דעה: ישראל אינה אטרקטיבית להשקעות

ישראל הפכה להיות פחות אטרקטיבית להשקעות זרות, והתשואה על השקעה הייתה זניחה כבר תקופה ארוכה. המספרים מדברים בעד עצמם. אפשר להתווכח על ההסברים, אבל המספרים מדאיגים

חדר מסחר / צילום: שמעון בלול  מבעד לעדשה
חדר מסחר / צילום: שמעון בלול מבעד לעדשה

אפשר היה לחשוב שב"קפיטליזם החזירי" בישראל, כפי שטוענים כאן, בעלי המניות והמשקיעים יחגגו. אך מסתבר שהשקעה בשוק ההון הישראלי הייתה עסקה גרועה. בחודש מרץ 2008 החלה להיסחר בארה"ב תעודת-הסל EIS. מדובר בתעודה-קרן שעוקבת אחרי מדד המניות הישראלי, משוקלל בכמות המניות הצפה, כפי שהוא מוגדר על-ידי חברת מדד MSCI, הגדרה שלפיה לפחות 90% מכספי הקרן מושקעים במדד הישראלי.

מאז ועד עתה הניבה הקרן תשואה של 1% בעוד שתעודת-הסל האמריקאית SPY, שעוקבת אחרי מדד סטנדרד-אנד-פור'ס-500 האמריקאי עלתה ב-59%. הפער בין התעודות נפתח בשנים האחרונות. בהשוואה סטנדרטית - של השערים והתשואות בדולרים - על פני חמש השנים האחרונות, ירדה תעודת הסל הישראלית ב-12%, והתעודה האמריקאית עלתה ב-71%.

באותה תקופה עלתה תעודת הסל האירופי IEV, ב-10%, לאחר שפיגרה לעומת התעודה הישראלית בשנתיים שלפני כן. מדד MSCI אמנם מוטה לטובת חברות גדולות, אך גם הביצועים של מדד ת"א-100 הרחב אינם טובים. בחמש השנים האחרונות, המדד כמעט לא השתנה (בדולרים).

מבחינת ההשקעות בישראל - תשואת-החסר בשוק ההון הישראלי מדאיגה. אפילו אם תשואת המדד הישראלי הייתה כמו זו של המדדים בארה"ב ובאירופה, אין זה מספיק כדי למשוך משקיעים. ישראל מסוכנת יותר בגלל מעמדה הגיאו-פוליטי הבעייתי, והמניות הישראליות הרבה פחות נזילות מאלה שבארה"ב ובאירופה.

משקיעים מוסדיים מתרחקים ממניות שקשה ויקר לממש אותן בעת הצורך. בשיקולים להשקעות, כאשר יש שיווי משקל בין שני שווקים, כדי למשוך משקיעים, השקעה בישראל צריכה להניב תשואה הרבה יותר גבוהה מזו שבארה"ב ובאירופה. אולם המצב הפוך.

מדוע תשואת המניות בישראל כה נמוכה? משכורות גבוהות ועסקות של בעלי-עניין אינן מהוות הסבר מספק. הדברים היו ידועים כבר לפני הרבה יותר מחמש שנים.

משקיעים חיצוניים רציונאליים שרצו להשקיע בישראל היו צריכים לתמחר את המניות כך שההשקעה תניב תשואה סבירה, לא תת-תשואה. בנוסף, משכורות גבוהות הן חלק זעיר מהפיגור בתשואה. הסבר אפשרי הוא שהמשקיעים האמינו להכרזות הממשלה שהוקמה ב-2009 בדבר נקיטת מדיניות כלכלית נבונה שתעודד צמיחה כלכלית ורווחיות עסקית, ותמחרו אז את המניות גבוה מדי. במבחן התוצאה, למרות המלל והרהב על "עוצמתה של הכלכלה הישראלית", זה לא קרה. בקיץ 2011 פרצה גם תנועת המחאה החברתית, וברוח הזמן - רווח הפך לחטא. אמנם, אין בהכרח קשר סיבתי בין אירועים שקורים באותו זמן, מחאה וירידת המניות, אבל זה אפשרי.

ונחזור למשקיעים - ביצועי העבר של השוק הישראלי, אפילו שאינם מנבאים תמיד את העתיד, לא ימשכו משקיעים. וזה קורה בשטח. הקונגלומרט - קבוצת אי.די.בי - הגדול בישראל עמד למכירה, אך מכל משקיעי העולם נמצאו רק שני רוכשים יהודים, שעסקיהם אינם מהגדולים והמפורסמים ביותר. משקיעים זרים בחברות גדולות אחרות, הם בעיקר יהודים חמי-לב וחברות סיניות בעלות ממשל תאגידי שאיננו ברור כמו זה של חברות מערביות. יתר על כן, חברות ישראליות שיכולות, יוצאות מישראל או לא נכנסות אליה.

בסך-הכול, היקף ההשקעות הזרות הישירות (FDI) בישראל ירד ב-2014 ב-46%, לעומת 2013, בעוד שבעולם היתה ירידה ממוצעת של 16% (נתוני UNCTAD). למעשה, ה-FDI ב-2014 היה גם נמוך בהרבה מאשר היה בשנים 2011 ו-2012, וכן מאשר היה בשנים שלפני המשבר הפיננסי.

ישראל הפכה להיות פחות אטרקטיבית להשקעות זרות, והתשואה על השקעה הייתה זניחה כבר תקופה ארוכה. המספרים מדברים בעד עצמם. אפשר להתווכח על ההסברים, אבל המספרים מדאיגים.

הכותב הוא פרופ' למימון באונ' ניו יורק