"אם המתווה לא יעבור - אנחנו חשופים לתביעות בגלל ההתנהלות של המדינה כלפי חברות הגז"

בהופעה פומבית ראשונה מגן המשנה ליועץ המשפטי לממשלה על החלטתו לתמוך באישור מתווה הגז ("מתווה שאומר שהגוף כמעט הכי ריכוזי במשק יוצא מכמעט כל המאגרים שלו - בעיני זו תוצאה יותר טובה מכל תוצאה אחרת שהיה ניתן להשיג"), ומודה שהמהלך של רישום נובל בקפריסין מגדיל את הסיכון למדינה ("אני לא סתם שולף מהשרוול. יש סיכון משפטי משמעותי")

יש סיכון משפטי משמעותי בכך שמתווה הגז לא יתקדם, וצריך לקחת אותו בחשבון לאור ההתנהלות של הממשלה מול חברות הגז", כך אמר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד אבי ליכט בוועדת הכלכלה של הכנסת. ליכט הזהיר כי המדינה תימצא בסיטואציה משפטית עוד יותר קשה מול חברות הגז אם תבקש בעתיד לסטות מהמתווה לאחר שכבר אושר, ואמר כי "כשמשקללים את כל הסיכונים, הבחירה באפשרות לקיים את המתווה היתרונות שלה עולים על החסרונות שלה".

ועדת הכלכלה בראשות ח"כ איתן כבל קיימה אתמול (א') דיון נוסף בנושא מתווה הגז. במהלך הישיבה שנמשכה חמש וחצי שעות הופיעו בפני הוועדה חברי הצוות שקידם את המתווה, ובהם יו"ר המועצה הכלכלית לשעבר פרופ' יוג'ין קנדל, סגנו בעת קידום המתווה מוריס דורפמן, הממונה על התקציבים באוצר אמיר לוי, והיועץ המשפטי של הרשות להגבלים עסקיים אורי שוורץ הממלא כיום את מקומו של יו"ר הרשות.

בהופעה פומבית ראשונה, הגן ליכט על החלטתו לתמוך באישור מתווה הגז ובהפעלה התקדימית של סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים שמסמיך את שר הכלכלה לחתום על המתווה במקום הממונה על ההגבלים העסקיים. בנוסף, התייחס ליכט לראשונה לאחד הנושאים הרגישים ביותר ביחסי ישראל-חברות הגז: האיום של נובל אנרג'י לתבוע את ישראל בבוררות בינלאומית אם היא לא תאשר את המתווה או תפר אותו בעתיד. "יש בעצם שני סוגי סיכונים שצריך לקחת אותם בחשבון", אמר ליכט, "הסוג הראשון הוא 'מה יקרה אם המתווה לא יעבור', והסוג השני הוא 'מה יקרה אם המתווה יעבור והמדינה תפר אותו' - שזה שני סוגי סיכונים שונים. אם המתווה הזה לא יעבור אנחנו מצויים בחשיפה לבוררות בינלאומית מצד נובל. מה שקורה הוא שאחת החברות בשרשור של נובל היא חברה קפריסאית ולכן היא עושה שימוש בהסכם הסחר שלנו מול קפריסין. הם טוענים שיש להם עילה, שזה לא על בסיס חוקי מדינת ישראל אלא על הסכמי סחר בינלאומיים - ושם אנחנו חשופים.

"עשינו תהליך מאוד יסודי של חשיפת הסיכונים שלנו מבוררות בינלאומית, בדקנו אותם, כולל שימוש במשרד עו"ד אמריקאי שמתמחה בבוררות בינלאומית. אני לא סתם שולף מהשרוול. אנחנו חשופים במידה שהמתווה לא יעבור בגלל ההתנהלות של המדינה כלפי החברות האלה עד עכשיו, ואני לא רוצה להסביר למה.

"סוג שני של סיכון קיים בהנחה שהמתווה מתקיים והמדינה מפרה את המתווה - (אז) יש להם עילות גם במשפט הישראלי וזה רק יחזק את העילות שלהם בתחום המשפט הבינלאומי. זה סיכון שהמדינה הייתה צריכה לקחת וזה מה שאמרתי לממשלה: 'אנחנו נכנסים למתווה כדי לקיים אותו, אבל צריך להיכנס בראייה מפוקחת כי יש סיכון משמעותי גם אם לא נקיים אותו'". ליכט נשאל על ידי חברי הכנסת מדוע אינו חושף מהו הבסיס המשפטי של תביעה אפשרית של נובל נגד ישראל, והשיב כי "זו תהיה טעות שאני עכשיו אסביר את כל נקודות החולשה של מדינת ישראל בבוררות בינלאומית. בצד השני יש אנשים ששומעים את מה שאני אומר. לא הייתה לי ברירה ולכן חשפתי בפניכם חלק מהשיקולים המשפטיים, אבל אני חושב שזה לא נכון - דווקא מהאינטרס שחלק מהאנשים כאן מייצגים - שאנחנו נציג פה את כל הסיכונים המשפטיים שלקחנו בחשבון, שנחשוף אותם. אני ממש מוחה על ההתנהלות הזאת. אני יושב פה שעתיים ומנסה לחשוף את כל מה שאני יכול".

ליכט הסביר כי למרות שהפעלת סעיף 52 נובעת ממערכת אילוצים היא לגיטימית ורצויה: "נוצר רושם שעקפו את הממונה, דרכו עליו, מעכו אותו - בעיני זה רחוק מהמציאות. יש סעיף בחוק שאומר שבאירועים מסוימים אפשר לקחת שיקולים אחרים שדוחים את שיקולי התחרות - מה יותר לגיטימי מזה?". במהלך הדיון טענה ח"כ שלי יחימוביץ' כי את רעיון הפעלת סעיף 52 לחוק ההגבלים העלה לראשונה עו"ד אלדד כורש היועץ המשפטי של איגוד חברות הגז. כורש אמר את הדברים בראיון ל"גלובס" שפורסם שלושה ימים לאחר שהממונה על ההגבלים העסקיים דיויד גילה החליט לחזור בו מהסכם הפשרה עם חברות הגז. לדבריו, הכיר את הסעיף העלום (שלא הופעל עד היום) בעקבות עבודה קודמת מול לקוחות בתחום הביטחוני.

בנוסף התייחס ליכט לטענה שאין במתווה סנקציות על יזמי "לוויתן" אם לא יעמדו בהתחייבויותיהם, ואמר כי "הם עדיין לא בהפרה אבל יש לנו אפשרות לקחת מהם את החזקה (על מאגר לוויתן - ע"ב). זה הליך משפטי מאוד מורכב שעד היום לא עשינו, וזה עשוי לקחת זמן רב". ליכט הוסיף כי סנקציה אחרת היא הסרת סעיף היציבות: "יש לנו במתווה מצד אחד שורה ארוכה של גזרים ויש לנו גם שורה מקלות, בהנחה שמופרים תנאי המתווה".

ח"כ אורלי לוי (ישראל ביתנו) עימתה את ליכט עם מכתבו מה-17 בדצמבר 2014, חמישה ימים לפני שגילה הודיע כי הוא חוזר בו מהסכם הפשרה עם קבוצת דלק ונובל אנרג'י. ליכט כתב אז בחוות הדעת שהפיץ כי "החשש מריכוז העוצמה ברמה הכלל-משקית זהו חשש שחורג ממחיר ותחרות לעבר יכולת השפעה על תהליך קבלת ההחלטות במשק". על כך אמר בדיון המשנה ליועץ המשפטי לממשלה כי "אני כתבתי מכתב כי חשבתי בזמן שכתבתי שהכיוון שהולך אליו התחום הזה הוא כיוון לא טוב. רציתי קריאת השכמה לרגולטורים. ניסיתי להראות שכל אחד פועל לכיוון אחר ואף אחד לא רואה את התמונה הכוללת. רציתי להגיד: 'בואו ננסה לייצר מדיניות ממשלתית אחידה'. התוצאה שיש מדיניות ממשלתית אחידה שמאזנת בין כל השיקולים - זה מה שרציתי להשיג. אם מישהו חושב שבאתי להגן על עמדה שאני לא מאמין בה, או שמישהו מכריח אותי לדבר - אני מאמין שזה הדבר הנכון לעשות בעת הנוכחית. נקודה. בהיבט המשפטי האיזון הוא נכון וראוי. מתווה שאומר שנוצרה פלטפורמה להכניס עוד מתחרים, שהגוף כמעט הכי ריכוזי במשק יוצא מכמעט כל המאגרים שלו - בעיני זו תוצאה יותר טובה מכל תוצאה אחרת שהיה ניתן להשיג".

אין מה להסתיר

במהלך הופעתו התנהלו חילופי דברים בין ליכט לח"כ יחימוביץ' שתקפה את הצוות על כך שנציגי המשרדים המתנגדים למתווה הגז לא היו חברים בו. "מדוע אורית פרקש (יו"ר רשות החשמל - ע"ב) לא הייתה חברה בצוות?", שאלה יחימוביץ',"איפה המשרד להגנת הסביבה? איפה הממונה על ההגבלים העסקיים? איפה המל"ל? איזה מן ועדת רגולטורים זו?". על כך ענה ליכט: "יש פה מן תחושה שאם יושבים עשרה אנשים ושניים לא הסכימו - אז השניים הם בהגדרה צודקים", אמר ליכט והוסיף כי "אני לא מסכים שבכל סיטואציה וסיטואציה צריך שכולם ישבו סביב השולחן. ידענו כל הזמן מה חושבת אורית פרקש ומה חושב דיויד גילה", ענה.

יחימוביץ' השיבה על כך: "למה אתה לוקח אחריות על כל דבר? תגיד 'לא אני מיניתי את הוועדה'". יושב ראש הוועדה ח"כ איתן כבל הצטרף לדבריה ואמר לליכט: "אני רוצה לשמור על כבודך. תגיד 'אני לא יודע'". ליכט השיב: "ככה אתה שומר על כבודי? בזה שאתה אומר לי מה להגיד? נוצר שיח כאילו יש לנו מה להסתיר ולכן אני מוכן לענות על כל שאלה, גם אם זה לא הליך מקובל שמתחקרים אותי תחת אזהרה כמו איזה שימוע בקונגרס. זאת העבודה שלי לנסות לתת לכם תשובות".

סגן ראש המועצה הלאומית לכלכלה לשעבר מוריס דורפמן אמר כי תגלית הגז האחרונה במצרים דווקא מסייעת לקידום עסקאות ייצוא הגז של מאגר לוויתן, והעריך כי בעתיד גז מצרי ישוב להתחרות על השוק בישראל מול מפיקי הגז הישראלים. "אנחנו צריכים את החוזה עם החברות במצרים לפיתוח מאגר לוויתן", אמר דורפמן, "ביום שנמצא המאגר במצרים זה הפחית את החשש של החברות שהממשל במצרים לא יתיר להן לייצא את הגז כי יהיה מספיק גז לצרכי המשק המקומי. זה מקל עליהן לעשות את החוזה מולנו. ברגע שהתגלה מאגר הגז שיכול לסייע להן להתמודד עם המחסור במשק המקומי זה נותן להן המון ביטחון לסגור עסקאות לייצוא. אנחנו מקווים שפעילות החיפושים שיש היום במצרים תביא לתגליות נוספות ולעודף גז, ולכן בטווח הבינוני-ארוך הן יהיו מסוגלות אולי לספק גז למשק הישראלי - ותחרות זה דבר חיובי". דורפמן גילה כי הגז שיישמר בישראל לייצוא יספיק ליותר מ-30 שנה, זאת כתוצאה מכך שהביקושים לגז טבעי נמוכים יותר מכפי שצפתה ועדת צמח ששריינה למשק המקומי כמות גז שהייתה אמורה להספיק ל-29 שנים.

יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה לשעבר פרופ' יוג'ין קנדל הוסיף כי "בתור איש אמיתי של אוניברסיטת שיקגו, אני רוצה לומר שתחרות היא כלי ולא מטרה. אנחנו מקדשים אותה כמו את עגל הזהב, וצריך להירגע עם זה. במערכת הישראלית לא קיים שום מנגנון של תיאום בין הרגולטורים. יש בישראל שני תקנים לצינורות ביוב, אחד מעוגל ואחד מרובע. וכל צינור ביוב שתעשה תעבור על החוק". כבל אמר לקנדל כי "בסופו של דבר יש פה ממשלה. הכי הרגשתי את הצביטה ממה שאמרת שכל רגולטור עושה מה שהוא רוצה". קנדל השיב על כך: "זו לצערי עובדה".

צרו איתנו קשר *5988