דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

מחקר: חובת הדיווח שתוטל על תכנוני מס חורגת מהנהוג בעולם

המחקר של חברת Lexidale בוצע לבקשת נשיאות הארגונים העסקיים בראשות שרגא ברוש, לקראת דיון בוועדת הכספים בשתי יוזמות חקיקה מיסויות המתוכננות לעבור בחוק ההסדרים

שרגא ברוש / צילום: יחצ
שרגא ברוש / צילום: יחצ

"הצעת החוק המוצעת בישראל לדיווח של נישומים על ייעוצי מס שקיבלו ופרטים לגבי תוכנם מהווה חריגה משמעותית מהנהוג בעולם ואף אינה עולה בקנה אחד עם מגמות עתידיות הצפויות בעולם. היקף חובת הדיווח על תכנון מס חורג מעקרונות מקובלים שהותוו על-ידי ה-OECD ויוצר נטל גבוה על ציבור משלמי המסים; והצעת החוק בדבר חובות דיווח של מוסדות פיננסיים חורגת מהנהוג במדינות המפותחות ומטילה נטל כבד על בנקים, שצפויים לגלגלו בצורת עמלות גבוהות יותר" - כך קובע מחקר חדש של חברת הייעוץ והמחקר Lexidale, מהמובילות בתחום מחקרי משפט, רגולציה וכלכלה בעולם.

המחקר, שבוצע לבקשת נשיאות הארגונים העסקיים בראשות שרגא ברוש, לקראת דיון שעתיד להתקיים מחר (ג') בוועדת הכספים של הכנסת בשתי יוזמות חקיקה מיסויות המתוכננות לעבור בחוק ההסדרים: חובת דיווח של נישומים על ייעוצי מס שקיבלו ועל תוכן תכנוני המס שלהם; וחובת דיווח שתוטל על מוסדות פיננסיים על לקוחות עסקיים וחובת מסירת מידע מפורט על כלל הלקוחות לבקשת רשויות המס.

מהמחקר עולה כי מדינת ישראל חורגת במידה ניכרת מהמקובל בעולם ובכך מפלה לרעה את ההתנהלות העסקית בישראל בהשוואה לעולם; וכי מדובר בצעדים שעלולים לגרום נזקים חמורים למשק, לנישומים וללקוחות הבנקים.

במכתב שהעביר היום (ב') ליו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, מבקש ברוש למנוע את החקיקה המתוכננת ומציין, בין היתר, כי "רוב המגזר העסקי בישראל אינו עוסק בתכנון מס אגרסיבי, והצעה זו משיתה על כלל המגזר העסקי בישראל עלות ציות נוספת ומהווה התערבות ממשלתית יוצאת דופן בהשוואה בינלאומית בהתנהלות העסקית".

חופש פעולה עם הצהרה

הסוגייה של תכנוני מס אגרסיביים מעסיקה מדינות רבות בעולם, כאשר נכון להיום, רק 8 מדינות - ארה"ב, קנדה, דרום אפריקה, אנגליה, פורטוגל, אירלנד, ישראל וקוריאה - קבעו חובה כלשהי לגילוי תכנוני מס. כל שאר המדינות המפותחות בחרו בשלב זה להימנע מחקיקה בעניין.

מהמחקר ההשוואתי עולה כי בארה"ב, החל מ-1984, החלה חקיקת המס האמריקאית לדרוש כי הנישום ידווח על עסקאות בעייתיות, בהן עסקאות הרשומות ברשימה מיוחדת; עסקאות שכחלק מתנאי העסקה ישנו חיסיון על פרטיהן; עסקאות התלויות בתוצאות המיסוי שלהן; ועוד.

העונש על אי-גילוי נאות הוא עד 30 אלף דולר לעסקה שלא גולתה וכן כ-20% מתת-הדיווח. בנוסף, רשויות המס הוציאו בשנת 2010 הנחייה בנוגע למקרי ספק, כאשר על תאגידים גדולים (מעל ל-10 מיליון דולר) להודיע למס ההכנסה על שיעור המס שהתאגיד סבור שהינו בספק.

מסקנת המחקר היא כי הגישה האמריקאית שונה מהותית מהגישה המוצעת בארץ, שלפיה לנישומים יש חופש לערוך את ענייני המס שלהם כפי ראייתם, אולם עליהם להצהיר על עסקאות בעייתיות.

רמת דיוק נמוכה

בניגוד לגישה האמריקאית, נבחנת כיום במסגרת ה-OECD גישה חדשה לחובות גילוי - ונבחנת השאלה אם להמליץ למדינות לקבוע לעצמן חובות גילוי על תכנוני מס בהתאם למספר עקרונות מנחים.

לפי ממצאי הבחינה על המצב הנוהג, עולה כי בארה"ב ובקנדה חובת הדיווח מוטלת באופן שווה גם על הנישום וגם המתכנן. לעומת זאת, בבריטניה, פורטוגל, אירלנד ודרום אפריקה חובת הדיווח היא על אחד מהצדדים, אך קודם כל על המתכנן.

לפי המחקר, שתי הגישות הללו שונות מהמוצע בארץ, שבה החובה תוטל על הנישום. מסקנת המחקר בהקשר זה היא שהגישה המוצעת בישראל חורגת משמעותית מהנהוג במדינות ה-OECD. ראשית, מרבית המדינות אינן מטילות כיום חובות דיווח על תכנוני מס אגרסיביים. שנית, במדינות שבהן קיימת חובה כזו, היא מקלה משמעותית ביחס למוצע בישראל.

"הבעיה המשמעותית ביותר היא שהחוק מטיל עלויות ללא הבחנה על ציבור הנישומים, וזאת למרות שרובם אינם עוסקים בתכנון מס אגרסיבי. לפיכך, איזון העלות-תועלת הנובע מכך הוא בעייתי. לבסוף, הרשת הרחבה שפורס החוק הישראלי אינה יוצרת כל הבחנה, ולכן היא מגיעה לרמת דיוק נמוכה ביותר", נכתב במחקר.

גם בנוגע להיקף חובת הדיווח נמצא כי ישראל דורשת סטנדרט גבוה יותר משאר המדינות המתוקנות. כך, נמצא כי בבריטניה, באירלנד ובקנדה משתמשים בתנאי סף כדי לסנן תכנונים לא רלבנטיים; ובמדינות אחרות נהוגה "שיטת סימני ההיכר" - כלים לזיהוי מאפיינים של תכנונים המעניינים את רשויות המס, כמו לדוגמה מצב בו המתכנן מבקש מהלקוח לשמור את התכנון בסוד, כאשר המתכנן מרוויח פרמיה שקשורה ישירות לרווח המס הצפוי ועוד; וישנם גם סימני היכר ספציפיים כמו תכנוני הפסדים (בארה"ב, בריטניה, קנדה, אירלנד ופורטוגל), עסקאות חכירה (בבריטניה), תכנונים המערבים אנשים מאזורים של מס נמוך (בפורטוגל), עסקאות עם הפרשי מס גדולים בספרים (בארה"ב) ועוד.

ואולם, לפי ההצעה הישראלית אין הבחנה לעניין חובת הגילוי, והנישום מחויב בגילוי כללי ומלא.

חובת דיווח פיננסי
 חובת דיווח פיננסי

גישה לחשבון ללא צו

עוד נבחנה במחקר הצעת החוק המבקשת לקבוע חובת דיווח כפולה על גופים פיננסיים - דיווח חודשי שוטף ביחס לחשבונות עסקיים, בנוגע לבעלי החשבון והנהנים ממנו ומכלול הסכום שהתקבלו; דיווח פיננסי מפורט לפי בקשה של רשות המס על קבוצת לקוחות (פרטיים או עסקיים) על בסיס "יסוד סביר" שגרם לרשות המס להאמין שהלקוחות מעלימים מסים.

לפי המחקר, גם בעניין זה הולכת ישראל עשרה צעדים קדימה ביחס למדינות המערביות. כך, למשל, בעוד שבארה"ב למס הכנסה נתונה סמכות לגשת לחשבונותיו של אדם רק עם צו בית משפט - בישראל מוצע לתת לרשות סמכות לקבל את המידע ישירות מהבנק ללא צו.

עוד מצא המחקר כי באיחוד האירופי אין כפייה של ניטור חשבונות בנק. כדי להילחם בתופעת העלמות המס פרסם האיחוד הנחיה הנוגעת לשיתוף מידע בין רשויות מס במדינות שונות, ובמסגרת זו נקבע כי רשות מס תמסור מידע המצוי בידיה על הכנסות נישום זר, ולא תסרב לשתף מידע עם רשות מס אחרת רק בשל כך שהמידע מצוי בידי בנק מקומי ולא בידיה. עם זאת, חובה זו מוטלת על רשות המס ולא על הבנקים.

גם בשוק הפרטי מתנגדים

גם בשוק הפרטי עדיין מנסים למנוע את "רוע הגזירה", לכאורה, שמביאה עמה יוזמת החקיקה החדשה. מרגע פרסום החקיקה המתוכננת - שתחיל חובת דיווח על תכנוני מס - מנסים המייצגים, עורכי דין ורואי חשבון, לחסום או לצמצם אותה בכל דרך. וכך גם היום, רגע לפני הדיון בוועדת הכספים.

"מדובר בפגיעה ישירה של רשות המסים בזכותם של הנישומים לתכנן את המס, ובלבד שהתכנון הוא לגיטימי", אומר עו"ד אורי גולדמן, המתמחה במיסוי.

לטענתו, "ברור לכולם כי כאשר יתחילו הנישומים לדווח על קבלת חוות-דעת מיסויית, הדבר יוביל אותם מיידית למפגש עם רשות המסים, במסגרת ויכוח על תוכנה של חוות-הדעת, שכן מדובר בהתנגשות אינטרסים.

"בנוסף, אמנם התיקון לחוק אינו דורש את המצאת חוות-הדעת או תוכנה, אך עלול להיות מצב שבו תבקש רשות המסים לקבל לידיה את חוות-הדעת, כדי לבחון אותה, כך שמי שיקבל חוות-דעת צריך יהיה לעשות אותה את יועץ שיידע לעמוד מאחוריה, גם כשיבחן. הנושא אמור לייקר את תחום חוות-הדעת, תוך 'תפירת' חבילת שירותים לנישום הכוללת ייצוג והגנה על חוות-הדעת".

אך לא כולם חושבים ש"כצעקתה". עו"ד משה שקל, מבכירי עורכי הדין בישראל בתחום המסים, דווקא תומך בתיקון. "אני דווקא, ואולי בניגוד למרבית הקולגות, תומך עקרונית בחובת הגילוי על קבלת חוות-דעת. שכן עצם קיומה של חובה זו יגרור יתר התמקצעות, יתר רצינות ויתר זהירות בכל הקשור למתן, קבלה ושימוש בחוות-דעת".

עם זאת, עו"ד שקל מתייחס לנקודה ספציפית בהצעה שמבחינתו הופכת את נוסחה הנוכחי להחמצה: "הנוסח המוצע כיום אינו טוב. בעיקר מפריע לי שחובת הגילוי שמבקשים להסדירה בחקיקה משתרעת רק על חוות-דעת כתובות ולא על חוות-דעת שניתנו בעל-פה. דווקא חוות-הדעת שניתנו בעל-פה הן הבעייתיות ביותר, שכן הן ניתנות על-ידי גורמים פחות מקצועיים שאולי לא רוצים לקחת אחריות יתר. מבחינה זו התיקון המוצע לפקודה יוצר תוצאה לא רצויה, הנותנת דווקא העדפה למתכונת פעולה לא רצויה של מתן ושימוש בחוות-דעת לא מקצועיות בעל-פה".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות