"אנשים יטבעו בבתים שלהם": נבואת האקלים האפוקליפטית

ההצפות של השבוע האחרון בערי השרון, פרצי הרוח העזים שהובילו לקריסה של עצים ותשתיות, ניתוקים תכופים של רשת החשמל למשך שעות ארוכות וימים, עצבים רופפים וחוסר אונים כללי- והחורף של 2015 אפילו עוד לא התחיל באופן רשמי.

לפי מומחי אקלים, כדאי לכולנו להתרגל: אירועי מזג אוויר קיצוניים, מגלי חום לוהטים ומעיקים בקיץ ועד סופות עזות שמלוות בכמויות משקעים גדולות בחורף יהפכו עוד בימינו למציאות. פעם היא תהיה רטובה, קרה וסוערת, פעם היא תהיה לחה ולוהטת וברוב הזמן קיצונית והפכפכה. את המציאות הזאת מגדיר פרופ' דני רבינוביץ, ראש בית הספר פורטר ללימודי סביבה באוניברסיטת תל אביב ומומחה להיבטים חברתיים ופוליטיים של שינויי האקלים, כ"מצב אקלים פוסט נורמלי".

"אנחנו הולכים לקראת המצב החדש הזה והאקלים שהכרנו ב-10,000 השנים האחרונות משתנה במהירות. המצב החדש ישפיע על החיים של כולנו. כמה מהר? לא מספיק מהר כדי לראות את השינויים האלה בכל שנה ושנה, אבל מספיק מהר כדי שבמהלך חייו אדם ממוצע עוד יראה שינויי אקלים קיצוניים", אומר פרופ' רבינוביץ בשיחה עם "גלובס".

זה כבר התחיל מזמן, למקרה שלא הרגשנו: בשלושת העשורים האחרונים זינקה טמפרטורת המינימום בישראל בחודש אוגוסט בלא פחות מ-3%, במדידות קבועות שנעשות בשעה 5:00 לפנות בוקר בתל אביב. במהלך המאה הנוכחית, כך לפי מודלים שונים שנעשים בעולם, הטמפרטורה הגלובלית תעלה בעוד 2 מעלות.

בהתבסס על אותם מודלים, אומר פרופ' רבינוביץ כי "הטמפרטורה הממוצעת בעולם תעלה מ-14.8 מעלות לכמעט 17 מעלות. אנחנו נראה יותר ויותר תופעות אקלימיות חריגות, בתכיפות גבוהה יותר ובעוצמות משמעותיות מאלה שהורגלנו אליהן. לא את כל התופעות האלה אנחנו יודעים להבין היום. עם זאת, אנחנו כבר עדים למזג אוויר מאוד קופצני: אם לפני 30-40 שנה היו יותר ימי גשם בישראל אך הגשם היה חלש יחסית, היום יש בשנה ממוצעת בין 10 ל-15 ימי גשם אבל הם מלווים בממטרים משמעותיים וחזקים מאלה שהורגלנו אליהם עד כה".

"מוטב להפנים את העובדה שההתחממות הגלובלית היא לא הצרה של הקוטב הצפוני או של הקוטב הדרומי, ושהיא לא מושג ערטילאי: היא כבר מגיעה אלינו הביתה", אומר המומחה לתכנון ערים ולמדיניות סביבתית, יורם אסידון.

אז מתחיל להיות קשה כאן? לפי אסידון זאת רק ההתחלה: "זה שלא היו קורבנות בנפש בעקבות מזג האוויר הקיצוני של השבוע האחרון זה כי שיחק לנו המזל. אם לא נתעורר, יבואו גם ימים שבהם אנשים יטבעו בבתים שלהם בגלל הצפות. חד וחלק. יבואו נחשולי מים, הצפות גדולות שישתקו ערים ושכונות למשך ימים. אם לא נערך ברמה הלאומית זה יקרה יותר מהר ממה שאנחנו חושבים - וזה יקרה בימינו".

מחקר שפרסם השבוע המגזין "Nature Climate Change" העלה כי עד סוף המאה חלקים מהמזרח התיכון ייחשפו לטמפרטורות שלא יאפשרו לבני אדם להתנהל ולהתקיים באופן שבו הורגל: הטמפרטורה, הגבוהה ממילא במדינות המפרץ הפרסי תעלה ליותר מ-50 מעלות, אחוזי הלחות יהיו גבוהים מאוד באופן שבלי סביבה ממוזגת החיים באזור הזה יהיו סוג של סיוט.

לדברי פרופ' רבינוביץ, מציאות האקלים החדשה שהשיא שלה עוד לפנינו מצריכה חשיבה והיערכות מחודשת, כבר ברמת התכנון העירוני: "בשנים האחרונות החוקרים בתחום כבר מנסים להתכנס לתחזיות ספציפיות, לפי ערים כדי לאפשר בינוי ופיתוח של תשתיות ערים על פי מזג האוויר הצפוי בהן בעוד עשרות שנים. האקלים, שהיה עד כה מצב נתון וחסר משמעות עבור מתכננים משתנה, וחשיבה על השינוי הזה מחייבת השקעות של מיליארדים בתשתיות שיתאימו למצב החדש".

המשמעות של היערכות כזאת היא פשוט לחפור את הערים שלנו, פחות או יותר מחדש: להחליף את מערכות הניקוז, להטמין מתחת לקרקע קווי חשמל, להחליף את עצי הנוי שניטעים בחוצות הערים וגדלים במהירות אך השורשים שלהם לא מאפשרים להם לשרוד משבי רוח חזקים ואז הם קורסים. על רקע המציאות האקלימית החדשה וההפכפכה, ממליץ אסידון לראשי הערים להקדים ולהחליף את הדיסקט, כך שיעמידו לתושביהם את היכולת לספוג לפחות 10 אירועים של מזג אוויר קיצוני בשנה, בלי שכל המערכת העירונית שמסביבם קורסת.

"זה עולה מיליארדים. והרבה מיליארדים, וזה מחייב גם מעורבות ממשלתית מסיבית ויש למדינה כסף. חברת החשמל תצטרך להטמין מתחת לקרקע את קווי המתח הנמוך, כי היום עץ אחד שנופל על הקווים האלה משבית את רשת החשמל בשכונות שלמות; להחליף את העצים שאינם חזקים דיו ולנטוע במקומם עצים חזקים יותר, כמו אלה אטלנטית; להחליף את מערכות הניקוז מצינורות בקוטר של מטר אחד לצינורות בקוטר של 2 מטר, לפחות. אפשר לסיים היערכות כזאת בתוך עשר שנים, אם מתייחסים למשימה כזאת כאל משימה לאומית", הוא אומר.

לדבריו, תכנון כזה שכולל גם הסתכלות מפוכחת אל השנים הבאות צריכה להביא בחשבון את השטחים הפתוחים שיאפשרו את חלחול מי הגשמים אל מי התהום. "לבנות צפוף ולבנות גבוה, ולא לוותר על השטחים הפתוחים שיאפשרו לקרקע להכיל את כמויות הגשם. במצב הקיים, הקרקע לא מצליחה להכיל בזמנים כל כך קצרים כמויות משקעים כל כך גדולות והמים זורמים לים".

כל אלה יחייבו גם גישה אחרת לסוגיות הקשורות לתחזוקה של תשתיות: "היום, משרד האוצר מוביל גישה של תחזוקת שבר, כלומר מתקנים או מחליפים רק משהו שהתקלקל או נפגע. מציאות אקלימית חדשה וחריגה תחייב שינוי מהותי בגישה הזאת, ומעבר לתחזוקת מנע שאולי בטווח הקצר תהיה יקרה יותר, אך בטווח הארוך תחסוך המון כסף על שיקום נזקים שייגרמו בלעדיה. הרשויות חייבות להשתחרר מקו החשיבה שהחיים מתקיימים היום ואין מחר. יהיו בעתיד אירועי גשם גדולים מאוד, ועם היערכויות מתאימות יהיו אולי הצפות, אך לא כאלה שישתקו ערים שלמות או אזורים שלמים במדינה".

"כל מולקולה של CO-2 שנפלטת מכדור הארץ אל האטמוספרה מתנדפת רק כעבור כ-100 שנה. זה אומר כמובן שאנחנו חייבים להפחית את הפליטות האלה, להוביל רפורמות במשק האנרגיה תוך מעבר למקורות אנרגיה אחרים, אבל כל התהליכים האלה הם בערבון מוגבל: אנחנו כל הזמן בפיגור לעומת הצרכים. אנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו צריכים לעשות בנדון ועדיין לא מצליחים להוריד את כמות הפליטות", אומר פרופ' רבינוביץ.

גם מובילי המחקר שפורסם השבוע ב-Nature Climate Change תמימי דעים בנושא: רק מאמץ בקנה מידה עולמי להפחתת הפליטות של גזי החממה יאפשרו את צמצום תופעות האקלים החריגות שעוד לפנינו.