו המון חוות בארץ ובתקופה האחרונה יש ממש בום סביב הספירולינה".
בימים אלה החווה עוברת למיקום אחר, גדול יותר, ובמקביל הוא פועל לפתיחת מרכז מידע שיעלה את המודעות לסופר פוד. "אני מצפה שבשנה הקרובה המודעות לספירולינה ולמזון הבריא יעלו כל-כך שכל מגדלי הספירולינה יתפרנסו ממנה".
העתיד של האצה, גם לדעתו, הוא במוצרי המזון: "לדעתי, הכדורים היקרים בבתי הטבע והשיטות המיושנות לייצר אותם ייעלמו. השוק עובר לשיטות שימור של ספירולינה טרייה ולפיתוח מוצרים שמכילים אותה. אחרי החגים אנחנו מתכננים לצאת לשוק עם שני מוצרים חדשים שהם שמן שמופק מספירולינה, בדומה לטחינה, ומוצר שאנחנו מפתחים שאמור לשמר את הספירולינה הטרייה בלי הקפאה".
זלוטניקוב היה יועץ בתחום המחשוב כאשר קרא במקרה על האצה ברשת. "חייתי סגנון חיים כזה שישבתי שעות ארוכות מול המחשב בלי לצאת החוצה ובלי פעילות פיזית, בלי מודעות למזון בריא והייתי יחסית חולה. במקרה נתקלתי בספירולינה באינטרנט, התחלתי לקחת אותה וזה שינה לי את החיים. אז התחלתי לעשות ניסיונות בבית, הבאתי מבחנה של ספירולינה, ניסיתי לגדל אותה באקווריומים ובבקבוקים, ואז הכרתי את השותף שלי שחקר את הספירולינה 40 שנה בברית המועצות ויחד פתחנו את החווה".
אפשר לגדל ספירולינה גם בבית?
"בהחלט, אפשר לגדל אותה לבד, אבל זה מצריך הרבה זמן. זה תחביב נהדר שאני תומך בו מאוד, אבל זה לא משתלם כלכלית, כי לדאוג לאקווריום של 200-150 ליטר ולבריכה של 600-500 ליטר זה בעצם אותו תהליך מבחינת בדיקת המים ואנליזות. מצד שני, גידול ביתי זה מאוד חשוב כי זה מעלה את המודעות לאצה. אנחנו מציעים באתר שלנו מדריך לגידול ביתי וקהילתי ובקרוב צפוי לצאת גם ספר".
בית הספר שמגדל
ספירולינה לאפריקה
קהילה של ספירולינה זה בדיוק מה שנוצר בגימנסיה העברית הרצליה. מיה סביר זוכרת את היום שהבת שלה, אנוק, תלמידה בגימנסיה, חזרה הביתה עם בקבוק ובו נוזל ירוק. "אנוק הסבירה שהיא הולכת להציל את העולם", נזכרת סביר, "וסיפרה איך הכול התחיל בשיעור פילוסופיה שהעביר מנהל בית הספר, ד"ר זאב דגני, במהלכו ביקש מהתלמידים לחשוב איך אפשר ליישם ערכים כמו סולידריות, אחריות אישית והומניזם מחוץ לכותלי הכיתה".
התלמידים חשבו על הסוגיות הבוערות בעולם והגיעו למסקנה שהבעיה המשמעותית היא תת התזונה, שכן יש הרבה מאוד מזון בעולם שמתחלק בצורה לא שוויונית ולא מגיע למיליוני ילדים באפריקה, למשל. את הפתרון מצאו, לאחר חיפוש ומחקר, באצת הספירולינה.
"הם גילו שהם לא המציאו את הגלגל, ושידוע כבר שנים שהספירולינה היא הפתרון לתת-תזונה", מספרת סביר, "הבעיה היא שהאצה נצרכת בעיקר במערב ולא על-ידי מי שזקוק לה באפריקה וזה בגלל עלויות הגידול וההפצה".
התלמידים החלו לבחון כיצד ניתן להוזיל את העלויות: "במשך שנה וחצי הם חקרו את שיטות הגידול של האצה עם המנהל שהוא גם גנטיקאי, יחד עם צוות מדעי בישראל, כמו בוריס זלוטניקוב שליווה את הפרויקט בתחילת הדרך וברוך באך מאלג'יקור שמלווה אותנו היום. לאחר ניסויים הם הגיעו לפרוטוקול של גידול בבקבוקי פלסטיק - זול, פשוט ומיועד לאנשים ללא רקע מדעי וחקלאי".
ואיך מפיצים את השיטה?
"זה החלק השני של הפרויקט, שהוא חתרני לא פחות. מודל ההפצה הוא ליצור שרשרת שבה כל קבוצה וכל יחיד הם חוליה. כלומר, ילדים בבית ספר לומדים איך לגדל ספירולינה וצורכים אותה, כך הם הופכים למומחים ומעבירים את הידע לקבוצת תלמידים בבית הספר ואחר-כך הלאה בקהילה".
לפני כחצי שנה יצאו התלמידים בקמפיין גיוס מימון המונים בהדסטארט, שבו ביקשו 300,000 שקלים לפיתוח הפרויקט. הם הצליחו לגייס אפילו יותר, גם בתמיכתם של אנשי העסקים ליאון רקנאטי ומריוס נכט, שתרמו לפרויקט. "הכסף שגייסנו מאפשר לנו הקמת חוות ניסוי, גידול והדרכה שנבנית בימים אלו על הגג בגימנסיה ובקרוב היא תתחיל לפעול", מעדכנת סביר.
יותר מזה: התלמידים יצאו לאפריקה על מנת ליישם את מודל ההפצה. לפני שנה וחצי הגיעו לרואנדה, אליה יחזרו שוב עוד החודש ויפגשו קבוצת תלמידים מקונגו. "אנחנו מוצפים בפניות מכל העולם", מדווחת סביר, סופרת בעיסוקה שהתנדבה לתפקיד מנכ"לית העמותה. "יוצרים איתנו קשר מאוגנדה, קניה, אתיופיה, מקסיקו וברזיל. היכולת שלנו להיענות לבקשות האלה היא פונקציה של כסף".
ויש תוצאות בשטח? הילדים הרעבים באפריקה כבר פחות רעבים?
"אנחנו לא גוף אקדמי ולא מבצעים מחקרים, אבל יש מחקרים למכביר שמראים איך תוך שלושה חודשים הצליחו להפוך על-פיה את תמונת תת-התזונה של ילדים שקיבלו בין גרם לחמישה גרם ספירולינה לילד. בתוך 8-6 שבועות רואים תוצאות מיידיות בהיקף הראש, הגובה והבטן. עד היום הקמנו ברואנדה מרכז גידול אחד בתוך מרכז עירוני לבריאות ותזונה ומרכזי גידול בחמישה בתי ספר נוספים, ואנחנו נחושים להמשיך במשימה".
כתבות
ני"ע
