גול עצמי

המאבק בהון השחור הוא אחת המשימות החשובות ביותר שמוטלות על כתפי משרד האוצר ורשות המסים. הבעיה היא שכחלק מהמאבק עושות הרשויות לא מעט טעויות שעלולות לפגוע הן בציבור וגם בהן עצמן.

לדוגמה, לאחרונה החליטה ועדת הכספים להעביר את הדיון בהצעת החוק המחייבת גופים פיננסיים בדיווח חודשי לרשות המסים, לידי ועדת חוקה. מדובר בסעיף חשוב, שבמקור נכלל במסגרת חוק ההסדרים, ומטרתו לסייע לרשות המסים לקבל מידע על ההכנסות והנכסים של כלל תושבי ישראל.

על-פי הצעת החוק, גופים פיננסיים וסולקים (בנקים, נותני אשראי, חברות ביטוח, חברות סליקה וחברות המרת מט"ח) יחויבו לדווח פעם בחודש לרשות המסים על פעולות המתבצעות בחשבונות המתנהלים אצלם. המידע יכלול פרטי זיהוי של בעלי החשבונות, לרבות מיופה-כוח, סך כל ההפקדות, התקבולים והמשיכות שהתקבלו ובוצעו בחשבון מדי חודש, פרטים מזהים נוספים כגון מספר תיק המע"מ ומספר חברה וכיו"ב. במסגרת חקיקה מוצעת זו, רשות המסים תוכל להגיש דרישות כוללות להעברת מידע בנוגע ללקוחות הגופים על יסוד המאפיינים שייקבעו בחקיקה.

במדינה שבה ההון השחור מוערך ב-160 מיליארד שקל, ברור שיש להיאבק בתופעה שפוגעת בכלכלתה ומביאה למצב שכ-30% מאזרחיה משלמים כ-80% מהמס, קרי, נושאים ברוב נטל המס. אך השאלה היא - האם הצעת החקיקה להעברת המידע מהגופים הפיננסיים נכונה ורלבנטית כפי שהיא מוצעת?

הרתעת עברייני מס היא אכן חשובה ביותר, אלא שרשות המסים סובלת מחוסר כוח-אדם משווע. כך שלא ברור כיצד רשות המסים תתמודד עם כל מאגרי המידע העצומים שיועברו אליה מאותם גורמים פיננסיים. יש להביא גם בחשבון שלאחרונה הטילו על הרשות לבצע גם את האכיפה בנושא הגבלת השימוש במזומן - חקיקה שהאפקטיביות שלה במאבק בהון השחור נמוכה.

ואם נניח שכן ניתן לבצע את הצעת החוק להעברת הדיווחים לרשות, והרשות תטען שיש לה את כוח-האדם (אף שאין לה) הדרוש לטיפול במידע - מדוע היא אינה מיישמת את חובת הדיווח הכללית, כפי שנהוג במדינות רבות, או לפחות להטיל חובת דיווח מדורגת לחלק משמעותי ורלבנטי של האוכלוסייה? ומה לגבי יישום חקיקה שיש בה הרתעה משמעותית נגד עברייני מס, כך שנטל המס בישראל יהיה שוויוני יותר מהמצב כיום? כבר הוכח במדינות רבות כי קיטון בשיעורי המס הביא דווקא לגידול בסך גביית המסים.

הצעת החוק במתכונתה הנוכחית לא תסייע לרשות במאבקה, אלא תגביל אותה. מי בדיוק ברשות המסים יטפל בכל אותו מידע עצום? ומה על הפגיעה הקשה והגורפת בפרטיות של אזרחי המדינה שתיגרם להם בעקבות חקיקה שביסודה נוגדת את עקרונות היסוד של כבוד האדם וחירותו?

לפיכך, יש לבחון מחדש את הצעת החוק ולשנות אותה כך שתועיל הן לרשות המסים והן לאזרחי המדינה. זאת, בלי שהמידע שיועבר יהיה גורף כפי שהוא מוצע היום, ועדיין יהיה אפקטיבי.

מומלץ שחקיקה גורפת זו תיושם רק במקרים מסוימים שבהם היא רלבנטית למאבק בהון השחור. למשל: דרישת דיווח מהגופים הפיננסיים על הפקדה/תקבול לחשבון בנק של סכומים מעל 250 אלף שקל; על מי שנדרש להגיש דוחות לרשויות המס, לא כולל דוח שוטף תקופתי, ולא עשה זאת לאחר שקיבל התראה בכתב בדואר רשום ובזמן סביר כפי שייקבע בחקיקה; או מי שלא שילם את חובות המס שלו, גם כאן לאחר התראה מתאימה, ומי שספריו נפסלו פעמיים באותה שנת מס בשל אי-רישום תקבול בסכום העולה על סכום כפי שייקבע בחקיקה.

האמון ברשויות של חלק נכבד מהציבור, ובעיקר של משלמי המס, נפגע, זאת בשל העובדה שעדיין קיימים בארץ שיעורי המס גבוהים, אי-ודאות בחקיקה ובשיעורי המס בשבע השנים האחרונות, חוסר הרתעה וחוסר משווע בכוח-אדם ברשות המסים.

הציבור צריך להאמין שהמהלכים במאבק בהון השחור הם ישימים, שיש בהם הרתעה, ושהם מיטיבים עם מי שכן משלם מסים כחוק. כך שבסופו של דבר הנטל על משלמי המסים כיום ילך ויקטן.

ניתן להעלות את אמון הציבור בכדאיות לשלם מסים על-ידי חקיקה נכונה, הורדת שיעורי המס והגברת האכיפה על סרבני מס. כך נוהגות הכלכלות החזקות בעולם, כמו ארצות-הברית ומדינות האיחוד האירופי: הן נותנות אמון באזרחי המדינה שמשלמים מסים אמיתיים, אך יחד עם זאת מקפידים להפעיל ענישה קשה נגד עברייני המס.

■ הכותב, ממשרד ליאון-אורליצקי, כיהן כנשיא לשכת רואי החשבון.