בחזרה למופתי

מכונת הזמן. בזמן שבישראל ובעולם ציינו השבוע את "יום בחזרה לעתיד", ראש הממשלה הצליח לחזור בזמן אל 1941 ולשנות את כל מה שחשבנו על שואת העם היהודי. היטלר, לפי ההיסטוריון נתניהו, בכלל לא רצה להשמיד את היהודים. היה זה המופתי של ירושלים חאג' אמין אלחוסייני שלחש על אוזנו והוביל אותו אל מה שמכונה "הפתרון הסופי". זה מזכיר איך גיחכו כשנתניהו סיפר בעבר ל"ידיעות אחרונות" כי כשהיה ילד בתקופת המנדט ראה חיילים בריטים מתאמנים בירושלים, למרות שבפועל נולד ב-1949, אחרי תקופת המנדט. היום מתברר כי נתניהו מעולם לא שיקר, הוא פשוט נע בזמן, רכוב במכונית השרד שלו. למעשה, הוא כמעט הצליח למנוע את הפגישה הגורלית ההיא עם הפיהרר, אלא שברגע האמת המשקפת לא עבדה. הכל התחיל בנאצר, שרו משינה, אבל רק נתניהו יודע את האמת: הכל התחיל במופתי.

לנצח נצחים. לא צריך היה להציב השבוע חומת בטון בין שכונת ארמון הנציב לכפר צור באהר, בשביל להמחיש את הפרדוקס סביב "העיר שחוברה לה יחדיו". מספיק לעיין בדוח שפרסם ביום רביעי משרד הבריאות ("תפרוסת גיאוגרפית של האשפוזים"), שבו צוין כבדרך אגב כי הנתונים אינם כוללים את בתי החולים במזרח ירושלים. כדי לסבר את האוזן, הדוח של משרד הבריאות כולל נתונים מ-40 בתי חולים, גם הקטנים והאיזוטריים ביותר שספק אם שמעתם עליהם בחייכם, כמו הסקוטי, הצרפתי (סנט וינסט) והאיטלקי (המשפחה הקדושה) בנצרת. לא פחות מ-6 בתי חולים פועלים במזרח ירושלים, הכפופים כולם לפחות רשמית להנחיות המקצועיות ולפיקוח של משרד הבריאות, ומשרתים מעל ל-350 אלף תושבים. אבל במשרד לא חשבו אפילו להסביר בדוח מדוע העיר המאוחדת לנצח נצחים כוללת רק את החלק המערבי. מה שממזרח, יודעים כולם שם בממשלה, טוב רק לנאומים ולשירים של נעמי שמר.

ראש בחול. בחטיבת המחקר של אמ"ן נוהגים להציג בפורומים מצומצמים גרפים שמראים כי לאורך הסכסוך, אחרי כל התקוממות אלימה או פיגועי טרור מהצד הפלסטיני, הגיע ויתור מדיני וגיאוגרפי מהצד הישראלי. האינתיפאדה הראשונה הביאה אחריה את ועידת מדריד ואת אוסלו, מהומות מנהרת הכותל בקדנציה הראשונה של נתניהו (96') הביאו את הנסיגה מחברון, ופיגועי התופת של ראשית שנות האלפיים בתקופה של שרון הביאו להקמת גדר ההפרדה ולהיפרדות דה-פקטו, שלוותה גם בתוכנית ההתנתקות ובמה שאולמרט כינה בהמשך "התכנסות". יש ודאי מי שיראה בכך הוכחה לכניעה ישראלית לטרור, אך אפשר לראות בזה גם הוכחה לכך שישראל טומנת את ראשה בחול, עד שזה מתפוצץ לה בפרצוף. האם גם הפעם גל האלימות יביא אחריו הכרה ישראלית בצורך בפתרון מדיני? ולא פחות חשוב: האם ישראל תשכיל בעתיד להיות בצד היוזם ולא בזה המגיב, המתגונן והנגרר?

עינוי דין. משפט שמסתיים בזיכוי אחרי 16 שנים הוא לא משפט, אלא עינוי דין מתמשך, התעללות בחסות היכל הצדק. גד זאבי ומיכאל צ'רנוי כבר הורשעו בתודעה הציבורית, כי עננה שמרחפת כל כך הרבה זמן כמוה כקריצה של המערכת המשפטית: אין לנו מספיק ראיות, אבל אנחנו בטוחים שהם אשמים, בדיוק כמו גיבורי סדרות הפשע מהטלוויזיה שלכם בסלון. וכשלא ניתן להרשיע "פושעים", בטח צפיתם בפרק הזה, תמיד אפשר להציק להם.

תומאס הקדוש. איש העסקים לב לבייב הוא יהודי חרדי. יהודי חרדי עשוי אולי לרכוש לבן שלו פרארי ברבע מיליון דולר, אבל הוא לעולם לא יעניק לו את השם "תומאס". לתשומת לב העיתונים ברוסיה, בריטניה וישראל, שמיהרו לדווח על מעורבות לכאורה של הבן הדמיוני בתאונת דרכים חמורה במוסקבה.

20 שנה. לא משנה היכן אתם ממוקמים במפה הפוליטית, או אם הפגנתם בכיכר ציון ולא במה שהיה אז כיכר מלכי ישראל, אי-אפשר לקחת מרבין את היושרה שלו, הצניעות, הדיבור הישיר והלא מתייפייף. אם מישהו חוזר בזמן, שיביא לנו קצת מאלה.