שני לווייני הריגול שנבנים בחדר הנקי של מפעל החלל ביהוד כבר לא מרגשים את ענבל קרייס. מי ששותפה להובלת תפעול ובניית הלוויינים של התעשייה האווירית, ואמונה על פיתוח היכולות הטכנולוגיות של המדינה בתחום, מכירה היטב את הלוויינים שיהיו מוכנים לשיגור במהלך השנה הקרובה. אחד מהם יצטרף למשפחת לווייני אופק וישמש את מערכת הביטחון, והשני, אח תאום וזהה, יימכר לאיטליה.
הלוויינים האלה קטנים משמעותית ביחס לאלה שבונות מעצמות, ועדיין, יעילים פי כמה. בשיוט חללי אלגנטי הוא יספק למפעיליו חומרים ויזואליים שערכם לא יסולא בפז. אחד כזה, שמפקח על השכונה הכי משוגעת בעולם, מסוגל לצלם עצמים בגודל של כמה עשרות סנטימטרים, או במילים אחרות, להגשים את החלום הרטוב של כל איש ביון עם תסמינים של אובססיה לבורקות.
"זה כאן וזה ביד, אנחנו מייצרים ומשגרים את זה. האם זה הבייבי שלי? אני כבר לא שם", אומרת קרייס בראיון בלעדי ל"ליידי גלובס". כשהיא מביטה בשני הלוויינים שמערכותיהם הפנימיות חשופות לעין כל באולם הייצור, היא מוסיפה: "בשלב הזה אני כבר חייבת לראות את הלוויין הבא, בזה אני עסוקה".
קרייס, 48, נבחרה לאשת השנה של "ליידי גלובס" ב-2012, כשעמדה בראש תוכנית הפיתוח של חץ 3, הפרויקט היקר ביותר שהובילה מערכת הביטחון. במשך שש שנים, עד 2013, היא ניהלה את הפרויקט שאמור ליירט את טילי האויב כשהם עוד בחלל. בשנה הבאה הטיל צפוי להפוך מבצעי, ולשדרג בכמה רמות את יכולות ההגנה של ישראל מפני טילים, גם כאלה הנושאים ראשי קרב גרעיניים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
