שטייניץ: "רה"מ מפרגן לפעמים, אבל הוא יכול לפרגן יותר"

יממה לאחר מחיאות הכפיים המאושרות של ראש הממשלה בסיום ההצבעה בכנסת שאישרה ברוב של 59:51 את "המתווה", ובעל השמחה, אבי מתווה הגז, יובל שטייניץ שר האנרגיה, נסער, מוטרד. לא עוד מאופק ומרבה תיאורים כדרכו, אלא חד, כועס, בהיר ותמציתי. לא הד"ר לפילוסופיה שהכרתם.

"כן, אני לוקח ללב. אני לא מאלה האדישים שמתייחסים בציניות. הדיון בכנסת ביום שני היה קשה לי. אחר כך באו אלי כמה אנשי אופוזיציה ואחד מהם אמר לי בשקט: 'ראיתי שכשדיברתי נגד המתווה אז לקחת ללב... זה לא נגדך, אתה יודע'. ואני, שיחקתי קשוח ואמרתי לו: 'על מה אתה מדבר'.... אבל אני כן לוקח ללב, זה מתסכל. הרי אני יודע, כי הם אמרו לי, שחלק גדול מאנשי 'יש עתיד' של יאיר לפיד ו'המחנה הציוני' עם בוז'י הרצוג בראש, תומכים במתווה. יודעים שזה הכי טוב שאפשר. שזה טוב".

- מה?

"כן כן, הם תומכים, אני יודע. אבל הם לא יעזו אפילו לקיים דיון. הם אפילו לא העזו להעלות את זה לדיונים בסיעות או להציע לתת חופש הצבעה".

- אתה אומר שבוז'י הרצוג ויאיר לפיד חלשים וכנועים ועמדתם כולה פוליטית?

"שמעתן מה אמרתי להרצוג אחרי הנאום שלו? אמרתי לו: 'בוז'י, אם היו לוקחים עכשיו את שנינו לפוליגרף אז שנינו היינו יוצאים תומכים במתווה. גם אתה וגם אני, ושנינו נצא דוברי אמת. הוא חייך".

- הכל ניגוח פוליטי ושהמדינה, האנרגיה והגז יעופו לנו מהעיניים?

"לא אני צריך לענות על זה".

- מיד אחרי אישור המתווה בכנסת, ביום שני השבוע, כינס נתניהו מסיבת עיתונאים והתהדר בתהליך ובניצחון. לא היית. לא הוזמנת. לא נעלבת?

"לא נעלבתי. אין מישהו במדינה שלא יודע שמתווה הגז הוא שלי. דיברתי על זה לא מעט, גם השבוע בתקשורת. בכלל, בנושא הגז קיבלתי עד עכשיו גיבוי משמעותי מראש הממשלה".

- אפשר שלא קיבלת פרגון.

"לאט-לאט ראש הממשלה ילמד שהוא צריך לפרגן לשרים. הוא מפרגן לפעמים, אבל הוא יכול לפרגן יותר. בכלל פרגון זה דבר שכולנו צריכים להשתפר בו, אגיד את זה בעדינות".

- מה עכשיו? הכנסת אישרה אבל אין מי שיחתום. לא לבלוע ולא להקיא.

"בשלושת החודשים האחרונים, אחרי עיכוב של 3 שנים, הצלחנו לגבש מדיניות ממשלתית אחידה שגם עברה התקדמות עצומה. המשימה הכי קשה הייתה להגיע להסכמות בין כל משרדי הממשלה - המון משרדים והמון רגולטורים. גם הצלחנו להגיע להסכמה עם החברות הרלוונטיות. אישרנו את זה בממשלה ברוב עצום, וביום שני השבוע אישרנו את זה בכנסת ברוב גדול".

- יופי, אבל הכל תקוע. בגלל אריה דרעי?

"שר הכלכלה אריה דרעי בעצמו הצביע בעד המתווה, גם בממשלה וגם בכנסת. הוא הודיע בממשלה שהמתווה הוא טוב בהרבה ממה שהיה מלכתחילה, שהוא גם טוב וגם שופר, בהתאם לבקשות שלו. הוא אמר עוד דבר: שכל יום נוסף של עיכוב גורם נזק למדינת ישראל. יותר מזה, אחרי שהממונה על ההגבלים אמר שלא יחתום וכבר התפטר, ביקשתי פגישה משולשת עם ראש הממשלה, השר דרעי ואני. אמרתי: אני מבקש התחייבות ברורה שבסוף הדרך תהיה חתימה על סעיף 52 (העברת סמכות חתימה לשר הכלכלה - ל"ו, סק"ל), או שלחילופין נעביר את האחריות אלי, לשר האנרגיה. השר דרעי אמר חד-משמעית: 'אני לא בורח מאחריות למרות שזה קשה, למרות שבוודאי תהיה ביקורת ציבורית, אבל זאת המשמעות של האחריות - שאתה עושה מה שקשה, לא מה שקל. אני אממש את אחריותי ואחתום".

- כך אמר דרעי?

"כך, חד-משמעי ומדויק. ואז אומר לי ראש הממשלה: אם כך, אתה יכול לצאת לדרך, יש לך התחייבות ביד. אמרתי נכון. לחצנו ידיים".

- אם דרעי לחץ ידיים אז למה הוא לא חותם?

"שאלה טובה. אם הייתי במקומו הייתי חותם מזמן, כבר לפני חודש. מי שאומר שכל יום נוסף של עיכוב גורם נזק למדינת ישראל - איך ייתכן שהוא עצמו מעכב? מעבר לזה, חודש אחר כך, כשהשלמתי את המתווה, עוד לפני השימוע, הצגתי את המתווה הראשוני והשר דרעי התחייב שוב, אבל הפעם הוא הציב תנאים. שלח מכתב, שגם התפרסם בתקשורת, בו הציג כמה תנאים. שני התנאים העיקריים היו שתהיה הפחתה מסוימת במחיר שבמתווה - וזה אכן בוצע בתיקון, וש'כריש' ו'תנין' יימכרו תוך 18 חודשים. במתווה המתוקן, שפורסם יומיים אחרי שהמכתב שלו פורסם בתקשורת, אכן קבענו שכריש-תנין חייבים להימכר תוך 14 חודשים. הוא הודיע אז: 'אני אחתום על סעיף 52 בתנאי שימולאו שני התנאים הללו'. ואכן, התנאים הללו התממשו. אני מימשתי אותם. אחר כך עשינו שימוע, שיפרנו את המתווה לקראת הבאתו לממשלה, ודרעי הודיע שהוא יחתום רק בתנאי שהממשלה והכנסת יתמכו במתווה".

- מה אתה רוצה לומר?

"היו 3 התחייבויות של השר דרעי: פעם אחת לתמוך במתווה, פעם שנייה לתמוך במתווה בתנאים מסוימים שהתקבלו, ופעם שלישית לתמוך במתווה אחרי שיעבור בממשלה ובכנסת. כל התנאים הללו התממשו. אבל מעבר להתחייבויות, אני חושב, וגם השר דרעי חשב ואמר את זה אצל ראש הממשלה, שמי שמקבל סמכות ואחריות לא יכול לברוח מזה. במיוחד כשאתה אומר בממשלה שכל יום של עיכוב נוסף גורם נזק למדינה".

- אולי הוא מחכה לאיזה צ'ופרים?

"צ'ופרים כשכל יום איחור נוסף, לדבריו, גורם נזק למדינת ישראל? זה הגיוני? אני לא יכול להבין, זה לא מסתדר לי. אולי הוא רוצה משהו? תשאלו אותו".

- לא הגיוני שאתה לא יודע למה הוא לא חותם.

"אני אומר ברצינות, אני לא מצליח להבין. שמעתי המון ספקולציות. כשאדם אומר משפט כמו: 'כל יום נוסף של עיכוב גורם נזק למדינה', התוצאה ההגיונית, הלוגית, היחידה מזה - היא שצריך לחתום תוך שעה".

- נחזור לשאלת השאלות: מה עכשיו?

"תפקידי כשר אנרגיה זה לעשות את הכל כדי להוציא את הגז מהים. להפסיק את הפארסה, את הנזקים בביטחון האנרגטי, ולקדם את עשרות המיליארדים שצריכים להגיע. אני גיבשתי מתווה, הגעתי להסכמות במשרדי הממשלה ועם החברות, והצלחתי להעביר אותו ברוב גדול בממשלה ובכנסת. אני לא ראש הממשלה, זו לא האחריות שלי, ואני לא מנהל את היחסים בין ראש הממשלה לשרים, ובטח שלא עם ראשי המפלגות. הדרישה שלי ברורה: לא אכפת לי איך תפתרו את זה, זה עניין של ראש הממשלה מול השר דרעי. אני כשר אנרגיה לא יכול להסכים שמישהו יכשיל אותי בתפקידי. למנוע את הפיתוח של 'לוויתן' או לדחות את זה בעוד שנה או שנתיים עכשיו, וזו הרי יכולה להיות דחייה יותר ארוכה כי התנאים כל הזמן משתנים - זה דבר שאני כשר אנרגיה לא יכול להסכים לו".

- וזה אומר?

"הדרישה שלי מראש הממשלה ומהשר דרעי ברורה: שימצאו פתרון. שהשר דרעי יחתום, שהשר דרעי יגיד שהוא מעביר סמכות, שהכנסת תמצא רוב להעביר את הסמכויות ממנו לשר אחר, שראש הממשלה ייקח ממנו זמנית את הסמכויות. כן, לראש הממשלה יש סמכות לקחת סמכות של שר - בהסכמה".

- שדרעי יתפטר לשישי-שבת?

"גם אופציה. אני לא ראש הממשלה, אני שר האנרגיה. אני את חובתי מילאתי. אני דורש שיימצא פתרון בהקדם לדבר הזה".

- ולא?

"אני לא אומר מה לא, אני אומר מה אני דורש כשר אנרגיה".

- אפשר שאתה מאיים עכשיו שלא תהיה שר האנרגיה אם זה לא יקרה?

"אני לא מאיים. אני קודם כול פוזיטיבי ואני מעוניין שהמתווה הזה סוף-סוף ייצא לדרך. אני אומר עוד דבר: בקרוב ראש השנה, שתהיה שנה טובה לכולם, אחר כך יום כיפור וכולנו מקווים לחתימה טובה לכל עם ישראל. אני מאוד מציע שלפני יום כיפור תהיה חתימה טובה על מתווה הגז".

- חתימה של מי?

"המסלול הכי טבעי והכי מהיר הוא חתימה של השר דרעי. אם לא - אז נחוצים צעדים דרסטיים מאוד".

- מהו צעד דרסטי?

"אני לא יודע ואני לא רוצה לעסוק בזה כי זו אחריות של ראש הממשלה. אני לא מנהל את הממשלה במקומו".

- אתה מאיים בצעד אישי?

"לא".

אתה חוזר ואומר: דרשתי, אני דורש, ולא מעז ללכת עוד צעד אחד קדימה.

"זה מה שאני אומר, ובשלב הזה זה מספיק. יש לי בסיס לאופטימיות זהירה להאמין שבמהלך הימים או השבועות הקרובים הנושא זה ייפתר כך או אחרת".

- ולא?

"ולא...".

*** הראיון המלא - במהדורה המודפסת