בלי עצות אחיתופל

מבחן-העל של חברה הוא התמודדותה עם מצבי חירום. אז מתברר מה הם באמת ערכיה וקדימויותיה של חברה. התגובות השונות למצבי חירום מבהירות את ההבדלים בין החברות למיניהן. לישראלים, שהסתגלו לאבסורד שמצב חירום הוא מצב קבוע, למעשה הערך העליון, קשה להבין חברה שמצב חירום עבורה הוא חריג, שחלילה לו מלפגוע בערכי הבסיס הקבועים. העצות שמרעיפים פוליטיקאים ופרשנים ישראלים לצרפתים ולאירופים, על רקע מצב החירום, אין להן תוחלת, מכיוון שהערכים האירופיים כה שונים מן הערכים הישראליים.

וכדאי היה לשים לב דווקא לכלל לעתות חירום, שמקורו ביהדות: "עת לעשות לה' הפרו תורתך". בעת חירום ראוי לפעול במהופך לכללי הבסיס, אך ורק כדי להציל אותם. לנגד עיני מפעילי תקנות לשעת חירום עומדת השאיפה להגן על כללי הבסיס, לא לשנות אותם לטווח ארוך.

המהפכה הצרפתית נהגה כך כבר מראשיתה. היא הפעילה כללי חירום בשם הסיסמה "המולדת בסכנה", הפעילה אף טרור נגד אויביה. כל אימת שערכי המהפכה, ומאז, כשהערכים המערביים מצויים בסכנה, מכריזים על מצב חירום, ומפעילים אמצעים שיכולים להיות אף דרקוניים: עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, למשל, הושמו נתיני גרמניה החיים בבריטניה במחנות הסגר, מחשש שיש בהם מחבלים ומרגלים. עד כדי כך הרחיקו לכת, שבמחנות אלה הושמו גם יהודים שהגיעו כפליטים מגרמניה הנאצית.

אלא מכיוון שהשיטה האנגלית הייתה מכוונת להגן על ערכי היסוד, הוסרו בסופו של דבר תקנות שעת החירום הללו, והערכים הבסיסיים נשמרו. גם הלקח נלמד, כשם שנלמד בארה"ב לאחר ששילחה במלחמת העולם השנייה את אזרחיה ממוצא יפני למחנות הסגר - יש להיזהר זהירות רבה בהפעלת הכלל של "הפרו תורתך", כדי לשמר את התורה עצמה, שמה יישפך התינוק עם האמבטיה!

הצרפתים ועימם האירופים ברובם מבדילים אפוא בין פגיעה לשעת חירום בערך הבסיס הקרוי חירות, ובין פגיעה מתמשכת בערך זה. לכן עצות אחיתופל הבאות מכיוון ישראל, בנוסח "עצרו את זרם הפליטים, הפעילו מודיעין פולשני בכל מחיר, צאו למלחמה קרקעית בסוריה", לא יתקבלו. התגובה האירופית תהיה נקודתית, תגובת שעת חירום, אך לא תגובה ההופכת את שעת החירום לערך העליון.

אנחנו עוקבים מאז Nine-eleven (פיגועי הטרור בארה"ב ב-11.9.2001), אחרי הוויכוח העקרוני, אם ראוי לצאת למלחמה בנוסח עיראק ואפגניסטן, או עד כמה מותר לפגוע בזכויות הפרט (שערוריית ה-NSA), לצורכי ביטחון. האירופים יודעים שיותר מודיעין נותן יותר ביטחון, אבל הם (וגם האמריקנים) יודעים גם שביטחון שנקנה במחיר ערעור ערך כה יסודי של זכויות הפרט, הוא מוצר מפוקפק.

מאידך הם גם מודעים לכך, שהשמירה על ערכיהם חושפת אותם למכות, בין שיבואו מדאע"ש או מפוטין. ויש רבים - והם מתרבים - שפונים לימין הקיצוני כדי להתגבר על מצב החירום, ומוכנים להקריב את ערכי היסוד של המהפכה והנאורות. ובכל זאת, הרוב אינו מוכן לשלם את המחיר הזה. את עליונות ערך מצב החירום הקבוע לא יקנו מאיתנו.

היה משהו במשחק הכדורגל בין גרמניה לצרפת בסטאד-דה-פראנס שהעיד על הרוח האירופית. המחבל שפוצץ עצמו בכניסה למגרש, עשה זאת כבר בדקה ה-17 למשחק, אבל המשחק שוחק עד לסיומו החוקי. נשיא צרפת עזב את המגרש כדי לטפל בנושא החירום, שעה שעשרות-אלפי הצופים המשיכו לצפות בנבחרת צרפת מנצחת את אלופת העולם. מדובר לא רק בצעד מונע פאניקה, אלא גם בתגובה האומרת: גם במצב חירום מפעילים שיקול-דעת ושומרים ככל האפשר על השגרה. שעה שהמחבל איסמאיל מוסטפי השתתף במעשה הטרור, שיחק שקודראן מוסטפי בנבחרת הגרמנית. האירופים קולטים - יש מוסטפי ויש מוסטפי.