העשירים הסודיים של ישראל

בציבור הרחב אולי רגילים לחשוב שיש הקבלה בין מידת הפרסום והבולטות של בעל ההון לבין חשיבותו, עוצמתו והונו. במקרים לא מעטים יש קשר: בעלי השליטה בחברות הציבוריות הגדולות הם לרוב חשופים בדרך זו או אחרת, אם כי כל עיתון שמח לראיין אותם, ואם כי כותבים עליהם לעיתים מזומנות, בעיקר סביב אירועים בחיי החברה.

אולם האמת היא שעולם העסקים מלא גם בדמויות סמויות מהעין. אנשים שמסיבות שונות - הקשורות לפעמים למבנה אישיות ולפעמים לרצון לפעול בלי רעשים מיותרים, וגם להרבה מאוד סיבות אחרות שניתן לקרוא עליהם בכתבתה של צאלה קוטלר, המצורפת בטורי הצד של רשימה זו - מעדיפים אלמוניות במידת האפשר. לעיתים הם עשירים לא פחות מגיבורי הכרוניקה העיתונאית. ודאי שמעצם היותם פחות ידועים, הם מסקרנים אותנו יותר.

לא נתיימר לומר שמצאנו כאן את העשירים הכי אלמונים - חלקם לא ידועים גם לנו, חלקם לא עלו בדעתנו או בזיכרוננו. גם לא כל גיבורי הפרויקטים שלנו אלמונים באותה מידה. חלקם מעוררים איזו תחושה של "שמעתי עליו, לא זוכר באיזה הקשר". לגבי חלקם, החברה שבמסגרתה הם פועלים ידועה, אולם הם עצמם הרבה פחות.

לא כל גיבורי הפרויקט שלנו גם עשירים באותה מידה. חלקם נמדדים במאות מיליונים, חלקם במיליארדים, חלקם בדולרים, חלקם בשקלים. יש ביניהם מגוון רחב - רבות הדרכים אל העושר: יש יהלומן שמאס בתחום והפך לאנג'ל, יש אקזיטיסטים, יש שצמחו דווקא מתעשייה מסורתית, מלוגיסטיקה או מתחומים אפורים למשמע כמו הנפקת תלושי שכר ממוחשבים. יש נדל"ניסטים, יש אנשי תשתית, יש כאלה שאינם ניתנים כלל להגדרה בתחום אחד.

מה שמשותף לכל הדמויות הללו, שהן כולן פועלות, מי יותר ומי פחות, מתחת לרדאר, ודווקא בשל כך בחרנו לכוון אליהן את הזרקורים בפרויקט החג של G לכבוד השנה החדשה. הנה הרשימה.

שמעון וינטרוב | המשקיע הגלובלי

תחומי פעילות: פיננסים, נדל"ן, היי-טק. שולט בכ-300 חברות שונות ברחבי העולם, מארצות הברית דרך גרמניה ובריטניה ועד לרוסיה ולהודו

קווים לדמותו: שמעון וינטרוב החל את דרכו בשוק ההון בחברת ניהול ההשקעות אילנות דיסקונט, ולאחר מכן חבר לרונן פלד והקים בית השקעות, ו.ש.פ קפיטל. ב-2002 מכרו את בית ההשקעות (שמוזג בינתיים עם דור-ברגר), ועברו להתמקד בעסקי נדל"ן, דרך חברת האחזקות בראק קפיטל, המחזיקה כיום בהשקעות בתחומי האנרגיה והתשתית, הפקת הנפט וההיי-טק.

מהלכי מפתח: ב-2005 וינטרוב ופלד מחקו את בראק קפיטל מהמסחר בתל אביב, לפי שווי של 200 מיליון שקלים ומאז היא מהווה חברת אחזקות פרטית (אם כי יש לה עדיין אגרות חוב), השולטת בכ-300 חברות שונות ברחבי העולם. פעילות הנדל"ן של החברה מתפרסת בארצות הברית, בגרמניה, בבריטניה, ברוסיה ובהודו, בתחום הנדל"ן המניב למגורים ולמסחר.

לפני למעלה מארבע שנים הנפיק וינטרוב את פעילות הנדל"ן של הקבוצה בגרמניה בבורסה בתל אביב, תחת השם בראק קפיטל פרופרטיז, וכיום היא נסחרת על-פי שווי של 1.57 מיליארד שקלים. לפני שנה הונפקה זרוע הנדל"ן של הקבוצה בלונדון תחת השם BCRE (Brack Capital Real Estate) ושוויה מגיע כיום ללמעלה מ-200 מיליון אירו, כאשר החברה-האם מחזיקה בכמעט מחצית מהמניות.

בתחום ההיי-טק, אחד האקזיטים המוכרים של וינטרוב ופלד היה השקעה בחברת המכירות הפומביות באינטרנט QXL, כחלק מקבוצת משקיעים שכללו את רוני יצחקי, את פרופ' יאיר טאומן ואת אביגדור וילנץ. החברה נמכרה בקרוב לשני מיליארד דולרים והעשירה את קבוצת המשקיעים ב-330 מיליון דולרים, שהיוו תשואה של 2,000% על ההשקעה. הקשר עם וילנץ, מיליונר ההיי-טק הגלילי, נשמר וזה האחרון השקיע לפני שנים אחדות כשמונה מיליון דולרים בבראק קפיטל פרופרטיז, עוד טרם הנפקתה בתל אביב.

כאשר הקים וילנץ ב-2011 את חברת השבבים אנפורנה לאבס, היה זה תורו של וינטרוב לתרום את חלקו. ההון הראשוני שהושקע בחברה היה 20 מיליון דולרים, חציים מהונו האישי של וילנץ והחצי השני מקבוצת משקיעים חברים, שווינטרוב היה אחד מהם. בתחילת השנה נמכרה כזכור אנפורנה לאמזון ב-370 מיליון דולרים. כמה נחת בחלקו של כל משקיע קשה לדעת, אבל מן הסתם, גם כאן מדובר בתשואה מכופלת פי כמה וכמה.

לא הכול ורוד: בתחילת השנה, כאשר "הנפקת החברים" באי.די.בי, אז בשליטת נוחי דנקנר, התגלגלה לבתי המשפט, התברר כי וינטרוב השתתף בה. הוא זומן להעיד במשפט ולפי עדותו את דנקנר בכלל לא הכיר והקשר נוצר דרך אבי פישר. לפי אותה עדות, השקיע בהנפקה שישה מיליון שקלים, שני מיליון מהונו האישי וארבעה מיליון מחברות פרטיות שבבעלותו, וסבר כי זוהי השקעה טובה. בדיעבד, התברר כי טעה ואת המניות האלה הוא מכר בהפסד.

האחים שפירא | ותודה לאבא

תחומי פעילות: שולטים בענקית התשתיות שפיר הנדסה

קווים לדמותם: האחים גיל, חן, הראל וישראל שפירא הם בעלי השליטה בשפיר הנדסה, חברת תשתיות, הנסחרת על-פי שווי 2.3 מיליארד שקלים ומנהלת כמעט שישה מיליארד שקלים מתקציב הפיתוח הלאומי. אולם על אף שהחברה מוכרת מאוד, בעליה כמעט לא מוכרים לציבור הרחב. הם אינם נראים בקוקטיילים, שונאים חשיפה, ומעדיפים לבלות את החופשות המשפחתיות שלהם בכנרת.

ראשית האימפריה ביעקב שפירא, בן למשפחת עולים מהעלייה השנייה, שהחליט ב-1968 לעזוב את קואופרטיב עבודות העפר חריש ולפתוח חברה משלו. הוא החל את דרכו בפרויקטים של עבודות ימיות ושפיר בנתה בשנות ה-70 רציפים בנמל אשדוד ושוברי גלים של תחנת הכוח בחדרה ושל חופי רחצה.

ארבעת ילדיו - הראל וישראל התאומים (57, מימין ובמרכז), גיל (51) וחן (46, משמאל) נכנסו לחברה בזה אחר זה וכניסתם הביאה להרחבת הפעילות ולהעברתה מהים ליבשה, ולצד פרויקטי התשתית הנרחבים הוסיפה בנייה למגורים, שהיא מבצעת כיזמית ובונה מאות יחידות דיור בשנה. במקביל הוסיפה בדרך של זיכיונות ורכישות פעילות של מחצבות, תובלה (משאיות ומערבלי בטון) ומפעלים לעיבוד בטון וייצור אספלט, מה שהפחית מאוד את התלות שלה בספקים חיצוניים.

מהלכי מפתח: בסוף שנה שעברה יצאה החברה להנפקה שהוגדרה הנפקת המניות הגדולה ביותר מאז הנפקת קבוצת עזריאלי, ב-2010. זו לא הייתה הנפקה קלה, הביקושים אכזבו והחברה נאלצה להפחית את שוויה האפקטיבי (לפני הכסף) מ-1.75 ל-1.69 מיליארד שקלים. זה אפשר לה לגייס 445 מיליון שקלים ולמצוא מקום במדד תל אביב 100.

לא הכול ורוד: בחו"ל הצליחה הקבוצה פחות, ואת הפעילות שניהלה ברומניה החליטה לסגור בהפסד, וגם במזרח אירופה לא רוותה נחת. אולם הכתם המהותי על הצווארון הכחול המבהיק של בעלי הקבוצה הוא שפיר פרויקטים, שבה החזיקו בני המשפחה בנפרד, ולאחר הפסדים של מאות מיליוני שקלים הלכה להסדר חוב עם בעלי האג"ח שלה, כולל תספורת של כ-70% על חוב של כ-100 מיליון שקלים.

מייקל דיוויס פרויקט תכלית

תחומי פעילות: משקיע בנדל"ן ובטכנולוגיה, לשעבר מבעלי תכלית תעודות סל

קווים לדמותו: הדבר האחרון שמייקל דיוויס, יליד לונדון שעלה ארצה כתינוק, היה רוצה הוא לחלק את המידע על מידת עושרו עם מישהו, בוודאי שלא עם קוראי העיתונים. האיש המופנם והמכונס, שכונה בעבר "מלך האופציות" ו"אשף המעו"ף" כשניצל ארביטרז'ים ועיוותים בשוק - עשה אקזיט מרהיב בשני חלקים מחברת תעודות הסל תכלית, והתרחק והלך מהעין הציבורית. אבל הוא חי וקיים ובועט, הפעם כמשקיע בנדל"ן בניו יורק, בחברה שנקראת DRIGGS, יחד עם שותפו וידידו דוד אללוף. "הוא לקח טיפה צעד אחורה מהטירוף של אז (המסחר הקדחתני)", אומר מקורב אליו, "והוא תמיד היה בעניין של למצוא איפה יש עיוותים בשוק", עיוותים ששוק הנדל"ן של אחרי משבר 2008 סיפק בשפע. מחסור בכסף, והעדר יכולת לקחת הלוואות, גרמו לכך ש"מי שבא עם כסף יכול היה לנצל הרבה הזדמנויות".

כעת, כאשר העיוותים הללו מתחילים למצוא את תיקונם, דיוויס מוריד קצת הילוך ומחכה למצוא את עיוות השוק הבא. לצד זה הוא מחזיק עדיין בפעילות מעו"ף קטנה בקבוצת מייקל דיוויס, ושמו עולה מדי פעם כמשקיע, למשל בגיוס הון פרטי לחברת ננו דיימנשן, יצרנית מדפסות התלת ממד שארגן איציק שרם, יו"ר החברה.

מהלכי מפתח: לאחר השירות הצבאי למד חשבונאות וכלכלה בירושלים, ולאחר מכן החל לפעול בשוק ההון. אז גילה את עיוות השוק הראשון: מניות ישראליות דואליות שנסחרו בשתי הבורסות בפערים קטנים, שמהם אפשר להרוויח. הוא העמיק לחקור וגילה שיש כר פעילות נרחב סביב הארביטרז', וכיוון שהתקופה הייתה טרום המערכות הממוחשבות הגלובליות, נסע לניו יורק ובמשך שבע שנים סחר באופציות.

הוא חזר ארצה ב-1992, זמן קצר לפני שהחל המסחר באופציות בבורסה של תל אביב. אז חבר לשני יהלומנים, שכנים של הוריו בסביון, אברהם ומשה נמדר (עד היום דיוויס שותף של אברהם נמדר בחברת הנדל"ן למגורים אירו סאט) ודרך חברה פרטית שהקימו החל לסחור באופציות, וזכה לכתרים על יכולתו.

לקראת סוף 1996 השתלט דייוויס על חברת אלקטרוניקה כושלת בשם גמביט עם סל הפסדים צבורים, יחד עם האחים נמדר ובנק לאומי. החברה הייתה פעילה עשר שנים, והניבה לדייוויס רווחים בעשרות מיליונים. ב-2002 הודיע כי הוא פורש מניהולה ומתעתד למכור חלק ממניותיו. ככל הנראה, הדבר קשור בביטוח הפטור על רווחי הון עבור חברות. השליטה בגמביט נמכרה לשעיה בוימלגרין. המניות זינקו ודיוויס מיהר למכור.

ב-2004 הקים את תכלית תעודות סל, בשותפות עם בנק דיסקונט (20%). ב-2010 נאלץ הבנק למכור בשל אילוץ רגולטורי. דיוויס הבין ששום קונה לא יסתפק ב-20% והציע, בחוסר חשק, מחצית מתכלית למכירה. דש אייפקס היו הקונים, ולפני שנתיים השלימו סופית את הרכישה. בסך הכול הרוויח דיוויס על מניות תכלית 207 מיליון שקלים, לא כולל הרווחים מפעילות החברה.

גיא מיוחס | סיבוב פורשה

תחומי פעילות: זכיין פורשה לישראל ולבולגריה ומחזיק בסוכנות פורשה בז'נבה. משקיע בנדל"ן ברחבי העולם

קווים לדמותו: על דרך ההשאלה אפשר לומר שמיוחס, איש עסקים אלמוני במונחים ישראלים, הצליח לעקוף בישורת האחרונה את צ'מפיון מוטורס הגדולה ו"לחטוף" מידה את זיכיון פורשה בארץ. כך, בעוד מכשירי תנועה של צבי נטע, שהחזיקה קודם לכן בזיכיון, הגיעה לסיכום עם צ'מפיון על העברת הזיכיון, פנה מיוחס ישירות ליצרנית בגרמניה וקיבל לידיו, תמורת סכום שהוערך בכמה עשרות מיליוני דולרים, את הזיכיון המיוחל.

זה יכול היה להיות סיפור סינדרלה חביב, אלא שבפורשה גרמניה מיוחס דווקא מוכר היטב. מדובר במשווק ותיק ומוערך של החברה, שמחזיק זה כעשור בזיכיון לשיווק מכוניות פורשה בבולגריה, כמו גם בסוכנות פורשה בז'נבה שבשוויץ - הנחשבת סוכנות דגל של החברה.

מהלכי מפתח: לצד עסקי המכוניות, מיוחס הוא איש נדל"ן ותיק, שעל-פי סוכנות הידיעות "בלומברג", עסקיו מתפרסים בישראל, בצ'כיה, בשוויץ ובארצות הברית. הוא עושה זאת באמצעות קבוצת אורכיד אינטרנשונל שבבעלותו, אולם עיקר התמקדותו היא בבולגריה, דרך חברת אורכיד פיתוח שבה הוא מחזיק מאז 2005. בעיקר בסופיה ובוורנה, שבה בנה בין השאר את גרנד קניון ורנה, אחד הקניונים הגדולים בעיר, יחד עם יזם הנדל"ן הישראלי עופר מירצקי, וכן שכונות מגורים כגון גני אורכיד, שכונה במרכז ורנה ובה בניינים בני 16 קומות.

כיוון שהוא נוטה לפרופיל ציבורי נמוך, רק ידיעות מעטות מגיעות לכאן על עסקיו. אחת מהן הייתה היותו אחד מראשי קבוצת משקיעים שניסו ב-2010 לרכוש את השליטה באנגל אירופה, במסגרת הסדר החוב סביב קבוצת אזורים של שעיה בוימלגרין, לצד רו"ח חיים אסיאג ועו"ד איתן לירז. לבסוף, גברה עליהם בהתמחרות קרן המנוף אוריגו.

לא הכול ורוד: מיוחס הוא בנו של מאיר מיוחס, שהיה מאסירי פרשת הריגול "עסק הביש" ב-1954. בצעירותו הצטרף לעסקי הנדל"ן של המשפחה: שותפות של 18% בפדני-לוסטיג, שהפכה לימים לחברת הנדל"ן אקווריוס. עם פרישתו, ב-1997, של יצחק לוסטיג מניהול החברה בשל חילוקי דעות עם השותפים האחים פדני, מונה גיא מיוחס למנהלה.

בזמנו היה מדובר על חברת נדל"ן מהפעילות ומהגדולות, שהחזיקה בין השאר ב-50% מהמתחם המסחרי בילו סנטר, ב-7,000 מ"ר בנוי באזור התעשייה הצפוני נתניה ובשטחים חקלאיים נרחבים במזכרת בתיה, בכפר סבא, באשקלון ובמושב אחיסמך, כמו גם ב-50% מחברת נכסי הר חוצבים בירושלים עם 190 דונמים ושטח מושכר של 20 אלף מ"ר, בשותפות עם חברת ישרס.

אלא שעם השנים, הואטה פעילות החברה, והיא אף צברה חובות, ולאחר ניסיון ב-1999 להתמזג עם אופטימה, בשליטת הכשרת היישוב וגבור ספורט (רועי גיל ואיתן אלדר), נמכרה החברה בעסקת חילופי מניות לחברת הבנייה לוינשטיין, ב-2002, ומיוחס עבר לעבוד לבד והרחק. אולי עכשיו, זיכיון הפורשה בישראל מסמל חזרה חלקית שלו לכאן.

עודד פלר | תעשייה של איש אחד

תחומי פעילות: יו"ר ובעלים של כימוביל, מהקבוצות הגדולות בארץ המעניקות שירותי לוגיסטיקה והפצה של דלקים, כימיקלים, שמנים ועוד

קווים לדמותו: פלר בן ה-62, תושב חיפה ונשיא לשכת המסחר חיפה והצפון, הוא כנראה ההוכחה הטובה ביותר שגם בתעשייה בישראל אפשר להצליח. הוא נולד וגדל בקריית ביאליק, למד כלכלה וחשבונאות באוניברסיטת חיפה. במשך חלק נכבד מהקריירה שלו עמד בראש כימוביל (הפרטית) שהוא בעליה. ב-2001 הוא רכש את השליטה (84%) באמיליה פיתוח, חברה ציבורית הנסחרת בתל אביב לפי שווי של כ-160 מיליון שקלים. עם רכישת השליטה בה, הפך אותה פלר לחברת החזקות שמתמקדת בהשקעה בחברות צמיחה תעשייתיות (רובן פרטיות) המצויות בתחילת דרכן.

מהלכי מפתח: ההשקעה המשמעותית של אמיליה היא רכישת קרליין, לפני חמש שנים, מפריגו ישראל (לשעבר אגיס של מורי ארקין), תמורת 183 מיליון שקלים. בעקבות הרכישה, שונה שמה של קרליין לזוהר קוסמטיקס, וחודשים ספורים לאחר שפלר השתלט עליה, מכרה החברה את זכויות השיווק וההפצה של מותגי קרליין בארץ לסנו תמורת 85 מיליון שקלים.

אמיליה מחזיקה בכ-7.3% מקרן טנא, המתמקדת בהשקעות בחברות המשתייכות לתעשייה הקיבוצית, ושבאמצעותה רשמה בין היתר רווחי עתק מהשקעתה בחברת אבן קיסר של קיבוץ שדות ים. וכן היא מחזיקה ב-25% מפלציב, בשליטת קיבוץ עין הנציב, העוסקת בייצור מוצרים מוקצפים; ובמחסני ערובה אלבני, העוסקת בהובלת מטענים.

עד שנת 2012 הייתה לאמיליה פיתוח החזקה בחברת זהר דליה, שבה החזיקה בשותפות מלאה עם קיבוץ דליה. לאחר שנקלעו לחילוקי דעות, ולאחר שאמיליה הפעילה את מנגנון הבמב"י בינה לבין הקיבוץ, רכש הקיבוץ את אחזקותיה של אמיליה תמורת 61 מיליון שקלים, לפי שווי חברה של 122 מיליון שקלים (שווי הגבוה פי שלושה מהמחיר שבו רכשה אמיליה פיתוח את חלקה בזהר דליה).

ב-2012 נכנסה כימוביל, שבשליטת פלר, גם לתחום ייצור הכימיקלים, ורכשה את יצרנית הכימיקלים עמגל.

לא הכול ורוד: פלר היה שותף בקבוצה שגיבש מודי בן-ש"ך לרכישת פז, אך באחרונה פרש ממנה. במקומו נכנסה לקבוצה קרן תשתיות ישראל (תש"י). הקבוצה מנהלת משא-ומתן לרכישת שליש ממניות פז תמורת כ-1.8 מיליארד שקלים.

גיא גמזו | אש על הגולש

תחומי פעילות: אחד האנג'לים הפעילים בסצנת הסטארט-אפים והאינטרנט הישראלית

קווים לדמותו: גמזו שונה מהפרופיל הטיפוסי של אנג'ל - יזם שעשה אקזיט והתחיל להשקיע בתעשייה. הוא הגיע לתחום כמעט במקרה. הוא גדל בהרצליה ואת נעוריו לא העביר ליד המחשב אלא בגלישת גלים בים. לאחר לימודי אנגלית באוניברסיטת קיימברידג', חזר והצטרף לאביו בעסק היהלומים המשפחתי, תחילה כמלטש. אחר כך נסע ללמוד מינהל עסקים בלונדון ועם שובו משם עבר לעסקי ניהול נכסים מסחריים. מאוחר יותר השיק קו מוצרים ממותג של יהלומים, ובמקביל גילה את תחום ההשקעות הפרטיות בסטארט-אפים.

ההשקעה הראשונה שלו, ב-1995, הייתה בחברת RealTimeImage, שפיתחה טכנולוגיה להעברת תמונות על גבי האינטרנט (דבר שלא היה קל על הפס הצר של הימים ההם). החברה נמכרה לאחר עשר שנים בכ-15 מיליון דולרים. מאז המשיך להשקיע, וב-2000 עזב את עסקי היהלומים והתמקד בהשקעות בטכנולוגיה. לשם כך הקים חברת השקעות בשם קיובאיט.

מהלכי מפתח: גמזו, שאוהב להשקיע בחברות צעירות מאוד, עשה כמה בחירות מוצלחות שהסתיימו באקזיטים מכובדים, כמובן לצד השקעות פחות מוצלחות, כפי שקורה לכל משקיע. הוא נהנה בין היתר ממכירת פסעבה לסיירה ב-2006 בכ-300 מיליון דולרים, ממכירת פרודסיינס לפייפאל ב-170 מיליון דולרים, ממכירת חברת אבטחת המידע בריץ' סקיורטי לטראסטווייב האמריקאית בעסקת החלפת מניות, ממכירת פרוביג'נט לברודקום בלמעלה מ-300 מיליון דולרים, וממכירת חברת הפרסום המקוון מדיה-מיינד לחברת הפרסום האמריקאית DG בכחצי מיליארד דולרים. בכל המקרים הללו לא ידוע מה חלקו, אבל ידוע שעשה עשרות אחוזים על השקעתו, שלרוב עומדת על מאות אלפי דולרים בלבד.

יקיר גבאי | הטייקון מברלין

תחומי פעילות: נדל"ן למגורים ומלונות בגרמניה, כשבין החברות שבשליטתו גרנד סיטי פרופרטיז (בתחום המגורים) וגרנד סיטי הוטלס המחזיקה בלמעלה מ-120 מלונות

קווים לדמותו: גבאי, רואה החשבון בן ה-49, הוא כנראה הישראלי המצליח ביותר בגרמניה. הוא גדל בשכונת טלביה בירושלים. אביו, מאיר, כיהן בין היתר כמנכ"ל משרד המשפטים וכנציב שירות המדינה. אמו, ימימה, הייתה פרקליטה בכירה בפרקליטות. הוא עשה תואר ראשון בראיית חשבון ותואר שני במימון, שניהם באוניברסיטה העברית, ובמקביל החל לעבוד במחלקת התשקיפים של רשות ניירות ערך. אחרי כמה שנים ברשות, התמנה גבאי למנכ"ל חברת החיתום של המזרחי; בהמשך עבר לכהן כמנכ"ל לאומי ושות' חתמים, ואחריה בחברת הקזינו רסידו פיבי.

בתחילת 2001 "תפר" גבאי את העסקה להעברת השליטה בחברת ההשקעות גמול עבור האחים טראמפ מארצות הברית - קרובי משפחה שמינו אותו ליו"ר החברה מטעמם, ואף ערבו עבורו לרכישת 13% ממניותיה. השקעה זו לא צלחה, ובעקבות ירידה חדה בשווי מניות גמול בשנתיים הבאות, נאלצו האחים לוותר על מניותיהם לטובת רוכשים חדשים - אייל יונה ואמנון ברזילי (עסקה שגם בה תיווך גבאי).

מהלכי מפתח: את דרכו העצמאית החל בגרמניה לפני 11 שנים, בעת שהייתה שרויה במשבר כלכלי. הוא החל "לאסוף" נכסים, בניינים ולעתים רחובות שלמים, שאותם רכש בין היתר מבנקים לאחר שבעליהם הגיעו לפשיטת רגל. מאז צמח הפורטפוליו שלו באופן ניכר.

את גרנד סיטי פרופרטיז, המחזיקה כיום בפורטפוליו של כ-50 אלף דירות, הוא הנפיק לפני כשלוש שנים בבורסת פרנקפורט לפי שווי של כ-150 מיליון אירו. כיום עומד שוויה על 1.9 מיליארד אירו. בין המשקיעים במניות ובאג"ח של החברה נמנים מוסדיים ישראליים, טדי שגיא, ומשקיעים כמו HSBC פידליטי וגולדמן סאקס. גבאי עצמו הוא בעל שליטה עם אחזקה של כ-35% (בגרנד סיטי הוטלס, החולשת על כ-120 מלונות, הוא מחזיק מעל ל-70%).

באפריל השנה גייס 450 מיליון אירו לרכישות נדל"ן מניב, באמצעות הנפקת אג"ח להמרה של Aroundtown Property, חברה פרטית בשליטתו, שנרכשו בידי בתי השקעות גדולים בישראל, מפסגות ועד מיטב דש ואלטשולר שחם, וכן מנהלי פמילי אופיס. בין המשקיעים הבינלאומיים, קרן הפנסיה הגדולה בקנדה, ממשלת סינגפור, בלקרוק, ג'נרלי ובנקים להשקעות כמו גולדמן סאקס, מורגן סטנלי ודויטשה בנק.

חיים גייר | נדל"ן והרשעה

תחומי פעילות: בעל השליטה בחברת IES, המתמקדת בנדל"ן מניב ונסחרת לפי שווי של כחצי מיליארד שקלים. הורשע לאחרונה במתן שוחד לראש עיריית רמת גן לשעבר, צבי בר, ונגזרו עליו 11 חודשי מאסר

קווים לדמותו: גייר בן ה-52 נולד וגדל בבאר שבע למשפחה דתית. הוא למד כלכלה וחשבונאות בבן-גוריון והתמחה במשרד רואי החשבון פורר ואף עבד שם שנה, לפני שפרש והקים חברה לייעוץ פיננסי.

מהלכי מפתח: בשנת 2001 ביצע גייר את המהלך המשמעותי ביותר בפעילותו העסקית: השתלטות באמצעות חברת אומגה (גלגול של זלר אבלגון) על IES שמניותיה הוחזקו בזמנו בידי משפחות שפיץ ולוי, תמורת כ-14 מיליון דולרים. IES עסקה בזמנו בייצור, בשיווק ובמתן שירותי אחזקה לרכיבי אלקטרוניקה לתעשיית ההיי-טק וסימולטורים לירי. גייר מכר את פעילות הסימולטורים, והעביר את החברה להתמקד בנדל"ן מניב ובייזום פרויקטים של נדל"ן. בשבע השנים האחרונות זינק שוויה הבורסאי של החברה בכ-300%.

במהלך השנים ביצע גייר, באמצעות IES, מספר עסקות שבהן נרכשו חברות במצב משברי. המשמעותית שבהן הייתה כנראה רכישת 135 דונמים מאדמות פלמחים (שהיו מיועדות לפארק תעשייה), בתחילת 2006, תמורת 34.5 מיליון שקלים, עם אופציה לרכוש שטח משמעותי נוסף. גייר העמיק את אחיזתו בשטח ומימש את האופציה שניתנה לו לרכישת בעלות מלאה בפארק, המשתרע על פני 300 דונמים במרכז הארץ, ליד חוף הים, מרושת על כבישים מרכזיים. זה לבדו שווה היום כמיליארד שקלים (החברה כבר קיבלה אישורים להקמת אזור משרדים בסגנון איירפורט סיטי).

פוטנציאל רווח גדול נוסף של IES הוא איירפארק בבסיס עובדה, המיועד לשמש כמקום אחסון למטוסים, כאשר הלקוחות הפוטנציאלים הם חברות תעופה אירופיות. חברה אחרת של גייר היא מידאס, שבה הוא שותף עם עו"ד יורם יוסיפוף, העוסקת בנדל"ן באנגליה, וכן הוא שותף בפרויקט אנדרומדה ביפו.

לא הכול ורוד: השנה הורשע גייר במתן שוחד לראש עיריית רמת גן לשעבר, צבי בר, ולאחרונה הוטל עליו עונש מאסר של 11 חודשים. גייר מערער על ההרשעה.

צבי ברק | משאבת רווחים

תחומי פעילות: בעל השליטה בחברת קיסריה אלקטרוניקה רפואית (CME), ומשקיע בנדל"ן ובתשתיות

קווים לדמותו: ברק בן ה-62 ידוע כמנהל ריכוזי, איש צנוע, שלא שינה הרבה מאורחות חייו אף שהתעשר מאוד לאורך השנים מעסקיו. איש עבודה שמגיע למשרד מוקדם בבוקר ועוזב מאוחר בלילה, וקשור בעבותות לחברה שלו. אדם הנחשב לחסכן ביותר בהתנהלותו העסקית, אשר מעדיף לעשות דברים בעצמו, ונרתע מאוד משימוש בקבלני משנה. הוא סומך בעיקר על עצמו ועל בני משפחתו, שלוקחים חלק בניהול החברה: אשתו, ענת, ובנו אורי, בן ה-40, עורך דין במקצועו.

מוצרי מפתח: המוצרים המובילים ב-CME הם משאבה המציעה שליטה בקצב טפטוף האינפוזיה לגוף (Bodyguard), משאבה להנפקת תרופות נגד כאבים או להזרקת אינסולין (Niki Srynge Pump) ומשאבה המשולבת בהאכלה באמצעות זונדה שמתאימה גם לשימוש ביתי (Noa III). כמו כן, החברה מפתחת משאבה לניהול מתן אפידורל בפרוטוקולים שונים של שימוש.

מהלכי מפתח: לאחר ש-CME רשמה רווחים נאים ממכירת מוצריה, בין היתר לבתי חולים בישראל, וזאת מבלי שנדרשה מעולם לגיוס הון, מכר ברק 40% מהחברה לתאגיד Carefusion, תמורת כמאה מיליון דולרים - אקזיט שבעקבותיו החל להשקיע בנדל"ן ובתשתיות.

ברק רכש 2.5% מכביש 6, תמורת 64 מיליון שקלים, ובכך חבר לקרן תש"י. הוא רכש מחברת אמות 30% מהזכויות במגדל אמות אטריום במתחם הבורסה ליהלומים ברמת גן (מגדל משרדים בשטח של 52 אלף מ"ר).

כמו כן, השקיע ברק 50 מיליון שקלים במתקן ההתפלה בחוף פלמחים, כאשר גם בעסקה זו חבר ברק לקרן תש"י. בעסקה אחרת שעל הפרק הוא הצטרף לקבוצה שמתגבשת בימים אלה במטרה לרכוש את ענקית האנרגיה פז מידי צדיק בינו.

שמוליק וולודינגר | השותף השקט

תחומי פעילות: משקיע עצמאי ושותף בכיר בקרן פימי

קווים לדמותו: וולודינגר, 64, הוא אחד השותפים הבכירים בקרן הפרייבט אקוויטי המובילה, פימי, שהקים ישי דוידי, אך בצד פעילותו זו, וולודינגר גם משקיע בחברות באופן עצמאי.

מהלכי מפתח: בשנת 1998 הקים וולודינגר את קאזו, המתמקדת בהשקעות בתעשיית המגזר הקיבוצי. ההשקעה הבולטת והמוצלחת ביותר של קאזו הייתה מותג המים תמי 4. קאזו נכנסה להשקעה בתנה, בעלת המותג, לצד המייסדים, קיבוץ נתיב הל"ה, ולצד השקעתה של פימי. קאזו השקיעה כמיליון דולרים, ולימים, כשתמי 4 נמכרה לשטראוס לפי שווי של 75 מיליון דולרים, קאזו קיבלה כ-13 מיליון דולרים על חלקה בחברה.

יעקב אנגל | הלו אפריקה

תחומי פעילות: נדל"ן, תשתיות ועסקי כרייה רבים באפריקה

קווים לדמותו: אנגל בן ה-66, שגדל בחיפה ומתגורר כיום בבית שרכש ב-37 מיליון שקלים ברמת השרון, הוא מהעשירים בארץ. מיליארדר. את הונו הראשוני עשה בעסקי הבנייה הקלאסיים, וגם כיום הוא פעיל בתחומי התחדשות עירונית דוגמת פרויקטים של תמ"א 38, אולם את הכסף הגדול הוא יכול לזקוף לעשרות זיכיונות לכריית ברזל, פוספטים, נחושת, וגם נפט, שבהם הוא מחזיק במדינות שונות באפריקה, כראש קבוצת אנגלאינווסט.

מהלכי מפתח: בתחילת שנות ה-90 אנגל נכנס לתחום היזמות של דירות מגורים. זו הייתה תקופת עדנה עבור קבלנים רבים, שהתקשרו עם המדינה במה שנקרא "חוזה הפרוגרמה": בניית דירות לקליטת המסה הגדולה של העולים מברית המועצות. אנגל בנה אז אלפי יחידות דיור בפריפריות וב-91' הצליח למנף את ההצלחה והנפיק את החברה שלו בתל אביב ולאחר מכן גם בנאסד"ק.

בהמשך, חיפש אנגל הזדמנויות במזרח אירופה. חברת אנגל מזרח אירופה, מקבוצת לגנא הולדינגס בשליטתו, פעלה בכמה מדינות: הונגריה, פולין, רומניה, בולגריה וסרביה, ואנגל הפך להיות בין היזמים הגדולים שם. ב-2007 הוא מכר את לגנא לשעיה בוימלגרין, ששנה לפני כן רכש את השליטה באזורים מידי נוחי דנקנר, תמורת 430 מיליון שקלים. שנה לאחר מכן, כשהתרחש המשבר הגלובאלי, בוימלגרין, ולא אנגל, ליקק את הפצעים, כשחלק ניכר מההשקעות במזרח אירופה קרסו.

בצד עסקי הנדל"ן, אנגל החל לתקוע יתד בעסקי הכרייה: לפני כ-15 שנה הוא זכה במכרז של המינהל לכריית חול במישור רותם בנגב, והפך להיות ספק החול הגדול ביותר בארץ.

ב-2010 זכתה אלנילטו, מקבוצת אנגלאינווס, באחד ממכרזי הכרייה הגדולים בעולם, בליבריה. אולם למרות האומדן החיובי, אנגל מכר את הזיכיון לאחר כשנה בלבד תמורת כ-123 מיליון דולרים. השבוע פורסם כי אלנילטו תשקיע מאות מיליונים בפרויקט כריית פוספטים בטוגו.

לא הכול ורוד: לפני כשנה וחצי נזרק רימון לעבר ביתו של אנגל ברמת השרון. החשד שהועלה אז היה שהרקע לכך הוא סכסוך עסקי.

האחים מילרד | איירון פורס

תחומי פעילות: בעלי חברת האינטרנט איירון סורס, המוערכת בלמעלה ממיליארד דולרים

קווים לדמותם: שלושת האחים מילרד, רועי (40), איל (36) ורועי (33), לא מוכרים לרבים, אבל כל מהם שווה כ-200 מיליון דולרים. יחד עם חברם תומר בר זאב, ייסדו את חברת האינטרנט הישראלית איירון סורס, ששוויה מוערך ביותר ממיליארד דולרים - כאשר ארבעתם, ובשונה ממייסדים רבים אחרים הצליחו לשמר את חלק הארי של אחזקתם (מחזיקים יחדיו 75% מהחברה).

האחים מילרד נולדו למשפחה של מהנדסי מחשבים ואת ילדותם העבירו, כך מספרים, בפירוק צעצועים ובהרכבתם. הם הכירו את בר זאב בחברה של משקיע האינטרנט יוסי ורדי, AtlasCT, שפרחה בעידן שקדם לשירות המפות הזמין לכול של גוגל. בשלב מסוים החליטו להקים חברה, כדי לפתח תוסף גרפיקה תלת-ממדית לדפדפנים. לאחר מכן פיתחה החברה תוכנות נוספות וקיבלה את השם איירון סורס. החברה עוסקת בעיקר בכלים להורדת תוכנות ולפרסום.

מהלכי מפתח: בפברואר השנה השלימה החברה גיוס של 100 מיליון דולרים, בין היתר מכללטק של המיליארדר לן בלווטניק. בזמן הקרוב היא אמורה להשלים את רכישת הסטארט-אפ סופרסוניק. לפי דיווחים סכום הרכישה יגיע לכ-150 מיליון דולרים, מתוכם 40-30 מיליון במזומן והשאר במניות איירון סורס. הרכישה הזאת מצטרפת לרכישות קודמות שביצעה החברה כמו רשת הפרסום אפטר דאונלאודס (בכ-40 מיליון דולרים) וסטודיו המשחקים הירושלמי יופופה (כמה מיליוני שקלים).

לא הכול ורוד: לפני כשנתיים איירון סורס הייתה אמורה להתמזג עם בבילון של נועם לניר, אולם המיזוג בוטל כאשר בבילון ספגה מכה קשה: ביטול הסכם ענק בינה לבין יאהו, מה שהוריד את כדאיות המיזוג עבור איירון סורס.

חן למדן | איש עם שליחות

תחומי פעילות: בעל השליטה בחברת השילוח אוריין ושותף ביבואנית האופנועים מטרו מוטור

קווים לדמותו: למדן בן ה-57 הוא בעל השליטה (56%) באוריין, שהיא בין שלוש החברות הגדולות לשילוח בינלאומי (נסחרת לפי שווי של כ-235 מיליון שקלים). בתחילת דרכו היה לו על מה להתבסס - ב-1953 הקים אביו חברה קטנה לעמילות מכס - וכך, לאחר שלמדן השתחרר מהצבא, הוא החל לעבוד בחברה המשפחתית, ופיתח את פעילות שילוח המטענים.

למרות העושר שצבר, אנשים המכירים אותו מעידים על "אדם נטול דאווינים", המתגורר עם משפחתו - אשתו תמי ושלושת ילדיהם - בדירת פנטהאוז בקריית אונו, בבניין לא חדש במיוחד. הוא מתנייד ממקום למקום על קטנוע ימאהה ה-TMAX.

מהלכי מפתח: ב-2007 נכנס למדן כשותפו של שעיה בוימלגרין במתחם אסותא. בהמשך הם מכרו את השטח לקבוצת הרכישה של "העיר החדשה". למדן הרוויח בעסקה כ-50 מיליון שקלים. אקזיט אחר עשה למדן כשמכר את חלקו בחברת השילוח UPS ישראל לחברת ממן, שרכשה כ-80% מהחברה. מכירה שהכניסה לו כ-55 מיליון שקלים (התמורה בצירוף הדיבידנדים).

כמו כן, מחזיק למדן בשליש מיבואנית האופנועים הגדולה בארץ מטרו מוטור, המייבאת לישראל את אופנועי סאן-יאנג, ימאהה וקוואסקי.

פרופ' אהוד שוומנטל | לב האקזיט

תחומי פעילות: מבעלי ונטור שנמכרה למדטרוניק ב-325 מיליון דולרים, ומבעלי מג'נטה מדיקל

קווים לדמותו: פרופ' שוומנטל בן ה-55 הוא אחד הרופאים הממציאים היחידים שהצליח להתעשר מהמצאתו, ולא הידלדל בגיוסים שבדרך, על אף שהמדינה לטשה את עינה לאקזיט שלו ואף התחלקה איתו בהכנסות. שוומנטל, שהיה אז מנהל המכון לשיקום הלב בשיבא, חבר לרפי ארי, ויחד עם היזם הסדרתי שמעון אקהויז (סינרון) הקימו את ונטור, חברה שפיתחה מערכת חדשנית מבוססת צנתר, להחלפה זעיר פולשנית של מסתם אבי העורקים (מסתם הוותין). ובמילים אחרות, פיתחה דרך לחסוך בניתוחים מסובכים ומסוכנים.

מהלכי מפתח: ונטור, שגייסה רק כ-17 מיליון דולרים מאקהויז ומהקרנות פיטנגו ומדיקה, רשמה אקזיט חריג בכל קנה מידה כאשר נמכרה ב-2009 לענקית הציוד הרפואי מדטרוניק תמורת 325 מיליון דולרים. שוומנטל, שהחזיק 16.2% מהחברה, נשאר בשלב הראשון עם למעלה מ-200 מיליון שקלים.

לא הכול ורוד: המדינה התקוממה על חלקו של שוומנטל באקזיט, וטענה כי היה עובד מדינה בעת הפיתוח, ועל כן למעשה היא צריכה להיות שותפה. שוומנטל טען כי עיסוקו בשיבא היה בשיקום לב ולא בניתוחים, ושני הצדדים הבינו שכדאי להתפשר, ו-30% עברו לידי המדינה.

ב-2012 סגרה מדטרוניק את מרכז ונטור בנתניה ופיטרה את רוב העובדים. אבל שוומנטל כבר היה בסטארט-אפ הבא. עם מהנדס המכונות יוסי תובל, השניים יזמו את מג'נטה מדיקל, בעלת טיפול חדשני לאי ספיקת לב, שכבר גייסה מקרן פיטנגו כארבעה מיליון דולרים. האקזיט הבא כנראה לא רחוק.

פרופ' אודי וינשטיין מרצה וסטארט-אפיסט

תחומי פעילות: יזמות בתחום ההיי-טק, מייסד ליבית ואנוביט, שנמכרו שתיהן

קווים לדמותו: וינשטיין בן ה-65 הוא פרופסור להנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב, מומחה עולמי לעיבוד אותות ולתקשורת דיגיטלית, שבעשרים השנים האחרונות ייסד מספר חברות שעשו אקזיטים מרשימים. בד בבד, השקיע בחברות שונות, ונהנה גם מהאקזיטים שלהן.

למרות החברות הרבות שבהן הוא מעורב, מתעקש וינשטיין להמשיך ללמד את הקורס שלו באוניברסיטת תל אביב. חלק מתלמידיו בחוג ליוו אותו בחברות שהקים ובכאלה שבהן השקיע. הוא ידוע כמרצה מחונן, ואף תרם בזמנו מיליון דולרים להקמת מכון למחקר עיבוד אותות בפקולטה להנדסה, שאותו קרא על שם הוריו.

מהלכי מפתח: ב-1999 וינשטיין ייסד את ליבית, שלימים נמכרה לטקסס אינסטרומנטס ב-365 מיליון דולרים (חלקו של וינשטיין במכירה עמד על 77 מיליון דולרים). חברה נוספת שייסד היא אנוביט, שנמכרה ב-2011 לאפל, תמורת כ-400 מיליון דולרים. לצד אלה, וינשטיין השקיע כאנג'ל בחברות שביצעו אקזיטים מרשימים דוגמת פסעבה, ג'נג'ו וטרנסצ'יפ. וינשטיין הוא גם מבעלי המניות של פיינל העוסקת במסחר אלגוריתמי.

יחד עם שותפיו להקמת אנוביט, אופיר שלוי ואריאל מייסלוס, מחזיק וינשטיין כ-5% ממניות ויז'ן מאפ. הוא ושלוי מושקעים גם בפודינג-מדיה, חברה שניהל מייסלוס, ואשר עסקה בפרסום מבוסס ניתוח דיבור בשיחות קוליות על גבי רשת האינטרנט.

עמנואל קרוניץ ונגב נוסצקי בקצב הפורקס

תחומי פעילות: מבעלי חברת הפורקס אווא טרייד, שנמכרה באחרונה לפלייטק של המיליארדר טדי שגיא, תמורת 105 מיליון דולרים. כתוצאה מהרכישה, צפוי קרוניץ לקבל כ-40 מיליון דולרים, ונוסצקי, כ-34 מיליון דולרים

קווים לדמותם: קרוניץ (54) ונוסצקי (32) עסקו עד 2006 בשיווק בינלאומי באינטרנט. באותה שנה ייסדו את אווא שהפכה במהירות להיות אחת מחברות הפורקס הגדולות בישראל, המעסיקה יותר ממאה עובדים. לפי ההערכות, ייצרה החברה ב-2014 רווח תפעולי של 20 מיליון דולרים.

מהלכי מפתח: זמן קצר לאחר שנוסדה אווא, רכש נוחי דנקנר כשליש ממניותיה, באמצעות כלל פיננסים. ב-2010 ניסה מנכ"ל כלל פיננסים דאז, שוקי אברמוביץ, להנפיק אותה לפי שווי של 200 מיליון דולרים. ואולם, זמן לא רב לאחר מכן, ויתרה כלל פיננסים על מניותיה בחברה ומכרה אותם למייסדים.

לאווא טרייד יש רישיון לפעול בשוק ההון היפני, וכן רישיון לפעול באיחוד האירופי ובאוסטרליה. בעל מניות נוסף בחברה הוא מושיק ליפץ, הזכור מהריאליטי "הישרדות", שהיה מראשוני המשקיעים בחברה והרוויח, לפי ההערכות, כ-5 מיליון דולרים מהמכירה לפלייטק.

האחים רייק | לעוף אל המיליון

תחומי פעילות: בלדרות פנים-ארצית, שילוח בינלאומי, לוגיסטיקה וניהול מחסנים ומשקיעי נדל"ן

קווים לדמותם: ב-1982 הקימו האחים דני (מימין) ואבי רייק, על בסיס חברת שילוח ועמילות מכס קטנה שהייתה בבעלות המשפחה, את פליינג קרגו. הם הפכו אותה לחברה מובילה בתחום הלוגיסטיקה, וב-2007 מכרו את פעילות השילוח של החברה ל-DHL הגרמנית, על-פי שווי של 100 מיליון דולרים.

ההסכם קבע שהם ימשיכו לנהל את החברה לפחות שנתיים, ואף שפליינג קרגו בבעלותם הותירה בידה את ייצוג פדקס בישראל, וכן ייצוג חברות תעופה זרות, בלדרות פנים-ארצית ואת מערך הלוגיסטיקה וניהול המחסנים שברשותה, התיר להם הממונה על ההגבלים להמשיך את ניהול פעילות השילוח הבינלאומית, עד שפרשו ממנה ב-2010.

מהלכי מפתח: במהלך השנים הפכו למשקיעים פרטיים בנדל"ן, בין השאר היו בין רוכשי מתחם תנובה בחיפה ב-26 מיליון שקלים, ולאחרונה הונפקה חברת הנדל"ן המניב ויתניה שהם בעלי 20% ממנה על-פי שווי של 475 מיליון שקלים. השניים אף נמנו בעבר עם השותפים בקבוצת הניהול של מכבי תל אביב בכדורסל.

זוהר לוי | פרס כנפיים

תחומי פעילות: בעל השליטה בסאמיט העוסקת בנדל"ן מניב בישראל ובגרמניה

קווים לדמותו: לוי בן ה-48 אמנם התחתן טוב - רואה החשבון הצעיר החל את דרכו כשכיר בעסקים של חמו המיליארדר הסודי גם כן, יעקב אנגל (ראו עמ' 38) - אך מהר מאוד פרס כנפיים עצמאיות וכיום הוא בעל השליטה (כ-42%) בחברת סאמיט אחזקות, העוסקת בניהול ובהשבחה של נכסים מניבים בישראל ובגרמניה. לוי מחזיק כ-41% ממניות החברה, ששוויה מגיע לכ-1.2 מיליארד שקלים.

מהלכי מפתח: היציאה של לוי לעצמאות התרחשה לפני כ-13 שנה, אז רכש מכינוס נכסים את חייל אחזקות מקבוצת פלד גבעוני. לחברה היו אמנם נכסים בשווי של כ-200 מיליון שקלים, אך גם חובות בהיקף של כ-370 מיליון שקלים. לוי שינה את שם החברה לסאמיט, גייס הון בבורסה של לונדון, והשקיע בנדל"ן בגרמניה. לאחר משבר 2008 לוי מחק אותה מהמסחר, ובשנה שעברה הנפיק אותה שוב, וגייס מאות מיליוני שקלים ממשקיעים. כיום החברה-הבת, סאמיט גרמניה, נסחרת בבורסת ה-AIM בלונדון.

החברה מחזיקה כיום למעלה מ-100 נכסים, ובאחרונה הודיעה כי בכוונתה להרחיב משמעותית את פורטפוליו הנכסים שלה בגרמניה, מהיקף נכסים של כ-2.8 מיליארד שקלים כיום, ליעד של כ-4.5 מיליארד שקלים.

דן אורן | דקסמול פורטה

תחומי פעילות: בעלי חברת התרופות דקסל פארמה, שהונו מוערך במאות מיליוני שקלים

קווים לדמותו: את חברת התרופות דקסל פארמה (לשעבר דקסון) - הנחשבת כיום לחברה מצליחה בתחום התרופות הגנריות, שנייה בפעילותה בארץ רק לטבע - דן אורן הקים עוד ב1968-. החברה מתמקדת בשוק התרופות ללא מרשם, ומייצרת כ-70 תרופות גנריות שונות, שאותן היא מוכרת ב-30 מדינות. בין התרופות היותר מוכרות המשווקות על-ידי דסקל - הדקסמול והאדקס. החברה מעסיקה כאלף עובדים ומחזיקה בחברות-בנות בארצות הברית, בגרמניה ובבריטניה.

מהלכי מפתח: אחד המהלכים החשובים שביצע אורן היה רכישת חברת פריו מכימיקלים לישראל, לפני כ-15 שנה. מהלך שאפשר לדקסון לפתח תרופות חדשניות משלה ולא רק לשווק תרופות גנריות. בשנה שעברה חתמה דקסל על הסכם לשיתוף פעולה עם כיטוב פארמה, לפיתוח ולייצור תרופה לטיפול בלחץ דם גבוה ובכאבים הנגרמים כתוצאה מדלקת פרקים ניוונית.

אורן הוא גם אחד המשקיעים בחברת הפארמה ביולייט, לצד ישראל מקוב, לשעבר מנכ"ל טבע.

אהוד שבתאי | אני אנווט

תחומי פעילות: ממייסדי ווייז, חלקו באקזיט לאחר שנמכרה החברה לגוגל: כ-78 מיליון דולרים

קווים לדמותו: אף שזכה להדליק משואה ביום העצמאות האחרון, על תקן של ישראלי פורץ דרך, לא רבים מכירים את שמו של הוגה ווייז אהוד שבתאי - מי שעד ווייז, שימש כסמנכ"ל טכנולוגיות בחברות שונות ומילא תפקידי פיתוח בכירים, בין היתר בקומברס.

מהלכי מפתח: את ווייז הגה שבתאי ב-2006 מתוך בעיה אישית: היעדר חוש התמצאות. לאחר מכן הצטרפו אליו בהקמת החברה האחים אמיר וגילי שנער והיזמים אורי לוין ואריה גילון. ההמשך ידוע היטב ונמצא בכל סמאטרפון, פחות או יותר, רשת חברתית של נהגים המשתפים זה את זה בעומסי התנועה, ואקזיט מרשים של מיליארד דולרים לפני כשנתיים, לענקית הטכנולוגיה גוגל. חלקו של שבתאי במכירה: כ-78 מיליון דולרים.

ולרי קוגן | השכן של ביבי

תחומי פעילות: חברת איסט ליין שלו ושל דימיטרי קמינשק קיבלה את השליטה בנמל התעופה הגדול ביותר ברוסיה, דומדדובו, בהסכם חכירה ל-75 שנה

קווים לדמותו: קרוב לוודאי שוולרי מיכאילוביץ קוגן, 65, היה מצליח לשמור טוב יותר על מעטה האוליגרך החשאי שלו לולא עמדה הראוותנות הנדל"נית בניגוד כה חריף לנטייתו למסתורין אישי. קוגן, יליד מאריאופול שבאוקראינה, מקים ברחוב הדר בקיסריה, בשכנות לביתו הפרטי של ראש הממשלה נתניהו, ארמון פאר בסגנון ארמונות ורסאי וסנט פטרסבורג - שמצופה - לפי דיווחים בתקשורת - עלי זהב, עם שחזור של כיכר עתיקה, מסך קולנוע שנשלף מהקרקע ואלמנטים נוספים בעלי נופך קיטשי או מלכותי - תלוי כמובן בטעם.

לצורך הפרויקט, רכש קוגן במשך השנים שבע וילות צמודות המשתרעות על שטח של כמעט 15 דונמים והרס את כולן. מומחי נדל"ן העריכו את הפרויקט ביותר ממאה מיליון דולרים - כנראה הבית היקר בתולדות המדינה. רוסולוגים אחדים, חובבי תיאוריות קונספירציה, אף טענו כי למעשה הוא בונה את הטירה לא עבור עצמו אלא עבור לא אחר מאשר פוטין, שקוגן נחשב (אם כי לא בעיני כולם) למקורבו ואף למי שערך איתו טיולי סקי משותפים. אולם לא נראה כי ההיסטוריה העסקית והנדל"נית של קוגן תומכת בתיאוריה הזאת.

מהלכי מפתח: כמו רבים משכבת ה"אוליגרכים", גם קוגן התעשר בעקבות ההפרטה הגדולה ברוסיה הפוסט-קומוניסטית. לפני כשנה העריך הפורבס האמריקאי את הונו ב-2.4 מיליארד דולרים. השנה הרשימה טרם התפרסמה, אולם המגזין מזהיר כי הונו "הצטמק".

במשך השנים נקשרו שערוריות שונות בשמו כמו רכישת 230 דונמים ליד מוסקבה המיועדים ללולים והפיכתם לשכונת וילות. ברמה האישית תמיד נטה לנכסי נדל"ן מופלגים - ברוסיה, בניו יורק ובקליפורניה וגם בתל אביב - פנטהאוז של 900 מ"ר שרכש לפני מספר שנים בקומה ה-22 של מגדל Sea One בתל אביב, ב-110 מיליון שקלים.

אלן (אלחנן) יגלום מדפיס כסף

תחומי פעילות: ממקימי יצרנית מדפסות התלת-ממד אובג'ט שמוזגה לסטרטסיס. מחזיק ב-11.4% ממניות סטרטסיס השוות כיום כ-380 מיליון דולרים

קווים לדמותו: יגלום בן ה-73, אמנם "פגש" כסף רב במיזוג בין יצרניות מדפסות התלת-ממד אובג'ט לסטרטסיס לפני כשלוש שנים, אולם יצויין שהוא נולד למשפחה מבוססת, שנמנתה עם בעלי השליטה בחברת הנדל"ן אוסיף לפני שנמכרה למשפחת אביב (שמאז, גם היא מכרה אותה).

יגלום היה פעיל בשוק ההון המקומי בעיקר בשנות ה-90 המוקדמות. הוא היה מעורב לאורך חייו בלא מעט חברות טכנולוגיה ישראליות, ובעיקר בחברות דפוס. בתחילת דרכו היה דירקטור בחברת הדפוס הדיגיטלי הישראלית, עידנית טכנולוגיות, שנרכשה על-ידי סאיטקס בזמנו, שלימים נרכשה בידי HP.

לצד פעילותו העסקית, יושב יגלום בחבר הנאמנים של מוזיאון תל אביב לאמנות ובחבר הנאמנים של אוניברסיטת בן-גוריון. כמו כן, הוא תומך בארגונים המטפלים בבעלי חיים ובעמותה המסייעת ליוצאי יחידות מובחרות לאחר תום שירותם הצבאי.

אבי באום | האפור החדש

תחומי פעילות: בעל השליטה בחילן, הנסחרת בלמעלה ממיליארד שקלים

קווים לדמותו: על אף הקשר המשפחתי שלו לתקשורת - אבי באום הוא בן הזוג של גלית חמי, עורכת העיתון "כלכליסט" - הוא מצליח להישאר בצל תקשורתי. הוא בעל השליטה (47.5%) בחברה הציבורית חילן, חבר ושותף לשעבר של עופר הירשזון, בנו של השר והאסיר לשעבר אברהם הירשזון, אבל דרכו האישית והעסקית מבודלת מאוד. מתברר כי גם בחברה שעיסוקה המקורי אפרורי, הפקת תלושי שכר, וגם ללא שום נטייה להתראיין, למעט התבטאויות סביב עסקות שבוצעו, אפשר להגיע לשווי נכבד.

מהלכי מפתח: במאי 2002 רכשו עופר הירשזון ואבי באום, שהיה עד אז מנהל העסקים הראשי של מה שהייתה אז חילן טק, את השליטה בחברה מאיש העסקים צביקה בארינבוים, באמצעות חברה משותפת שהקימו לצורך העניין, די.אס.אל. הירשזון היה זה שדיבר, ואף הפך ליו"ר החברה. באום העדיף גם אז להישאר בצל. המחיר היה 57 מיליון שקלים, ששיקף לחברה שווי של 120 מיליון שקלים. בעוד הירשזון לא ראה ברכה בעסקיו האחרים, חילן טק עשתה חיל, ובמאי 2010 מכר הירשזון את מרבית אחזקותיו בחברה לבאום, תמורת כ-70 מיליון שקלים.

חילן, שכבר כינתה עצמה "מתמחה בפתרונות תוכנה לניהול ההון האנושי בארגונים", צמחה גם דרך רכישות ומיזוגים; בשנים האחרונות רכשה חילן את החברות ווי, אנקור ו-QlikView ישראל בסכום כולל של כ-100 מיליון שקלים. ביוני 2014 רכשה את פעילות נס ישראל ב-42 מיליון שקלים - רכישה שככל הנראה השתלמה, שכן את הרבעון השני של 2015 סיימה עם הכנסות של מעל 290 מיליון שקלים, שהיוו זינוק של 222% לעומת הרבעון המקביל.

יצחק מירילשווילי | מולטי מדיונר

תחומי פעילות: יזם אינטרנט, משקיע בנדל"ן ובהיי-טק, ובעל השליטה בערוץ 20

קווים לדמותו: מירילשווילי, בן 31 בלבד, ובנו של האוליגרך מיכאל מירילשווילי - נולד בסנט-פטרסבורג ועלה לישראל בגיל 11. הוא למד באוניברסיטת טאפטס שבבוסטון, ומתגורר בהרצליה פיתוח עם אשתו ועם שני ילדיו. לפני כשנתיים פורסם כי הוא רכש דירת פנטהאוז בפרויקט ריץ קרלטון בהרצליה פיתוח ב-13 מיליון שקלים. מדובר בפנטהאוז בקומה ה-12 והעליונה של הפרויקט, שהוקם על גג קניון ארנה בסמוך למרינה בהרצליה.

מהלכי מפתח: מירילשווילי הצעיר זכה לכינוי "מארק צוקרברג הרוסי", בשל עסקת ענק שבמסגרתה מכר לפני שלוש שנים וחצי את חלקו (40%) ברשת החברתית הגדולה ברוסיה, וי-קונטקטה, תמורת 1.12 מיליארד דולרים (לפי שווי חברה של 2.8 מיליארד דולרים).

בישראל מנהל מירילשווילי את קרן ההון-סיכון המשפחתית "כתאים" והוא גם המשקיע הבולט בקבוצה שזכתה בחודש ספטמבר 2012 במכרז להקמת ערוץ מורשת יהודית - ערוץ 20. לאחרונה הגיש הערוץ בקשה להקמת חברת חדשות, שתתחרה בין היתר בחברות החדשות של הערוצים 1, 2 ו-10.

בשנה שעברה, רכש מירילשווילי את השליטה בחברת הנדל"ן רוטשטיין, מקבוצת אנשי עסקים בראשות שמואל לבייב (אחיו של לב לבייב), תמורת 68 מיליון שקלים. מירילשווילי מחזיק בכ-58% מהחברה, הנסחרת בשווי של כ-168 מיליון שקלים. עוד בשנה שעברה - מירילשווילי רכש מחברת טלרד קומפלקס משרדים באזור התעשייה בלוד תמורת כ-130 מיליון שקלים.

בהיי-טק משקיע מירילשווילי באמצעות קרן ההשקעות Vaizra בניו-יורק, שהשקיעה עשרות מיליוני דולרים בחברות היי-טק אמריקאיות-ישראליות, ביניהן ג'ינג'ר סופטוור.

ישראל פרל | הג'וב האיטלקי

תחומי פעילות: חולש על רשת למסחר אונליין במט"ח

קווים לדמותו: פרל בן ה-61 מתגורר בכפר שמריהו, ומוכר כמי שקנאי לפרטיותו באופן קיצוני. הוא חולש על רשת גלובלית של חברות למסחר מקוון במט"ח, מדרום אמריקה ומרוסיה, ועד למדינות המפרץ. בין החברות היותר ידועות שבבעלותו, איי פורקס ובי פורקס.

מהלכי מפתח: החל את דרכו במיזמים עסקיים שונים באיטליה, שם החל ללמוד רפואה, אך נטש את הלימודים. באיטליה הוא גם נחשף לעולם ההשקעות במט"ח, ולאחר מכן הביא את הבשורה לישראל. לפני כשמונה שנים, הוא רכש את טרייד נטוורקס, וצירף אליה כוחות חדשים שפיתחו פלטפורמת מסחר מתקדמת במט"ח. הפלטפורמה שפיתח משמשת חברות אחרות בבעלותו, או חברות ששילמו לו תמלוגים עבור השימוש בפלטפורמה.

בישראל חולש פרל על שלוש חברות, מלבד טרייד נטוורקס: אפיקס, הפועלת בשלוש יבשות; פורקסלנט; ומט"ח 24.

אייל בקשי | תפס מעוף

תחומי פעילות: בעלי חברת הנוסטרו והחיתום ברק קפיטל, המוערכת בחצי מיליארד שקלים. מסוחרי המעוף הגדולים בארץ

קווים לדמותו: בקשי, 50, למד מינהל עסקים באוניברסיטת ניו יורק ובמקביל שימש עוזר בחברה שסחרה באופציות על מדד 500 S&P. לאחר מכן פעל עצמאית במסחר ובעשיית שוק באופציות ובחוזים עתידיים על סחורות בבורסה בשיקגו. בהמשך היה מנהל מחלקת נוסטרו בבית ההשקעות בטוחה, וב-1997 הקים את ברק עשיית שוק - לימים חברת ברק קפיטל.

שני תחומי הפעילות העיקריים של החברה הם נוסטרו וחיתום ובנקאות השקעות. עיקר הכנסותיה מגיעות מהנוסטרו. ב-2013 רשמה ברק קפיטל רווח של 92 מיליון שקלים, זאת לעומת 79 מיליון שקלים בשנת 2012. בשנת 2011 רשמה ברק קפיטל רווח של 72 מיליון שקלים.

מהלכי מפתח: ב-2007 משך בקשי את תשומת ליבה של דלק, שהשקיעה כ-24 מיליון שקלים תמורת כמחצית מהמניות בחברה. בשנה שעברה, בקשי קנה בחזרה מדלק את אחזקתה בחברה תמורת 237 מיליון שקלים. לכאורה, ניתן לומר שזו עסקה מצוינת דווקא לדלק, שעשתה בעסקה תשואה של כ-900%. יחד עם זאת, העסקה מייצרת לברק קפיטל ערך של כחצי מיליארד שקלים.

לא הכול ורוד: בעקבות העסקה עם דלק טען יובל שלום, אחד ממייסדי בית ההשקעות, בתביעה שהגיש, כי מדובר לכאורה בעסקה סיבובית. לטענתו, דלק מכרה לבקשי בזול - הרבה מתחת להון העצמי של החברה במועד העסקה - וגם העמידה לו מימון ארוך טווח להמשך הפעילות של החברה. כך, במסגרת העסקה, ברק קפיטל חילקה למעשה את כל ההון שלה כדיבידנד והמשיכה לפעול על בסיס מימון שהוזרם לה. את כל הרווח שנוצר מהעסקה בקשי שמר לעצמו, כך התובע, וכך דילל את החזקות בעלי המניות האחרים והגדיל את חלקו שלו.

ההליך המשפטי נסגר לאחר שהשופטת חייבה את דלק ואת בקשי לתת לתובע זכות למניות רגילות ובלתי מוגבלות, וזכות לרכוש מניות באופן יחסי לרכישה של בקשי עצמו. התובע, יובל שלום, אכן רכש מניות.