פורטפוליו יוסי ורדי

משפחה: משפחתו של אבא עלתה לארץ מפולין ב-1921, כשהוא היה בן 11. הצד של אימא הגיע מבלרוס. ההורים הכירו בירושלים, התחתנו, עברו לתל אביב וחיו חיים לא קלים. הם עבדו מצאת החמה עד צאת הנשמה בכל מה שניתן: אבא היה פועל בניין, אחראי ביטחון, היה לו משרד למכירת מכוניות ואז הם פתחו מסעדה בשם בשן ברחוב שינקין בתל אביב. אימא עבדה במטבח וידעה להפוך כל דבר אורגני לכבד קצוץ.

ילדות: הייתי בא מבית הספר למסעדה, אוכל צהריים ועוזר לאבא, או נכון יותר, מבדר אותו כדי שלא ישתעמם. לא הייתי להיט גדול בלימודים. עניינו אותי שני דברים: לבנות מכשירי רדיו ולקרוא. קראתי שלושה ספרים ביום. הייתי מתחיל את הספר כבר בספרייה, נתקל בעמודי חשמל, יושב בכיתה עם ספר על הברכיים וכשהחברים שיחקו כדורגל, קראתי על המרפסת.

דידי: אחי, ידידיה, המבוגר ממני בשבע שנים, הוא היצירתי במשפחה. איש טכני שמציג במוזיאוני מדע בארץ ובעולם, ואת רוב מרצו הוא משקיע בבית ספר למחוננים שהקים לזכרו של בנו, רון ורדי ז"ל, שנפל בלבנון.

שירות צבאי: הגעתי לבית הספר הטכני של חיל האוויר, שם למדתי בפעם הראשונה אלקטרוניקה בצורה מסודרת, ואחרי שנה הדרכתי שם.

לימודים: רציתי ללמוד הנדסת חשמל ובסוף הסתפקתי בהנדסה תעשייה וניהול ובתואר שלישי בחקר ביצועים. בטכניון הכול התהפך והפכתי לתלמיד טוב. ספרי הדוקטורט שלי הם הספרים הכי פחות נמכרים של MIT, כי אי אפשר להבין אותם: הכול מתמטיקה מסובכת כדי להרשים את אימא שלי. למרות זאת, היא אמרה לי תמיד שאני דוקטור קעקער, כי אני לא מדען או רופא.

תלמה: אשתי. למדה תולדות האומנות ובכלל תהרוג אותי שאני מדבר עליה. נפגשנו בחיל האוויר. לא הייתי מגדולי הדון ז'ואנים, כך שלא ברור לי איך זה התפלק לי ככה. יש לנו שלושה ילדים וחמישה נכדים. אני סבא לא משהו. המשקיענית במשפחה זו תלמה.

קריירה: הייתי ממקימי טכם - מראשוני בתי התוכנה בישראל, ולאחר מכן נכנסתי לשירות הציבורי. בגיל 27 הייתי מנכ"ל משרד הפיתוח, ובין היתר הייתי גם מנכ"ל משרד האנרגיה, יו"ר חברת הנפט הלאומית ומנהל רשות ההשקעות בצפון אמריקה. הייתי מעורב בשיחות השלום, בחיפושי נפט ובקידום החקלאות. מכל ההישגים שהשגתי, והיה לי מזל שהגורל זרק לי בכל פעם משהו, השנים שבהן הרגשתי את העשייה הכי משמעותית היו בשירות הציבורי. היו שם שלושה שעיצבו אותי כאיש צעיר: יעקב זיו, פנחס ספיר וחיים גבתי. אף אחד מהם לא היה טייקון.

פוליטיקה: למרות תחושת המיצוי והרצון להגשים את עצמי בתחומים אחרים, נשארתי עוד 15 שנים כיו"ר של חברות ושל ועדות ציבוריות, אבל להיכנס לפוליטיקה? לא נולדתי לעניין הזה. אני אינדיבידואליסט וכל כמה שנים אני ממציא את האג'נדה שלי מחדש.

מגזר פרטי: בין היתר הייתי בחברות גרנית הכרמל, אלון ולייזרים. ישבתי בדירקטוריונים של סאיטקס, מעריב, עלית ובזק, וסייעתי להקים את מיראבליס.

אבי ההיי-טק הישראלי: לא אני. דן טולקובסקי ועוזיה גליל הם אלה שייסדו את ההיי-טק האזרחי. נוטים לקשור לי כתרים שלא מגיעים לי.

כנסים: עושה 30 בשנה ולא מטעמים עסקיים, אלא מתוך הנאה לראות צעירים מועצמים. עכשיו הסתיים בדיוק פסטיבל DLD -ת"א (בשיתוף עיריית תל אביב וחברת Oscar 4B הישראלית ו-burda הגרמנית), שהתקיים בפעם החמישית ומטרתו לחשוף את התעשייה הישראלית להיי-טק העולמי. הגיעו לכאן יותר מ-3,000 אורחים מחו"ל. יש גם את ה'אי-כנסים' שאני עורך בארץ ובעולם, שבניגוד לכנסי אקווריום אחרים, שבהם קהל צופה ביושבים על הבמה - כל אחד יכול להרצות על מה שהוא בוחר ללא תכנון מראש, אלא בהרשמה במקום.

אורי מקלב: חבר כנסת מסיעת יהדות התורה, שמונה לעמוד בראשות ועדת המדע והטכנולוגיה. פעם, כשהייתי רואה חרדי ברחוב, הייתי צועק לו: 'לך תתגייס' ומרגיש נורא פטריוט. היום אני יודע שיש אלפי ילדים חרדים שכמהים להיכנס להיי-טק, ושצריך לקרב אותם, לתת להם הזדמנות ולהגדיל את הדברים היפים שהם עושים.

חינוך: מדינת ישראל אלופה בלקחת את הכי טובים ולהפוך אותם לסופרמנים, רק שהטובים מאוד הם רק חלק קטן מהאוכלוסייה. פתאום הבינו שיש גם מוצלחים בפריפריה ופולים אותם כמו דובדבנים ומעבירים אותם למחלקת ההשבחה במרכז. חומר הגלם הכי חשוב בישראל הוא לא הגז מלווייתן, אלא 12 אלף טונות של חומר אפור שנמצא במוחם של אזרחי ישראל, וצריך ללכת למקומות הפחות רומנטיים וזוהרים, להפשיל שרוולים ולהשקיע שם.

השקעה ממשלתית בהיי-טק: לא צריך. ההיי-טק מסתדר יפה מאוד בלעדיה. אף פעם לא ביקשתי תמיכה מהמדינה.

הדבר הבא: פחות קשור לטכנולוגיה ויותר לחוויית המשתמש ולביצוע שלו. האינטרנט של הדברים - מכונית מחוברת, טלוויזיה מחוברת והווידיאו שמתפשט לכל עבר.

אקזיט: אם אפשר לממש את מה שהשגת בזמן קצר, אז למה לא. השקעתי בכ-80 חברות, ורבע מהן עשו אקזיט יפה, ובכסף שהרווחתי השקעתי, כמו רבים אחרים שעשו אקזיט, בחברות חדשות. ככה נולדים אנג'לים שדוחפים את התעשייה קדימה.

יום הולדת 73: השנה חגגתי בפסטיבל ברנינג מן, בקרוון שחלקתי עם חברים, זוג מדעני מוח וחבר צרפתי.

תפיסת עתיד: אני עובד עם אנשים שהם שליש מהגיל שלי. אשמח להמשיך ולעשות את מה שאני עושה, איפה שאני עושה.